"ממי, פגשתי אתמול בחור מה זה מהמם במסיבה".
"די, במסיבה המשעממת של המשפחה שלך? מי זה?"
"הוא חתיך משהו פחד, זאת היתה כאילו אהבה ממבט ראשון, כאילו, איך שראינו אחד את השני כאילו הכל עצר כזה, כל הלילה הסתובבנו ביחד וכאילו, זה זה, זה כל כך זה".
"די, איזה מגניב, והוא לקח מספר?"
"כאילו ברור! אבל תקשיבי איזה קטע, אחרי המסיבה אני כאילו עומדת ליד החלון בחדר, מדברת בטלפון על כמה אני דלוקה עליו וזה, ופתאום הוא מופיע על עץ ליד החלון ואומר לי שהוא אוהב אותי".
"אה... נשמע דפוק קצת".
"לא, כאילו, הוא מה זה רומנטי".
"ואיך קוראים לו?"
"רומיאו".
"רומיאו כמו רומיאו מונטגיו?"
"מכירה אותו? איזה חתיך הורס, נכון?"
"מונטגיו כמו המשפחה שנמצאת בכסאח אטומי עם המשפחה שלך כבר מיליון שנה ואבא שלך יעיף אותך מהחלון אם הוא יידע שאת בכלל חושבת לצאת איתו?"
"כן, איזה חתיך, הא? אנחנו הולכים להתחתן".
"פחחחח... להתחתן? כפרה, את בת 14".
"אבל אנחנו אוהבים!!!"
"ג'ולי בייבי, תעזבי אותך משטויות, הכרת אותו אתמול, מה אוהבים? יאללה, יש מיליון בחורים בחוץ, וממנו ייצאו לך רק צרות".
"אבל אין אף אחד כמוהו".
"לא כמוהו, אבל גם טובים, תעזבי אותך כפרה, אני יודעת שזה מבאס, אבל אין מצב איתו. יש היום מסיבה פרטית משהו סוף, את באה איתי, נדפוק הופעה ונמצא לך מישהו שיוציא לך את הרומיאו הזה מהראש, מסמר מוציא מסמר".
"אבל..."
"לא שואלת אותך בכלל, תזיזי את התחת, עוד שעתיים אני אצלך".
* * *
אם הסיפור של רומיאו ויוליה היה מתרחש היום, סביר להניח שכך היתה נשמעת שיחה בין יוליה לחברה שלה, סביר להניח שאם ג'ולי היתה מתעקשת, החברה היתה מתחילה לפרט לה את החסרונות כגון חמות עוינת, פער תרבויות ושאר ירקות.
לפי תסריט אחד ג'ולי היתה משתכנעת, היא והחברה היו מנהלות שיחות ארוכות על לב שבור, מתנחמות בקניית בגדים מגניבים ויציאה למסיבות, ובסופו של דבר ג'ולי היתה ממשיכה הלאה. לפי תסריט אחר ג'ולי היתה הולכת בעקבות האהבה. סביר להניח שזה לא היה נגמר בחתונה/מוות כל כך מהר, אלא אם היא בדואית והיו רוצחים אותה על פגיעה בכבוד המשפחה (נו, איפה הטוקבקיסט הבדואי העצבני שירדוף אחרי עם סכין וירטואלי על המשפט הזה?). סביר להניח שג'ולי היתה מתחילה להתגעגע למשפחה, פוזלת הצידה לזוגות שקל להם בחיים, תוהה לעצמה למה היא צריכה בעצם את כל הסיפור הזה והאם לא עדיף לה לצאת עם מישהו יותר קרוב לעולם שלה, מישהו שכולם יקבלו בלי בעיה. בסופו של דבר ג'ולי היתה נזכרת שאחרי הכל היא מאוד צעירה ועוד כל החיים לפניה, מעיפה את רומיאו לכל הרוחות ויוצאת עם בחור עם המראה נכון, מהמשפחה הנכונה, עם השאיפות הנכונות בחיים ועם כל שאר הדברים שצריך כדי שאבא קפולט יחייך אליו (לא חיוך רחב מדי אמנם) ואמא תדאג למלא לו את הצלחת בארוחת שבת.
אבל לא מדובר כאן רק בג'ולי ולא רק בדברים בסדר גודל של משפחות יריבות (או בהשאלה, דתות שונות, עמים אחרים וכדומה). שנות האלפיים הפכו את האהבה למחושבת ושקולה יותר, הצהרות רומנטיות המתעלמות מהמציאות הן פאסה, ספרים כמו רומיאו ויוליה הם קידום אתרים היסטוריים, נוסטלגיה, לא ערך שנרצה לחיות לפיו . פקחנו את העיניים, לכל אחד נשבר הלב פעם, וכולנו יודעים שאפשר לחיות עם לב שבור ובסופו של דבר הכאב עובר. הידע הזה גורם לנו להסתכל על דברים בצורה אחרת, לחפש לעצמנו אהבות קלות יותר.
הסביבה מנסה להקשות על זוגות שחורגים מהתבניות
סיפור האהבה יכול להערים קשיים רבים, רקע עדתי שונה, משפחה שעולה לך על העצבים, הוא דתי ואת חילונית וכן הלאה. גם אם אין קשיים כאלה, הסביבה מנסה להקשות על זוגות שחורגים מהתבניות היפות שיש לנו בראש על זוגיות באלף ואחת דרכים, החל ממבטים ברחוב ולחשושים מאחורי הגב וכלה בשיחות שוחרות טוב ועושות רע בלב ממשפחה או חברים.
כיוון שגם אנחנו חלק מהסביבה, הרבה פעמים נבקר את עצמנו, את הקשר, באופן חמור לפחות, אם לא יותר, מהביקורת שהחברה תעביר עליו. ההיצע כל כך גדול, יש כל כך הרבה אפשרויות, למה לי לצאת עם מישהו נמוך? צעיר ממני? אחד שלא למד? בחורה שלא מתאימה ל-90-60-90? למה לי להיאבק כשהאהבה הקלה יותר מחכה לי מעבר לפינה?
לא תמיד צריך להיאבק על האהבה, לא תמיד היא שווה את זה, אבל אולי כדאי לעצור רגע לפני שאנחנו פוסלים מראש, או לפני שאנחנו נכנעים לקשיים שבדרך, ולשאול את עצמנו אם הפחד לרדת מדרך המלך לא גורם לנו להפסיד משהו שאין לו תחליף.