"ברחוב נותנים לי צ'אפחות מטורפות"

מוסקו אלקעי, המוכר כאוסקר שלייפר מ"האלופה", הגיע לפורום לדבר על העבודה בטלנובלה, העבודה מול שחקנים צעירים, האהבה לקללות בידיש ומה הוא עושה בימים אלו. בואו לקרוא

"הייתי רוצה לשחק את טובה" (ג'ילג'יליין)

זאת הטלנובלה הראשונה, אבל אני מתייחס לטלנובלה כמו כל דרמה נורמאלית, רגילה. עשיתי הרבה סרטים והרבה טלוויזיה ואין לזה איפיון אחר. זה דמות, אתה עוסק בדמות, עוסק בבני אדם, עוסק בפעולות אישיות, רצונות ואכזבות של בני אדם, ובדיוק כמו כל דמות או כל תפקיד אחר. באופן נורמאלי אם שואלים אותי מה פתאום הלכת לטלנובלה אני אומר שלאחר הניסיון שלי עכשיו אני מעדיף טלנובלה עשויה משייקספיר עשוי רע.

"זה מחמיא וזה יופי עד לגבול מסוים, כי גם לפני הטלנובלה הזאת קרה לי בחיים שעשיתי תפקידים שיצאו טוב, גם בתיאטרון וגם בסרטים, ואנשים עצרו אותי ברחוב ואמרו לי "יופי בראבו" וגם אז הרגשתי ככה, קצת "חבר'ה די מספיק". תמיד אני אומר אם כל כך נהנתם אז תכתבו בעיתון בבקשה שכולם ישמעו וידעו שאהבתם את זה, ושוב, זה יופי, יופי עד לגבול מסוים. לפני זמן מה יצא לי לראות איזו תוכנית צרפתית עם שחקנית גדולה ומפורסמת, אני לא יודע אם היא עדין חיה, שמה אנני קורדי, ושאלו אותה בדיוק את אותה שאלה, ומתברר שבכל העולם במקצוע הזה זה אותו דבר, בכל מקום בעולם. היא אמרה: "אף לא אהבתי שבאו ואמרו לי בראבו עד שהגעתי למסקנה שאנשים יהיו נחמדים איתך אם אתה תהיה נחמד אליהם, תחייך תגיד תודה וזהו." וזה בדיוק מה שאני עושה ולמדתי גם לכתוב כי בזמן האחרון אני צריך לכתוב ולחתום הרבה. תמיד אני אומר שהחתימה שלי שווה שתי חתימות של קנדי אז שישמרו את שלי בצד."

"אני לא יודע אידיש, למרות שב"הבימה", שם ביליתי 25 שנים עד שיצאתי לפנסיה, אם לא ידעת יידיש זה היה קשה מאד. כשראיתי את הטקסט של "האלופה" הלכתי לחברה שלי שאיתה שיחקתי הרבה מאד, שמה ליאה קניג, והיא לא רק הגברת הראשונה של התיאטרון הישראלי היא גם יודעת יידיש מצוין כי היא ממשפחה של שחקנים נפלאים באידיש מוילנה בפולין, וביקשתי ממנה שתקרא לי איך זה נשמע באידיש וכך למדתי פונטית וזה נפלא שאתה מקלל בשפה לא שלך, אתה לא יודע מה אתה אומר, אתה חופשי מכל מעצור ואתה אומר דברים איומים ולא אכפת לך כי אתה לא יודע מה אתה אומר. כשהיתה לי הזדמנות לקלל את מילי בידיש באמת נהניתי בפרק הזה הנאה היסטרית."

ולדברי סיום: