שליטה בחיים, לעומת שיטת בת היענה

תיאוריית תפוח האדמה צריכה להיות תיאוריה על החיים שלנו. כל תחום בחיינו, גם אם לא התחיל כך, יהפוך להיות תפוח אדמה. זוגיות היא עבודה קשה, משרה מלאה, לכל החיים. כשם שאנחנו לא חדלים להשקיע ביתר תחומי חיינו, כך גם בתחום הזה. אם אתה לא מוצא את התשוקה, חפש אחריה, אבל לא אצל השכנים. תגובה לרשימה של איוון קריפ

כשאני נתקלת בבעיה, יש לי שתי דרכים לגשת אליה: האחת מציעה שאכיר בה ואתמודד איתה פנים מול פנים. השניה מציעה לי להתעלם ממנה ולקוות כי ברבות הימים תתאדה מעצמה. המוטיב המרכזי בדרך הראשונה הוא ההבנה שבעיות לא נוצרות יש מאין, ומכיוון שכך, יש לתת להן את מלוא תשומת הלב. לפעמים זה מצריך בדיקה מקיפה ונבירה בדפי ההיסטוריה האישיים, כדי למצוא מאיפה צמח היש הנוכחי. לפעמים זה מצריך השקעה מינימלית של זמן ומשאבים על מנת לפתור את הבעיה. הבחירה בדרך זו מייצגת את הרצון להיות בשליטה על החיים, ולא לתת לחיים לשלוט בנו. המוטיב המרכזי בדרך האחרת הוא שמה שלא רואים לא יודעים, מה שלא יודעים לא מזיק, ומה שלא מזיק לא ראוי להתייחסות שלנו. אפשר לקרוא לדרך זו "שיטת הבת יענה": אתה מאמין שדברים יחלפו רק מפני שאתה בוחר להסיט מבטך לצד השני.

 

ההגיגים האלה עלו אצלי בעקבות טור של איוון קריפ אני שלך ואת שלי, אבל מה עם התשוקה שלנו? מצאתי את עצמי קוראת עם עשן שיוצא מאוזניי, ולא הדלקתי בכלל סיגריה. עם חלק מהדברים הסכמתי, עם חלק לא, בלשון המעטה.

 

אי ההסכמה נולדה בשלב זיהוי הבעיה. הבעיה, כפי שהיא מוצגת שם, אינה הבעיה שאני זיהיתי, אלא שלבים מאוחרים של תוצאותיה. החברה שלנו אכן עברה מהפכה מינית. אחת התוצאות שלה היא אכן הפיכת הסקס ליישות נפרדת ובלתי תלויה בדבר. אני לא מדברת על היישום בפועל, למשל בדמות סטוצים. אני מדברת על ההתייחסות. פעם ברשימת המכולת שלנו נרשם: אהבה, חברות, סקס, משכנתה, ילדים, קריירה ועוד. היום ברשימה כתוב "סקס", וברשימה אחרת כתובים כל יתר הדברים. הסקס יצא ממצב של אנונימיות ודיכוי, למצב של דיקטטורה. הבעיה מתחילה כאן.

 

תיאוריית תפוח האדמה, נכונה ככל שתהיה, אינה התיאוריה שעומדת במרכז הפוליאמורי, שהיתה הטריגר לטור הזה של קריפ. פוליאמורי מדבר על ריבוי אהבות, על כל צורותיהן, בעוד קריפ מדבר על שחיקה מינית. ייתכן שכולנו תפוחי אדמה בסופו של דבר, אבל קו ההגנה הפוליאמורי אינו מזכה אותך ביד חופשית ובביקור ללא הגבלה בשדות זרים.

 

ביום שבו הפכנו את הסקס ליישות נפרדת ובלתי תלויה, למעשה פתחנו פתח לכל התיאוריות, צורות החיים והאהבה שצצות להן. הנימוקים לעמדתו של קריפ היו משכנעים וטובים: המתירנות החילונית-מינית שהובילה לשחיקה בתשוקה, המסר הכפול של החברה שלנו. אז למה אני מתרגזת?

 

סקס הוא רק סקס, מדהים ככל שיהיה

חיפשתי את שאר הדברים שאמורים להופיע ברשימה של "לפני ואחרי" החתונה ו/או זוגיות מחייבת. נדהמתי לגלות שהדבר היחידי שהופיע ברשימה זו היה הסקס. האם זה כל מה שמפריד בין שתי פאזות אלה? האם פרטנר אחד לכל החיים, לעומת ריבוי פרטנרים, זה כל השוני בין נשיאת טבעת לבין אצבע חופשית? לא מצאתי שם בית, ילדים, מחויבות כלכלית וכדומה. כל אותם דברים שעומדים בלב ליבו של השינוי, לצידו של הסקס המונוגמי. זה אינו הדבר היחידי שמופיע ברשימה, אבל זהו הדבר היחידי שאפשר לשנות/לעקם/לעגל פינות איתו, וכל זה בזכות העובדה שהשקענו מאמץ מקדים בהפרדה בין "כל השאר" לבין הסקס.

 

סקס הוא דבר מדהים, נפלא, מעורר, מענג, מחיה ומשחרר. אבל סקס הוא רק סקס. בדיוק כשם שעבודה היא רק עבודה, וכסף הוא רק כסף. אין לסקס נקודות זכות על פני שאר מישורי חיינו, וזו טעות לשים אותו במעמד נפרד. אני לא מעלימה עין מבעיית המונוטוניות של תפוח האדמה, אני פשוט בוחרת להביט בתמונה בשלמותה. אם אני מתחייבת לבן זוג, אני בוחרת בתמונה השלמה, בשותפות מלאה, בחיים זוגיים על כל המשתמע מכך.

 

הוגש לנו מצע של תירוצים, מכוסה במילים יפות. עבודה לא פשוט להחליף, מקום מגורים גם כן, ילדים זה בלתי אפשרי, ברוב המקרים גם משפחה לא מחליפים. אבל סקס? סקס אפשר תמיד.

 

חיפשתי תשובות, מצאתי רק פתחי מילוט

למה לעשות את ההפרדה הזו, שפותחת פתח לכל הדיונים המוסריים במידת הקונבנציונליות והאשמת המסורת הדתית. הרי קריפ עצמו בחר לשאול שאלות קשות וטובות בנוגע לזוגיות: "הדיסוננס הזה נובע, לדעתי, מהנסיונות לשתול את הנישואים המסורתיים, שהם מין צמח דתי, על קרקע החילוניות. כתוצאה מהעיוות הזה הופכת הבלעדיות מעוד מרכיב של זוגיות קונבנציונלית (חברות או נישואים), לַמגדירה של זוגיות כזאת. זה נשמע מקומם. מה עם האהבה? החברות? השותפות? הסקס בתוך הזוגיות? והילדים? המגורים המשותפים? המשכנתה?" חיפשתי אחר התשובות, לא מצאתי אותן. מצאתי רק פתחי מילוט.

 

הזוגיות מורכבת מחלקים רבים, כל אחד נושא תפקיד מרכזי (ויז'ואל/פוטוס)

 

 

אם נתייחס לסקס כאל יישות נפרדת, אנחנו מוציאים מהתמונה חלק חשוב שלה. הזוגיות מורכבת מחלקים רבים, כל חלק נושא בתפקיד מרכזי, ובלעדיו התמונה מתפרקת. כולם מדברים על אהבה, קריירה, משפחה, ילדים, אבל סקס זה מחוץ לתחום. למה? כי זה משהו אחר, שונה. ביום שנשכיל להבין ש סקס הוא רק סקס, נלמד להתייחס אליו בפרופורציות הנכונות והוא יחזור לתמונה.

 

אי אפשר להשאיר את התמונה שלמה, כשמפרקים לגורמים את אחד מחלקיה. אי אפשר לטעון שהתשוקה נעלמה, אבל האהבה, החברות, המשפחה, הילדים, המחויבות והחיים המשותפים נותרו בעינם.

 

אושר לא בא בחבילה של מגע, טוב ככל שיהיה

פעם היינו עסוקים ברדיפה אחר האושר שלנו, כי ידענו שהוא טומן בתוכו את כל אותם הדברים שהוזכרו למעלה (כל אחד/ת והרשימה שלו/ה). היום הרבה עסוקים ברדיפה אחרי שמלות ומכנסיים, כי סקס הפך להיות הבמה המרכזית בכל דבר. לפתע נוצר הרושם המוטעה שסקס יהפוך אותנו למאושרים, גם אם הוא יגיע לבד, בלי שאר החלקים. אושר לא בא בחבילה של מגע, טוב ככל שיהיה, זו רק אשליה רגעית.

 

אנשים צריכים ללמוד לקחת אחריות על מעשיהם ובחירותיהם. תיאוריית תפוח האדמה צריכה להיות תיאוריה על החיים שלנו. כל תחום בחיינו, גם אם לא התחיל כך, יהפוך להיות תפוח אדמה. אני לא תמימה, ואני לא חיה בעולם של אגדות, הנסיך לא תמיד מעיר בזמן את הנסיכה. אני בוחרת לחיות את חיי בעיניים פקוחות: זוגיות היא עבודה קשה, משרה מלאה, לכל החיים. כשם שאנחנו לא חדלים מלעשות, להשקיע, לשנות, לנסות ביתר תחומי חיינו, כך גם בתחום הזה. אני לא חושבת שצריך "להיתקע" עם הבחירות שלנו לכל החיים. אני אומרת, שאם לא טוב לך במקום העבודה, תחפש מקום אחר. אם אתה לא מרוצה מהתנהגות ילדיך, תשקיע בחינוך ובזמן איכות איתם. אם אתה לא מרוצה ממצבך הכלכלי, נסה למצוא דרכים לשפר אותו. אם אתה לא מוצא את התשוקה, חפש אחריה, אבל לא אצל השכנים. אם לא טוב לך בזוגיות, נסה לתקן ולשפר אותה. אם נגמרה האהבה - תתגרש.

 

למה אנשים מתחבאים מאחורי סלוגנים ריקים מתוכן כנושאי דגל ההצתה המחודשת ולהבת האהבה? האם אצל השכן טמון הפתרון לבעיית התשוקה שלי עם בן זוגי? האם אצל השכנה אלמד לאהוב את בת זוגי מחדש?

 

פתחי המילוט האלה לא מקובלים עליי. אני רואה בהם כתירוצים עלובים להתמודדות האמיתית עם הדברים. למה יש אנשים יכולים לחיות בזוגיות מדהימה שנים על גבי עשורים, בעוד אחרים לא מצליחים להתאפק מלהסתכל לצדדים ליותר משתי דקות? כי זה בוער בעצמותיהם, והם גילו שקל כל כך להאשים את המוסד, את השחיקה ואת פרי הגן בבעיה שלהם עצמם.

 

תשוקה אכן יכולה להיעלם ולדעוך עם השנים, זה לא סוד. הדרך להתמודד איתה משתנה מאדם לאדם. יש אנשים שיבחרו בדרך הראשונה, ויש אנשים שיבחרו להיות בת יענה.