לזכרו: פינק

מרק הגולש, המלצר המיתולוגי הקשיש ואפילו הברווז הלוגם שכיכב על הבר, הוציאו את תהילתו של הפינק למרחקים. אלא שהזמנים המשתנים לא היטיבו עם המוסד

"פינק" היה אחד הברים המפורסמים בישראל, אם לא המפורסם שבהם. הוא היה מוסד עוד בימי ארץ ישראל המנדטורית, ונשאר במידה רבה פאב של ג'נטלמנים גם כשהפך למשכנה של הבוהמה הירושלמית. לפי האגדות, שני חרכי ההצצה במעלה גרם המדרגות שימשו את המאבטחים של בן גוריון כשערך שם פגישות, ולהנרי קיסינג'ר, שחפץ לבקר בו פעם בערב שבת, נאמר שהפאב סגור אפילו לאורח רם מעלה כמותו.

 

מרק הגולש, המלצר המיתולוגי הקשיש ואפילו הברווז הלוגם שכיכב על הבר, הוציאו את תהילתו של הפינק למרחקים. אלא שהזמנים המשתנים לא היטיבו עם המוסד: הבוהמה נדדה לתל אביב והיתה לברנז'ה, הדיפלומטים עברו למסעדות המעודכנות, הצעירים העדיפו את האומן 17 או את הפאבים של מגרש הרוסים - והפינק הלך והתרוקן מלקוחות. גם צעד של סגירה ופתיחה מחדש בדמות מסעדה כשרה לא ממש הועיל. תקופה מסוימת עוד נחזו במקום חובשי כיפות במבטא אנגלוסקסי, שהעירו בתקיפות לכל מי שהצית סיגריה על הבר, אבל לא עוד. היום נותרו שוחרי הפינק רק עם זיכרונות על מרק גולש מהביל, ותהיות על האדישות היחסית שבה נקבע מותו של הבר הטוב ביותר בישראל.