אבל אם כל חובבי השינאה של "הבועה" יסתכלו עליה שוב (כמו שהם רוצים שיסתכלו על המקום המקסים, המתפתח והתרבותי בו הם גרים), הם יגלו שאין הרבה "תל-אביבים" במקור. רוב הצעירים שגרים "בבועה", עובדים, משלמים מיסים, הולכים למילואים וגם נהרגים – מקורם בפריפריה. כמו כל הישראלים הם לא יותר אדישים, חילונים, מושחתים או נהנתנים מהממוצע הישראלי.
כי תל-אביב, כמו שאר הערים הגדולות בעולם, מציעה את מירב האפשרויות ללמוד, לעבוד, להתקדם, להתחבר ולבלות. הצפיפות והפקקים בתל-אביב רק משקפים כמה הרבה אנשים באמת לא יכולים בלעדיה.
והצפיפות הזו מתאימה כמו כפפה ליד למכונית העירונית "ניסאן מיקרה" החדשה, שהגיעה לישראל אחרי הצלחה בבירות התוססות והצפופות של אירופה. בסרטי הפרסומת הבולטים והמרעננים, אנו נוכחים כיצד "מיקרה", שממוצבת כמכונית יוקרתית, מתקבלת בברכה לתל-אביב.
וכמו כל אחד שמגיע לעיר, היא מגלה מהר מאוד שבתל-אביב מתייחסים לכולם אותו דבר – לא משנה מאיפה אתה בא. דו"ח מפקח עירוני ודפיקה בפגוש הקדמי מרכב שיוצא מחניה, הם הצ'פחה הידידותית התל-אביבית לעולה החדשה. שני הסרטים מצליחים לעשות עבודה מצוינת הן במיצוב גבוה של המכונית והן במסר מקורי, צעיר ומרענן.
הסיסמא הסוגרת את הסרטים המשעשעים - "ניסן מיקרה – ברוכה הבאה לתל-אביב" - בלי שום ספק יכולה לעורר שוב רגשות קיפוח פריפריאלים, שכן דו"ח חניה ודפיקה באוטו אפשר לקבל בעוד מבחר ערים בארץ. ההבדל הוא שבתל-אביב, כמילות השיר של מאיר אריאל ז"ל, "מי שנדפק פעם אחת, כבר לא יכול להיגמל מזה"...
פרסומת לניסאן מייקרה. משרד הפרסום ענבר-מרחב-שקד
הכותבת היא מרצה ויועצת לשיווק ולפרסום