על פי כלכלני BDI, ענף הרפואה המשלימה נמצא בצמיחה מאז שנת 2000, אחת הסיבות העיקריות היא עליית המודעות וההקפדה על שמירת אורח חיים בריא שהובילה ללגיטימציה לה זוכים מקצועות הרפואה המשלימה מצד הממסד הרפואי. הכלכלנים מעריכים כי בשנת 2005 רשם ענף הרפואה המשלימה צמיחה של כ-4 אחוז.

המחקר מצא שמדי שנה נערכים בישראל כ- 1.4 מיליון טיפולי רפואה משלימה, שהם כ-116 אלף טיפולים בחודש. הטיפולים הנפוצים ביותר הם טיפולי אקופונקטורה ועיסויים, שכל אחד מהם מהווה כחמישית מכלל טיפולי הרפואה המשלימה. אחריהם רפלקסולוגיה (15 אחוז), שיאצו וטווינה (10 אחוז לכל אחד מהם).
בישראל פועלים כעשרת אלפים מטפלים. כלכלני BDI מעריכים שמספר המטפלים בעלי הכשרה כלשהי ברפואה משלימה גדול פי 6. מתוך המטפלים הפעילים, רק כ- 3,500 בלבד רשומים באגודות המקצועיות.
באשר להתפלגות הגיאוגרפית של המטפלים נמצא כי חלקם הגדול (42 אחוז) עובדים באזור תל-אביב. אחריו מדורג איזור חיפה והצפון עם כ-26 אחוז מכלל המטלים. עשירית מהמטפלים עובדים בירושלים ובאזור השפלה והדרום פעלים 8 אחוז מכלל המטפלים (בכל אחד מהאזורים).
החוקרים הופתעו למצוא ששיעור הגברים והנשים הנהנים מהטיפולים המשלימים קרוב למדי: 55 אחוז מהלקוחות בענף הרפואה המשלימה הינם נשים ושיעור הגברים הוא 45 אחוז. בשנים האחרונות חלה עלייה בשיעור הגברים הפונים לטיפולי רפואה משלימה, החוקרים מעריכים כי הדבר הנובע מעליית המודעות לשירותים אלו וכן מהלגיטימציה לטרנד בו גברים משקיעים ומטפחים עצמם.
רוב המטופלים בוחרים במטפלים נמצאים תחת פיקוח מוסדי כלשהו: תוצאות המחקר מצביעות על כך, ש-45 אחוז מטיפולי הרפואה המשלימה בארץ מתבצעים במסגרת קופות החולים (תחת פיקוח רופא), כ-35 אחוז מהטיפולים נערכים על-ידי מטפלים פרטיים וכחמישית מהטיפולים בלבד מתבצעים במרפאות רפואה משלימה הממוקמות בבתי חולים.