גאיה לא הולכת לבית-הספר: חינוך ביתי

כשגאיה הגיעה לגיל שנתיים, הרגישו הוריה שזה לא הגיוני לשלוח אותה לגן. עכשיו היא כבר בת 7 והיא עדיין בבית. משפחת ליברמן היא חלק מקהילת "החינוך הביתי" שהחליטו לוותר על מערכת החינוך ולקחת אחריות על עתיד ילדיהם. לטוב ולרע. "בבי"ס לומדים כי אין ברירה. בבית היא לומדת רק כשהיא רוצה"

"החיים זה פה, בית ספר זה לא החיים. בית ספר זה סוג של בייביסיטר, ואני לא צריכה בייביסיטר". את המשפט הזה אומרת לימור ליברמן, שביחד עם בעלה שמוליק, החליטה גם השנה לא לשלוח את גאיה בת השבע לבית הספר.

 

בני הזוג ליברמן החליטו להשאיר בבית את גאיה, איליי (4) וסול (בת כמעט שנתיים), ולהצטרף לקהילה הגדלה והולכת של חסידי החינוך הביתי, שמונה כמה מאות משפחות.

 

116 משפחות כבר זכו לאישור משרד החינוך שלא לשלוח את ילדיהן למערכת החינוך, וההערכה היא כי עשרות עד מאות נוספות מאסו באקסיומת החינוך המודרני, והחליטו על דעת עצמן לוותר על החינוך הממלכתי - אבל ללא אישורים. מדובר, אגב, בהפרה של חוק חינוך חובה, שמחייב כל ילד מגיל 5 ללמוד בגן או בית-ספר מוכרים ומאושרים על-ידי משרד החינוך.

 

"בית הספר מלמד מיומנויות בסיסיות, ופחות משנה התוכן", אומרת טובה לייטר, מנהלת בית הספר האזורי איילון במועצה האזורית גזר. לייטר מתנגדת לחינוך הביתי, ומתהדרת בבית ספר מלא שכלולים חינוכיים, המאכלס תלמידים ממגוון רקעים. "ברגע שאין אינטגרציה והטרוגניות של חברת ילדים, אין חינוך", היא קובעת, ומוסיפה: "אם אתה עושה בית ספר שטוב וכיף לילדים, הם שמחים לבוא אליו".