שיחקתי אותה, אבל שנינו הפסדנו

שחר אמר שזה לא יהיה פשוט איתה. אני לא בעניין של משחקים, וכולם אומרים לי שצריך לשחק בהתחלה. אז הזמנתי אותה, ובלב חשבתי שאת המשחק הזה אני לא רוצה לנצח ולא רוצה להפסיד. אני הולך על תיקו

את נעמה פגשתי במסיבה. לא הספקנו לדבר כמעט, אבל היתה בינינו כימיה מושלמת, והיא נתנה לי את הטלפון שלה. היא הקסימה אותי, והיתה לי הרגשה בבטן שיש כאן פוטנציאל למשהו רציני. שחר אמר שזה לא יהיה פשוט איתה. אני לא בעניין של משחקים, וכולם אומרים לי שצריך לשחק בהתחלה. אז הזמנתי אותה, ובלב חשבתי שאת המשחק הזה אני לא רוצה לנצח ולא רוצה להפסיד. אני הולך על תיקו.

 

אספתי אותה מהבית. היא נכנסה לאוטו, ונשמתי נעתקה. רק יומיים עברו מהמסיבה ושכחתי כמה היא יפה. התקדמתי עם החייל שלי, ובלי לחשוב יותר מדי אמרתי לה שהיא נראית נהדר. היא לקחה את החייל שלי ונתנה לי חייל שלה בחזרה: "החולצה שלך יפה", מלמלה והסיטה את הראש לחלון.

 

הזזנו את החיילים במהלכים מדודים

לא החלפנו הרבה שחקנים בדרך אל הבר. שנינו דיברנו בזהירות, הזזנו את החיילים במהלכים מדודים, וקצת פתחנו את המשחק. התחלתי להרגיש נוח יותר. בבר הזמנתי בקבוק יין, שגם היא תתרווח לה קצת, ואחרי חצי כוס כבר נתתי לה שלושה חיילים. לא חסכתי. נתתי לה על החיוך השובב שלה, הגשתי לה על העור השזוף, ומסרתי עוד אחד על השנינות. היא אכלה את כל החיילים שלי, ורק אמרה שיש לי שעון מעניין. הערכתי שבמשפט עם השעון היא לא נתנה לי אף חייל בחזרה. אפילו לא ג'ובניק. רק התחלנו וכבר המצב על הלוח לא נראה מזהיר במיוחד בשבילי. אבל הגעתי עם חולצה ארוכה, והיו לי עוד כמה מהלכים בשרוול.

 

החלטתי להתקדם עם הרץ. בתנועה אלכסונית הזזתי את ידי קדימה, רכנתי על השולחן כמו הגיבן מנוטרדם והתקדמתי בין כוסות היין הישר לכיוון ידה העדינה. רפרפתי לה בעדינות על האצבעות ועצרתי את נשמתי. היא הרימה את היד וסגרה אותה על כוס היין במקום על האצבעות המייחלות שלי. הלך לי רץ. אחר כך רכנה אחורה ושחררה את הסוס שלה עם שאלה קטלנית: "אז איך אתה עדיין לבד בגילך?"

 

האינסטינקט הראשוני שלי היה לאכול לה את הסוס

לא היה לי ספק שהיא עברה למתקפה אגרסיבית, והאינסטינקט הראשוני שלי היה לאכול לה את הסוס בתשובה כמו: "אני לבד כי אני נוטה לפסול בחורות עם שאלות מעצבנות". אבל הזכרתי לעצמי שוב שאני רוצה כאן רק תיקו, ושזו יכולה להיות אהבת חיי. החלטתי לענות למתקפה שלה עם הצריח וגוננתי על המלך שלי בהתנצלות כנה: "היתה לי חברה חמש שנים, ועוד כמה שנים הייתי מחוץ למדינה, ועוד כמה שנים עד שהתאפסתי". הסבר לא רע טקטית, אבל פניי היו סמוקים וקולי מהסס, והיא ערפה את הראש לעוד אחד מהחיילים המסכנים שלי.

 

אחרי שעיכלה לי את החייל היא רכנה אליי קדימה בחיוך מתקתק ושאלה בלחש אם ראיתי את הבחורה המדהימה שיושבת על הבר ממול. זו היתה הגשה נוחה, ואני לקחתי אותה, מיד קפצתי על הסוס ועניתי לה שלא ראיתי את הבחורה הזו בכלל, כי כשאני איתה אני לא מבחין באף אחת אחרת. היא אמרה תודה, אבל היה לה על הפנים מבט מגחך כזה, שהסוס שלי פשוט התאבד ללא מילה.

 

החלטתי שאני הולך עכשיו על השפתיים

לי נשארו רק מעט שחקנים עייפים (צילום אילוסטרציה: א.פ.)

 

עשיתי סיכום מצב, וזה לא נראה טוב כל כך. הכלים שלה היו פזורים בעמדות מפתח, ולי נשארו רק מעט שחקנים עייפים. עדיין זכרתי אמני שח שכפו תיקו במצבים גרועים מאלה. ידעתי שאני צריך ליצור מגע מאיזשהו סוג, לא חשוב איך, העיקר שנבנה קצת אינטימיות. זכרתי את התקרית שהיתה לי קודם בניסיון להגיע ליד שלה, והחלטתי שאני הולך עכשיו על השפתיים. זה היה סיכון, כי הייתי צריך לשחק עם המלכה, אבל ידעתי שאני טוב בנשיקות, ואם רק אגיע לשפתיים שלה יש סיכוי טוב לתיקו ולמשחק נוסף. הקרבתי עוד חייל ורכנתי אליה קדימה. הקניבלית אכלה לי את החייל בחיוך ולא זזה אחורה. היא בלעה את הפיתיון, ונדמה היה לי שאפילו לחשה: "קח". ראיתי מסלול ברור לנשיקה. הבאתי את המלכה שלי כל הדרך עד המלכה שלה, הרמתי את כתפיי ופשקתי את שפתיי...

 

היא הזיזה את הצוואר הצידה, והשפתיים שלי נתקלו באוזן המן עם שלושה עגילים. הבנתי שטעיתי, היא לא אמרה "קח" - אלא "שח", וזו היתה רק מלכודת מתוחכמת שהיא הטמינה, ועכשיו גם לקחה לי את המלכה. עם השחקנים שנותרו לי לא היו עוד הרבה מהלכים אפשריים.

 

"אולי נזמין חשבון?" אמרה וסידרה את שיערה. סימנתי בידי למלצר, ובמוחי עוד ניסיתי לחרוט כמה תמונות נוספות של המראה האצילי שלה לפני שהכל ייגמר. היה לה שיער בלונדיני ארוך, חי ומתפתל, ועיניים כחולות שהייתי חולם לשייט בהן על המרפסת הקטנה שלי עם ארוחות בוקר ומיץ תפוזים. שילמתי, והיא קמה במהירות. היא רוצה כבר הביתה, והמשחק הזה תכף נגמר לי. נזפתי בעצמי על האסטרטגיה הלקויה שלי - איך הקרבתי את המלכה וחשבתי לנשק את הבחורה האצילית הזו בדייט ראשון?

 

נותרו המלך, שלושה חיילים פצועים, רץ עייף וסוס צולע

נסענו בשתיקה. מלבד המלך, עוד נותרו לי שלושה חיילים פצועים, רץ עייף וסוס צולע. ידעתי שהיא תיתן לי "מט" כשאעצור ליד הבית שלה.

 

לפני שיצאה מהאוטו החלטתי לאלתר ולשלוח לה חייל מתאבד. אמרתי שהיה כיף נורא, ואם היא תחפש מתישהו שותף לחסל עוד בקבוק של יין, היא יכולה לסמוך עליי. ידעתי שאני שולח את החייל למשימה בלתי אפשרית, כי לפי הבלגן על לוח השחמט לא נראה שיש לי סיכוי לראות אותה שוב. באיזשהו תא קטן במוח המובס והשתוי שלי כבר השלמתי עם המצב, וחשבתי על כך שעוד מעט אגיע הביתה, אוציא מהמקרר אבטיח קר וגבינה לבנה, אשים את "היי" של הפיקסיס ברקע ואוכל להשתרע על הספה בסלון ולחלום על אהבת חיי שעדיין מחכה לי.

 

אבל מתברר שלא רק טום קרוז וגרי קספרוב מצליחים להיחלץ ממשימות בלתי אפשריות. היא הביטה בי באגמי הכנרת שלה בצורה כזו שהלב שלי הפסיק לדפוק כמה שניות ואמרה בשקט: "אפשר לחסל עוד בקבוק יין אצלי, אם אתה לא עייף מדי".

 

עייף? הייתי יורד למאה שכיבות סמיכה ברגע זה. על השלולית שבכביש מול מושב הנהג. אבל לא התלכלכתי ולא נרטבתי עדיין, רק יצאתי מהאוטו עם השחקנים שנותרו לי והתחלתי להרגיש שיש מצב לתיקו ואולי בכל זאת נעמה היא אהבת חיי.

 

דווקא אצלה בבית היא עשתה כמה מהלכים משונים. בשניות היא נתנה לי את הסוסים, הזיזה את הצריחים החטובים הצידה ופתחה לי מעבר נקי לעבר המלך שלה. הייתי מופתע, ואני זוכר שלפני שפרקתי לה את ההגנה עוד שיננתי לעצמי שאני פה רק בשביל להוציא תיקו ולחזור לשחק איתה מחר.

 

בבוקר כשהתלבשתי היא עוד ישנה, אבל בדיוק כשסיימתי לסגור את שרוכי הנעליים ורציתי לקום היא תפסה לי את היד ופקחה את שני האגמים שלה. עכשיו באור הם נראו קצת אפורים, עם ענני גשם עכורים מתחת לעפעפיים. היא הושיטה לי את החייל האחרון: "תתקשר אליי?"

 

לדאבוני, ידעתי שלא הצלחתי להוציא הלילה תיקו, ואני כבר לא אתקשר. היא פשוט נתנה לי את המלך שלה מוקדם מדי.