המורה הרוחני אנדרו כהן פגש את קן וילבר, לשיחה בנושא "קונפליקט, יצירתיות וטבעו של אלוהים".
אנדרו כהן: קן, הייתי רוצה לחקור איתך כמה מהאמונות הבסיסיות ביותר שבלב השקפת העולם הרוחנית של ימינו. כיוון שאני חושב שלרבים מהרעיונות שיש לנו בנוגע למוחלט – בנוגע לאלוהים, בנוגע לטבעה המוחלט של המציאות – יש השפעה עמוקה על הדרך בה אנו רואים את העולם. ואמונות בסיסיות אלה משפיעות בעוצמה רבה על הדרך בה אנו מתייחסים לחיים, לרוב במידה רבה יותר משאנו מודעים לה. בדרך כלל איננו בודקים וחוקרים אמונות אלה. כך שאם אנו רוצים להתעורר, אם אנו רוצים להיות מסוגלים לראות בבהירות, אני חושב שחיוני שנתחיל לחקור מהן אמונותינו הבסיסיות ועל מה הן נשענות.
אנו שואלים, מהו טבעו האולטימטיבי של המוחלט? האם טבעו שלום ושלווה? או במונחים תיאיסטיים, האם אלוהים הנו פציפיסט? או, האם טבעו של המוחלט הוא יצירה והרס? האם אלוהים מחרחר מלחמה? או האם הוא עד דומם? האם הוא או היא נעדרים לחלוטין מן הבמה? כי, כפי שאמרתי, לאמונותינו העמוקות ביותר בדבר טבעו של האל או של האמת האולטימטיבית יש השפעה עצומה על הדרך בה אנו מגיבים לחיים.
קן וילבר: כן. ואם אני מאמין שאלוהים הנו פציפיסט, אז גם עלי להיות פציפיסט, אם אני רוצה לדעת את האלוהים.
כהן: בדיוק! אז כדי להתחיל, אנסה לתאר כמה תפיסות יסוד שיוצרות את הקרקע עליה ניצבות האמונות הרוחניות העמוקות ביותר שלנו. בדיונינו הקודמים דיברנו על טבע המציאות כשלם, והסכמנו שהמציאות מורכבת מן הנגלה והלא-נגלה. תחום הנגלה הוא מימד הזמן והמרחב וכל היקום המתפתח, והתחום הלא-נגלה הוא קרקע ההוויה, אותו ריק ממנו הופיע היקום כולו לפני ארבע-עשרה מיליארד שנים. ואני חושב שהתפישה שלנו של אלוהים או של המוחלט תלויה במידה רבה בהטייה של תפיסת המציאות שלנו: האם היא נוטה לעבר התחום הלא-נגלה או לעבר התחום הנגלה, או האם היא מתעלה מעבר לשניהם וכוללת אותם.
לדוגמא, אם נאמר שקרקע ההוויה הלא-נגלית היא המציאות האולטימטיבית, או אז קרוב לודאי שנאמר שאלוהים הנו ריקות, שלווה, או אי-פעילות. אבל אם נאמר שהמימד הנגלה הוא המציאות האולטימטיבית, אזי עומדת בפנינו תמונה שונה לגמרי. עכשיו אנו מתבוננים במציאות מנקודת מבט של זמן עמוק ושל האבולוציה. או אז נוכל לקרוא לאלוהים הדחף להתהוות, הדחף היצירתי, הגורם הראשוני. מנקודת מבט זו אלוהים הוא בו זמנית יצירה והרס, מן המפץ הגדול ועד לנקודת הזמן הנוכחית.
עכשיו – אם אנחנו רוצים להתקדם הלאה, על מנת לחבוק נקודת מבט לא דואלית, אז נראה הן את התחום הנגלה והן את התחום הבלתי-נגלה כבלתי נפרדים ולא שונים זה מזה. הנגלה והלא-נגלה הם אחד. אלוהים הוא גם צורה וגם ריקות וגם זה שמתעלה מעל שתיהן.
אם כך אלה הן כמה הגדרות שונות של אלוהים או של האמת האולטימטיבית. ושוב, הסיבה שאנו מתעניינים בכך היא כיוון שאנו רוצים לדעת מה יהיה היחס שלנו לחיים אם נרצה לגלם את טבעו האמיתי של האלוהים. ברצוננו לדעת מהו היחס הנכון ביותר, השלם, המתאים לחיים בכל המישורים, בהקשר של כל בחירותנו החשובות.
וילבר: אכן, ברור שזה נושא מאד מאד חשוב. הוא עוסק בפרקטיקה הרוחנית כמו גם, לדוגמא, באוריינטציה הפוליטית שלנו. מובן מאליו שבעולם האמיתי, שני הבטים אלה צריכים לחפוף במובן מסוים. במלים אחרות, התפיסה שלנו ביחס לדבר הנכון לעשות בתהליך פוליטי חייבת להיות קשורה בדרך כלשהי עם האוריינטציה שלנו גם במציאות הרוחנית. אני לא מתכוון כאן להחדיר דת לתוך הפוליטיקה. מה שאני מתכוון הוא רק לא לנתק את הפוליטי והרוחני מלכתחילה.
כהן: כן, כיוון שבאמת הם אינם נפרדים. אם מישהו משוכנע באופן עמוק שטבע האל והאמת האולטימטיבית הם שלום ושלווה, סביר שזה יביא אותו להאמין שעל היחס שלו לחיים להיות תמיד, באופן רדיקלי, לא מתעמת ולא אגרסיבי – כלומר, שהפעולה הנכונה חייבת תמיד ורק להיות פעולה לא אלימה.
וילבר: טוב, אני חושב שהתשובה הבסיסית לכך נמצאת בבהגאוואד גיטה. קרישנה נותן שם הדרכה מאד מעניינת. ארג'ונה צריך להלחם במלחמה שבכל מקרה תתרחש, וכמובן, כיוון שהוא אדם רוחני הוא מודאג שיצטרך אולי להרוג מישהו ושזה רע, ולכן אסור לו להלחם. בסוף שיח מאד ארוך ומאד עמוק, קרישנה אומר: "עליך למלא את חובתך. זכור את האל והלחם". שים לב, הוא אינו אומר "זכור את האל ואל תלחם", והוא גם לא אומר "הלחם בשם האל". הוא אומר, "זכור את האל ומלא את חובתך". במלים אחרות, מעוגן במציאות לא דואלית, עליך לעשות את הדבר הנכון ברגע זה, שהוא להלחם.
כהן: אני מסכים. כאשר חברה או תרבות צודקות מאויימות, חובתנו להיות מוכנים ונכונים להגן באגרסיביות על עצמנו או על אחרים, אם יש צורך בכך.
מתוך מגזין "WIE". לצפייה בשיחה בווידאו - לחצו כאן.