האנטומיה של מרדית'

מרדית' גריי, הקדושה המעונה של "האנטומיה של גריי", דוחפת את עצמה לקדמת הבמה ומצילה את היקום גם בפרק הכפול שישודר הערב. מירב קריסטל לא קנתה את הסחורה. זהירות, ספויילרים!

ד"ר מרדית' גריי אינה רוצה לקום לעבודה מפני שבבטנה מנקרת "תחושה" שהיא עומדת למות היום. "קומי קומי", אומרת לה ד"ר כריסטינה יאנג, חברתה לעבודה ושותפתה לנטייה להתפלש ברומנים עם הממונים עליה. 'הצלת חיים אינה אופציונלית'. אוי לא! עוד ממרה שכמו הועתקה מכרטיס ברכה מקושט בציורי מים של שקיעות ושחפים, הפעילו את צופרי האזעקות. הבטיחו פרק מיוחד, כפול, שזהו חלקו הראשון, אך נראה כאילו עוד פרק בנאלי ועמוס סוכרזית עומד להתחיל (הערב yes stars, 21:30). אין חדש ב"אנטומיה של גריי".

 

אבל הנה כריסטינה ריצ'י המהפנטת בתפקיד אורח שזיכה אותה במועמדות ל"אמי". כאן היא חנה דייויס, פרמדיקית שמגיעה לביה"ח, כשידה תחובה עמוק  בתוך חזהו של פצוע מחוסר הכרה. זמן קצר לאחר בואה, "קוד שחור" מוכרז בבית החולים. מונח לא מוכר למתמחים, מאיים כמו שהוא נשמע. באותה עת ד"ר ביילי ("הנאצית) כורעת ללדת. בעלה שמיהר לבית החולים נקלע לתאונה ושוכב פעור מוח, כשמעליו רוכן ד"ר "מק'דרימי. למרידית' היתה תחושה שמשהו יקרה היום כי ד"ר מרדית' גריי, כרגיל, יודעת הכל.

 

מסתבר שהפרמדיקית לופתת טיל בזוקה שחדר לגופו של האיש. אם תשחרר, הטיל עלול להתפוצץ ועמו בית החולים. את הטיל בנה האיש בעצמו עם חברו הטוב. סיטואציה מיותרת, שיכולה להכניס לפרופורציה כל מזרח תיכוני למוּד מלחמות אין-ברירה: בונים שם טילים כתחביב, כמה מטופש! בעוד כאן בונים טילים בשביל מלחמות, כמה...טוב לא חשוב בעצם. המצלמה נשמרת מתנועות מהירות מדי. שלא יזעקו: "אי.אר". התסריטאית הראשית נמנעת משימוש במונחים מסובכים מדי, שלא להזכיר חלילה את "שיקאגו הופ". בנוסף, הסדרה משתדלת להסוות את העובדה המכאיבה לאינטלקט שהיא מתקיימת באטמוספירת ז'אנר הרומן הרומנטי. ולא מצליחה.

 

כמעט מתח, אבל בעיקר סוכר

הפרק הכפול זכה לרייטינג שיא בארה"ב, הגבוה מאז פרק הסיום של "חברים" (אבל לא הגבוה ביותר מעולם).

 ומה הפלא? הוא שודר אחרי הסופרבול. אולם כצופה מסויגת של הסדרה, עלי להודות: צמד הפרקים מוצלח להפתיע, יחסית לתוצרת הרגילה של הסדרה. "האנטומיה של גריי" אמנם לא מסתלקת מהקלישאות הרבות שהיא מקדמת, אבל כאן האירועים הקיצוניים מאפילים עליהן והן ניתנות במשורה. הדמויות המוכרות עוברות תהליכים מזורזים באווירה האפוקליפטית בה שרוי בית החולים. וזה עובד, כמו מכונה אמריקאית משומנת, כמו מקדונלד'ס, כמו נאום של הנשיא בוש- על כל החושים הבסיסיים.

  

זהו פרק כמעט מותח, כמעט טוב מאוד. כמעט התעלמתי מהמוסר הכפול של הצגת שלוש הכוכבות הראשיות במקלחת, כשי לצופי הסופרבול, פנטזיה מינית שהופכת למציאות מחנכת בסוף החלק השני של הפרק. כמעט עברתי בשקט על העובדה שכל המנתחים ביצעו אקט הירואי על-אנושי ונערץ בשלב זה או אחר של הפרק. כמעט קיוויתי שמרדית' לא תעלה בסערה השמימה. כמעט, אבל בדומה למרדית' בראשית הפרק, גם לי יש "תחושה"'. תחושה שכמה ש"האנטומיה של גריי" מנסה, לא יעזור לה הפרק הזה, גם אחריו היא נותרת סדרה בינונית.

 

למרות הגיוון הצורני: התימה נשארה זהה. ניסיתי להתמכר למאורעות הסוחפים ולתת לסדרה צל"ש על הביצוע המוצלח ואני נותנת, כמעט. כי משהו מזכיר שבכל זאת מדובר ב"אנטומיה של גריי", סדרה מתקתקה, מיושנת, מעצבנת. המשהו הזה הוא דמותה המושלמת להקיא של מרדית'. (ספוילר) כהרגלה היא חייבת לגנוב את הפוקוס, לדחוף את עצמה לקדמת הבמה, להיות קדושה מעונה, לטמון את ידה (תרתי משמע) בלב הקלחת ולצאת מנצחת.

 

ועם זאת, אין ספק: עבור אוהבי הסדרה מדובר בחגיגה. ואל חשש, מכורים: הקתרזיס אורב בסופו של החלק השני. באווירה אמריקאית טיפוסית כולם יגמרו יחד, לטוב ולרע. וברקע: שיר נוגה, קרוב לודאי של ביורק.