קבוצת פוטבול ביום - שיקגו ברס

למאמן העונה לאבי סמית' יש הגנה אפורה ואיכותית אבל התקפה מוגבלת. הכוכב אורלאכר, אקס פריס הילטון, עומד במרכז, הסגנון של הברס הרבה פחות זוהר. כתבה אחרונה בסדרה

ג'ים מילר, שיין מאת'יוס, קייד מקנואן, הנרי בוריס, כריס צ'אנדלר, קורדל סטיוארט, רקס גרוסמן, צ'אד האצ'ינסון, קרייג קרנזל, ג'ונתן קווין וקייל אורטון. לא פחות מ-11 קווטרבקים פתחו במשחקי השיקגו ברס מתחילת המילניום האחרון. אל הרשימה הצטרף השנה בראין גריזי, שהיה לקווטרבק ה-12 בשש שנים וינסה לשנות את משחק המסירה של הברס.

 

צירופו של גריזי, נווד NFL חסר בית בשלוש השנים האחרונות, מעיד על כך שהמאמן לאבי סמית' אינו באמת מרוצה מצוות הקווטרבק הנוכחי שלו, שכולל את גרוסמן ואורטון. השנה הוא גם לא מרוצה לגמרי ממה שיש לו במשחק הריצה. נכון, תומאס ג'ונס נתן את העונה הטובה בקריירה שלו, אבל סמית' בחר בשנה שעברה את סדריק בנסון במקום הרביעי בדראפט. שני הראנינג-בק'ס הספיקו כבר להסתכסך, להיפצע ולנהל ביניהם קרב מתיש על הבכורה. בינתיים ג'ונס זוכה בה, אבל בנסון הצעיר דוחק בו. כרגע נראה שפוליטיקה, ולא יכולת, עשויים לקדמו על פניו.

הברס במהלך ההכנה לעונה. בכל זאת, אופטימיים (צילום: איי.פי) 

 

ולמרות חוסר שביעות הרצון של סמית' וצוותו מההתקפה, הברס אופטימיים לקראת העונה הבאה. מכיוון שבית ה-NFC צפון שבו הם משחקים הוא בין הפחות איכותיים בליגה, מכיוון שההגנה שלהם היא עדיין הכי טובה, מכיוון שסמית' עצמו יודע איך להשתמש בה כראוי. לכן זכה בתואר מאמן העונה אשתקד. גם הוא יכול להיות יותר רגוע ביודעו שלא כזה משנה כמה נקודות ההתקפה שלך משיגה, כך עוד בראין אורלאכר וחבריו מגבילים את היריבות ל-12.6 נקודות בלבד למשחק – הכי מעט בליגה.

 

חשבון עובר ושב

עזבו: מייקל היינס (דפנסיב-אנד, ניו אורלינס), ג'רי אזומה (קורנרבק, פרש), מייק גרין (סייפטי, סיאטל).

 

הגיעו: בראין גריזי (קווטרבק, טמפה ביי), ריקי מאנינג ודאנטה ווסלי (קורנרבקים, קרולינה).

 

רוקיז בולטים: דניאל מאנינג (סייפטי, סיבוב שני), דבין הסטר (קורנרבק, סיבוב שני), דאסטי דבוראצ'ק (דפנסיב-טאקל, סיבוב שלישי).

תומס ג'ונס וסדריק בנסון. עומס רב מוטל עליהם (צילום: איי.פי)

 

התקפה

בלית ברירה, נאלץ מאמן ההתקפה של הברס, רון טרנר, לגבש אסטרטגיה התקפית הפועלת לפי עקרון של "אל תעשה דברים שאינך יודע". במקרה של החומר האנושי הדל העומד לרשותו, השחקנים לא יודעים הרבה דברים. גרוסמן וגריזי היו יכולים להיות פתרון בעמדת הקווטרבק לולא נטייתם המקוללת להיפצע כל הזמן. זה לא עוזר שאין להם רסיברים לעבוד איתם מלבד מוהסין מוחמד הוותיק. ברנרד בריאן, מאר בראדלי וג'סטין גייג' עדיין לא הוכיחו שהם ראויים להיערך לצדו באגף השני של ההתקפה.

 

המגבלות במשחק המסירה מטילים עומס רב על הראנינג-בק'ס ג'ונס ובנסון. השניים יצטרכו לשים את המחלוקות והתחרות הפנימית בצד לטובת שיתוף פעולה פורה לטובת שניהם, לטובת הקבוצה. יש להם את כל התנאים לעשות כן, משום שלפניהם קו התקפה אדיר. ג'ון טייט, רובן בראון, אולין קרויץ, רוברט גארזה ופרד מילר הם שחקנים מנוסים, גדולים וקשוחים. כאלה שאינם מרבים לטעות. לרוע מזלם של הברס, הם גם לא יכולים לעשות מעבר לעבודה השחורה והמפרכת שלהם – טובה ככל שתהיה.

 

הגנה

בכל הנוגע להגנה, אין ללאבי סמית' על מה להתלונן. מדובר במערך קשוח, פיזי ובלתי מתפשר, שנשאר מגובש פחות או יותר מאז העונה שעברה, המוצלחת כל כך. הליינבקר אורלאכר זוכה לקרדיט הרב ביותר במרכז ההגנה האפורה, אולם נראה כי יותר מכך שהוא כוכב על, הוא נישא על ההצלחה של הקבוצה כולה. הפעם הקלישאה היא אמת לאמיתה, גם כשהיא הגיעה מפיו בהודעה לתקשורת, עם היבחרו לשחקן ההגנה הטוב בליגה אשתקד.

רובן בראון ואולין קרויץ. מנוסים, גדולים וקשוחים (צילום: איי.פי)

 

אורלאכר, שבחייו הפרטיים הספיק להיות לפני ומאחורי פאריס הילטון, מוצא מלפניו בני אנוש קצת פחות מלבבים כמו הדפנסיב-טאקלים טומי האריס ואלפונסו בון. למרות זאת, גם הם נותנים את התחת בשבילו. הדפנסיב-אנד'ס אוגונלייה אדוואלה, אלכס בראון, יזראל אודונייה ואפילו אנטוניו גאראי היהודי, עסוקים יותר בלצוד את ישבני הקווטרבקים דווקא.

 

לצדו של אורלאכר התפתח כוכב חדש, הליינבקר לאנס בריגס. ביחד עם האנטר הילנמאייר, השניים הופכים את מרכז ההגנה לבלתי עביר בריצה. מי שינסה למסור מעל ימצא מערך קורנרבקים משודרג: צ'ארלס טילמן נוטה לשתק רסיברים, וזה מאלץ קווטרבקים למסור לצד השני של ההתקפה, לא פעם לידיו של נת'ן ואשר, בעל החוש המפותח לאינטרספשנס. גם הסייפטי מייק בראון (בן אפרו-אמריקני מאומץ למשפחה יהודית, אגב) ניחן בתכונה זהה ונותן לה ביטוי כשהוא לא פצוע.

מייק בראון. אחד משלושה בראוני'ז בסגל הברס (צילום: איי.פי)

 

ספיישל טים

הפאנטר המצוין בראד מיינארד דואג לכך שההתקפות היריבות יעברו אלף מדורי גיהנום, או גרוע מכך של הגנת הברס עם הרחקות ארוכות טווח. לקיקר רובי גולד יש עבודה רבה, נוכח אי היכולת של ההתקפה לייצר נקודות בעצמה. בגילו הצעיר, ספק אם פיתח רגל אוטומטית כנדרש.

 

בנימה אישית

יצא הגורל וזהו הטקסט שמסיים את סדרת הכתבות. ככה זה כשמפרסמים לפי הא'-ב'. בכל מקרה, אין שירות גרוע יותר לפוטבול מלקדם את העונה עם השיקגו ברס – קבוצה מכוערת עם קלאס שהוא נקודת הקיצון הנגדית לגיבור הכדורסל המקומי, מייקל ג'ורדן. ועדיין, יש כאלה שאוהבים את הברס ואת הסגנון המגעיל שהם מביאים איתם – אם אתם כאלה, כנראה שאתם כבר הגעתם לשלב המתקדמים.