להרגיע את המאפיה - ביקור ב"בנג'מין סיגל"

"בנג'מין סיגל" משלבת ביסטרו צרפתי עם ניחוחות אקזוטיים, במנות מושקעות ונדיבות, אבל לפעמים גדושות מדי בטעמיהן

בדברי ימי המאפיה האמריקאית שמור מקום של כבוד לגנגסטר היהודי בנג'מין סיגל שאחראי לפיתוחה של לאס-וגאס כבירת ההימורים. בשל אופיו המוטרף הוא זכה לכינוי באגסי, שפירושו הסלנגי: משוגע. והנה כמעט 60 שנה אחרי שסיגל נורה על-ידי מתנקש שנשלח מטעם המאפיה, הוא זוכה להיות מונצח בשני אתרי בליסה בתל-אביב, השייכים לאותם יזמים, צביקה וחיה שיחור: "באגסי" הפועלת בשכונת פלורנטין וידועה בהמבורגרים המשובחים שלה, ו"בנג'מין סיגל" נוטפת הסטייל שנפתחה לאחרונה במגדל האופרה המתעורר בטיילת של תל-אביב.

 

בנג'מין סיגל עוצבה על-ידי ניק פורטל ברוב הדר אלגנטי קיטשי-מצועצע (הרבה שחור וזהב, גופי תאורה משוכללים, ספות מעור תנין) כיאה ללוק של לאס-וגאס ולתקופה שבה פעל סיגל. על המטבח הופקד השף אלרן גולדשטיין, שמאמין בפיוז'ן אקלקטי עם טוויסט, ומשלב טעמים של ביסטרו צרפתי ומסעדות ניו-יורקיות עם ניחוחות אסייתיים אקזוטיים.

 

לחקר העסקית של בנג'מין סיגל לקחתי שני חברים החוגגים עתה יום הולדת. שניהם חולקים אמנם אותו מזל ואותו משרד, אבל הם מנוגדים לחלוטין: כ' היא אשה טובת לב ורחומה, בעוד א' הוא אריה שואג ביקורתי. בבנג'מין סיגל יש שתי עסקיות: ב‭59-‬ שקל וב‭69-‬ שקל. בשתיהן תקבלו לחם שאור לוהט בליווי מטבלים, אבל בזולה לא תקבלו מנה ראשונה.

 

בראשונות נהנינו מסלט עלים וירקות שורש רענן ומלבב, שקושט ברוקפור, ענבים ואגוזי מלך. הייתי רק ממזער את המינון הקצת בוטה מדי של ויניגרט הענבים. גם הסמוסה הצמחונית (מילוי של חומוס, אפונה, כוסברה ותבלינים הודיים) הייתה טובה ופריכה וטעמה השתבח כשטבלנו אותה ברוטב תמרין.

 

האנטי-פסטי נראה מבטיח – הוא אמנם כלל את ההיצע השגרתי (חצילים, קישואים, כרובית, קלויים על הגריל‭,(‬ אבל הוגש בצורה אסתטית ומפתה על מגש מלבני צר. אלא שנגיסה אחת או שתיים הבהירו שהירקות תובלו מדי בווינגרט בלסמי תוקפני ובשום.

 

בעיקריות התעופפתי עם כנפי עוף ברוטב צ'ילי שהתהדרו בלימונים, כוסברה ושומשום והוגשו עם מיקס צ'יפס נהדר (אם כי הוא סבל משמנוניות יתר‭.(‬ הכנפיים נסקו לשחקים והן בהחלט מאיימות על ההגמוניה של אלו המיתולוגיות של "דיקסי‭."‬

 

כ' נטלה את פילה הדג על הגריל (תוספת של 15 שקל‭.(‬ היא הייתה מבסוטית מהעסיסיות שלו, וגם מהתוספות: ירקות ירוקים בחמאה וסלט קינואה. הבנים בשולחן חלקו על דעתה וגרסו שהדג תפל ויבשושי.

 

א' לא התרשם גם מהפנה עם נתחי עוף ופטריות יער ופורטובלו. "המנה בהחלט משביעה‭,"‬ אמר, "אבל בולט החסך בטעם. בניגוד למובטח בתפריט, היא מציגה רק רמז לפטריות, ושוב בלטה הנוכחות הבוטה מדי של השמן. לא היה גם זכר לרעננות ולשובבות של מנות דומות במסעדות איטלקיות‭."‬

 

העיצוב הזוהר גרם לנו לחשוב לרגע שאנחנו בנופש בחו"ל, כאילו אין מלחמה בעולם ושרב בחוץ. התפעלנו מהנוף האנושי של העולים מהרחצה, וסברנו שזה היה יכול להיות מקום המפלט האולטימטיבי. א' חירב את החגיגה והעיר ברשעות: "טוב עשו בעלי המקום שקראו למסעדה על שמו של באגסי רק לאחר מותו. לא בטוח שהוא היה מתפשר על האוכל שהוגש לנו. יש אמנם הרבה רצון טוב, אבל התוצאה הסופית בינונית‭."‬ אני נאלץ לחלוק עליו: המנות מושקעות ונדיבות, גולדשטיין הוא בהחלט שף יצירתי ומוכשר, ואם רק יכוון טיפה את כפתור הטעמים, וקצת ירגיע את נטייתו לגודש, להמלחה ולתבלון עז, באגסי יהיה בהחלט מרוצה.

 

• "בנג'מין סיגל", אלנבי ‭,1‬ מגדל האופרה, טיילת תל-אביב, 03-5166224.

 

מחיר העסקית: 59 שקל, 69 שקל

מטבח: ביסטרו פיוז'ן

ואם חורגים מהדיל: קינוחים ואלכוהול

שעות העסקית: א'-ה ‭12.00 - 17.00‬

חנייה: חניון בית האופרה ומגרשי החנייה מסביב (בתשלום)

ציון: 7.7 (בסולם מסעדות שף מעוצבות)