זרעי האינתיפאדה הבאה

השפל הכלכלי ברשות הוא בלתי נסבל ובלתי מוסרי, ויביא לפיצוץ חמור מקודמו

ברשות הפלסטינית טרם נפתחה שנת הלימודים, כי המורים לא קיבלו שכר חודשים רבים. אך שביתתם היא רק קצה הקרחון. הכלכלה הפלסטינית שוקעת עמוק לתוך משבר חסר תקדים. "שנת 2006" , כותב הבנק העולמי בסקירתו שפורסמה השבוע, "תהיה הכי גרועה בקורותיו האומללים של המשק הפלסטיני".

 

בתחזית הקודמת של הבנק העולמי, מאמצע חודש מאי, הוצגה תחזית חמורה לירידה של כ-30% בהכנסה הפלסטינית לנפש, ל-800 דולר בממוצע השנה. תחזית זו, שחורה ככל שתהיה, התבססה על מספר הנחות שהתבררו כאופטימיות מדי, כמו ירידה של 15% בלבד בסיוע הבינלאומי לרשות ותפקוד סביר של המעברים עם ישראל. בפועל, מאז חטיפת החייל גלעד שליט, המציאות בכל השטחים ובמיוחד בעזה גרועה בהרבה מכל תחזית: המדינות התורמות הפסיקו כמעט כליל לממן את תקציבי הרשות. הבנקים הערביים המובילים סגרו את חשבונותיה של הממשלה . ישראל, מובן מאליו, לא מעבירה אף אגורה ממאות מיליוני שקלים של מסים, שהאוצר הישראלי גובה מסחרות המיועדות לפלסטין.

 

התוצאה: ההכנסה השנתית הממוצעת לנפש בשטחים הפלסטיניים ירדה ל-700 דולר (ובעזה ל-600 דולר, מול הכנסה של 20,000 דולר לנפש לשנה בישראל ו-2,000 במצרים), כחצי מכוח העבודה הפלסטיני מובטל, והעוני - המוגדר כהכנסה של עד שני דולרים לנפש ליום - מקיף 66% מהאוכלוסייה.

 

בשנה שעברה השתמשה הרשות הפלסטינית בתקציב חודשי של כ-180 עד 200 מיליון דולר, חציו תשלומי השכר לכ-150 אלף העובדים של המגזר הציבורי. אך התקציב הזה ירד כעת ל-25 מיליון דולר לחודש בלבד. קופתה של הממשלה הפלסטינית ריקה, ועובדיה נעדרים מעבודה או עובדים בחינם. המצב חמור במיוחד ב"מדינת עזה" המופצצת והנכבשת-מחדש. אין בה מגזר עסקי ראוי לשמו, אין תעסוקה בהתנחלויות היהודיות שפונו, אין תשתיות יסוד מתפקדות ואין גישה לשווקים החיצוניים. המעברים - ארז, קרני ורפיח - סגורים כמעט הרמטית, למעט משאיות סיוע הומניטארי והברחות של נשק ואמצעי לחימה. הרצועה הפכה לאזור הכי עני, מוזנח ונטול תקווה במזרח התיכון הערבי.

 

גם בגדה המערבית הפלסטינית הואצה השנה ההידרדרות הכלכלית, כפועל יוצא מריבוי המחסומים, הקמת גדר ההפרדה והפיכת כבישים רבים ל"יהודיים בלבד". יש כיום בשטחי יהודה ושומרון 550 מחסומי קבע ועוד 125 מחסומי פתע. 1,200 קילומטרים של כבישים סגורים כליל או חלקית לתנועת מכוניות ומשאיות פלסטינית. רק 27 (מתוך 65) המעברים בגדר ההפרדה משרתים את האוכלוסייה הפלסטינית וגורמים לתורים ארוכים ומשפילים. העברה של סחורות פלסטיניות לישראל נעשית עדיין "מגב לגב", ועל ה"מעבר הבטוח" בין הגדה לעזה אין מה לדבר.

 

אפשר לומר: זה שכרו של הטרור הפלסטיני. אלא שממשלות ישראל טענו תמיד - ובצדק - שרווחת הפלסטינים חשובה לביטחון ישראל, ושמשבר כלכלי וחברתי בפלסטין מצמיח את הטרור, משרת ומחזק אותו. אך דיבורים לחוד ומציאות לחוד. ב"ארץ ישראל השלימה" מתגוררות כיום זו לצד זו שתי אומות עוינות, כשהאחת - היהודית - נהנית משליטה כמעט מוחלטת על משאבי הטבע, התשתיות והקרקעות ומרמת חיים הגבוהה ב-3,000% מזו של האומה השנייה, האומה הפלסטינית הכבושה והענייה. זהו מצב נפיץ ביותר, בלתי יציב בעליל ובלתי נסבל מוסרית, פוליטית והיסטורית. הוא טומן בחובו את זרעיה של האינתיפאדה הבאה, שתהיה אכזרית מקודמתה ותעמיד את ישראל בפני ברירות שיסכנו את קיומנו המדיני הריבון.

 

ישראל הוכיחה שיש לה מענה צבאי לטרור פלסטיני; לשני מיליון פלסטינים רעבים אין ולא יכול להיות פתרון כזה. צריך להתחיל לשוחח איתם עכשיו.

 

עוד בבלוג: המאיון העליון יצא יבש