שניים סוכר

ההתנגשות החזיתית בין מלודיות קליטות וחודרות אמוציה לבין פסיכדליה אלקטרונית עושה את 'Bitter Tea', האלבום החדש של הפיירי פיורנסס, לענק

אפשר להבין חובבי תה מושבעים שהעדיפו עד היום קפה, אפילו שחור, על הפיירי פיורנסס. בכל זאת, תה עם חמש כפיות של פולק מהדרום הפרוע (ע"ע 'Gallowsbirds Bark', אלבום הבכורה מ־‭(2003‬ או עשר כפיות של אלקטרוניקה מהחלל החיצון ('Blueberry Boat' השני מ־‭(2004‬ זה לא משהו שמסתדר עם כל בלוטת טעם.

 

האמת, אני כבר אז נגנבתי מהם לגמרי ושתיתי מהתה הפולקוטרוני הזה שלהם כמו גמל אלכוהוליסט, אבל כשאמרו "הם מוזרים מדי‭,"‬ "הם לא מספיק מוכשרים ולכן הולכים לאוונגרד" ו"הם מתלהבים‭,"‬ הבנתי על מה מדברים. היום, למרות שהאלבום החדש שלהם נקרא 'תה מר' וגם הוא מכיל הרבה מוזרויות, אני כבר חושב שהם אחד ההרכבים החשובים של העשור הזה, ובטוח שגם טיפוסים של ויסוצקי עם שתיים סוכרזית יהיו מסוגלים לחשוב עליהם ככה.

 

הכישרון העצום של האחים אלינור ומאט פריידברגר מתפוצץ באלבום המר־מתוק הזה כתוצאה מהתנגשות חזיתית בין מלודיות קליטות וחודרות אמוציה לבין פסיכדליה אלקטרונית, שמושכת את האוזן למקומות מפתיעים וגורמת לה להבין שיש עוד הרבה מה לחפש בחיים האלה מעבר לסגנון כזה או אחר. גם הנדסת הצליל באלבום הענק הזה — שמגיע פחות משנה אחרי אלבום מטורף במיוחד, שבו הזמרת הראשית היא סבתא שלהם — לוקחת חלק משמעותי מאוד בקומפוזיציה עצמה, כיאה לתקופה.

 

כשהדואט המקסים 'Nevers' מעובד, באמצעות חיתוך והדבקה, כך שהחלוקה בין הליינים של אלינור ומאט תהיה לפי הברות (ולא לפי בתים או שורות, כנהוג בדואטים‭,(‬ זה לא רק מעניין. זה מברווז. אותו רעיון תופס גם לגבי האופן שבו משחקים הפייריס עם הסטריאו: מילה לאוזן הימנית, מילה לשמאלית, ביט לימנית, ביט לשמאלית. במובן הזה הם אולי נשמעים קצת כמו סטריאולאב, אבל יש בהם גם את הרומנטיקה המסוממת של גשפרסון איירפליין ועוד מלא רבדים של מוזיקה חדורת מוזה.

 

ואם זה לא מספיק — וזה לא מספיק — האלבום מסתיים בעיבוד פופי מצמרר ל'Benton Harbour Blues', השיר הכי יפה בעולם, שמופיע גם שלושה שירים קודם בגירסה ארוכה וקצבית יותר. כשהשיר הזה נגמר, הוא מיד מתחיל שוב. ושוב. ושוב. עד שמבטלים את הריפיט כדי לשמר את התיאבון. או עד שנרדמים וחולמים על הופעה שלהם בארץ.