היום החמישי: מלכות על הקצה

תוכניות סופן להשתבש, בעיקר אם הן כוללות נסיעה שלווה ביער גשם וסתלבט על גג העולם, ועל אחת כמה וכמה אם הן מבטיחות שזה יקרה באוגנדה. עוד יום נטול שגרה במסע מלכת המדבר

היום היה אמור להיות יום קל. אחרי ימים באמת ארוכים ומתישים, יום יותר באיזי. קמנו מאוחר (בשעה 7 במקום ב-8, אבל גם זה משהו), נסענו נסיעה קצרה בלבד ושוטטנו ביערות הגשם בנסיון שלא עלה יפה למצוא שימפנזים.

 

• תמונות קודמות מאפריקה: יום ראשון, יום שני, יום שלישי, יום רביעי.

 

 

השיירה עוברת (צילומים: איה בן-עזרי)

 

אחר הצהריים, נסיעה של עשר דקות מהמחנה בשביל מפותל במעלה ההר, הליכה של כעשר דקות בעוד מעלה הר, ואנחנו על גג העולם. ככה באמת קוראים כאן למקום הזה - top of the world.

 

גשם של פתאום

הבנות הכינו קוקטיילים ירוקים, אותם לגמנו בהנאה אחרי פעילות אמנותית חביבה, כשברקע, למטה ובכל אחד מהצדדים, משתרעים אגמים כחולים, הרים ירוקים ושמים בהירים. אושר.

 

אחד מתושבי המקום שהביט אל האופק אמר שהגשם בדרך אלינו. אבל כטוב ליבנו טוב בקוקטייל ובמראות לא ממש התייחסנו. רק כשהגשם אכן הגיע והפך לגשם שוטף, מיהרנו במורד הגבעה ונכנסנו לג'יפים.

 

חלק מהנוף המקומי

 

אין לי שום רקע בנהיגת שטח, ג'יפים, דיפרנציאלים, 4X4 וקולוסים. לא יודעת מה כל זה אומר, ולכן לא היה לי מושג מה עומד בפנינו. המדריכה נתנה הוראות חד משמעיות: "להעביר את הרכב למצב 4X4 low ולנסוע לאט. ממש לאט. ממש, ממש, ממש לאט...". לא אכחיש - ככל שהיא דיברה בקול שקט ורגוע יותר, כך נבהלתי יותר.

 

השביל התמים שנסענו בו בנינוחות רק כשעה וחצי קודם לכן, במשך בערך עשר דקות, הפך לדרך מפרכת של כשעתיים. הגשם הפך את אדמה לבוץ חלקלק ועיסתי, ובאותה הזדמנות הפך, לפחות בעיניים שלי, גם את המורד שלצדו לתהום עמוקה ומפחידה.

 

שקיעה נגה

בתנאים האלה הג'יפ פשוט מחליק, שט לו בחופשיות בבוץ. פעם אחת התהום מתקרבת אלינו, ופעם הקיר שבצד השני שאיתו אף נפגשנו במהלך הירידה כמה פעמים. ממש נצמדנו אליו, ופעם אחת גם נטינו הצידה בזווית די מרשימה. בקשר ממשיכות ההנחיות ומדי פעם מודיעות מלכות על שקיעה בבוץ ובקשה לעזרה.

 

המלכות שבג'יפ שבו התארחתי נראו להפתעתי הגדולה די רגועות. אחת נותנת הוראות לנהגת ומנחה אותה בבטחון מרגיע ומעורר השתאות: "לא, אל תזיזי את ההגה, תני לאוטו לנסוע לבד בתוך הקולוסים, בלי גז, בלי גז". הנהגת - שאוחזת בהגה בחוזקה - מצליחה להניע אותו בתנועות עדינות כל כך גם כשהמצב נראה נואש. שתי המלכות-יועצות הנוספות שברכב, שומרות על קור רוח, ובעיקר כל הזמן צוחקות.

 

פשוט אמיצות

 

לאורך השביל, בנקודות בעייתיות במיוחד, עומדות מלכות שאינן נוהגות וכמה נהגות מנוסות יותר מצוות המסע ומכוונות את אלה שנכנסו לצרה. הבעיה היא שההנחיות שהן נותנות נראות (בעיני) בלתי הגיוניות בעליל, והמצב בכללותו נראה (לי) אסוני לגמרי. איך אפשר להגיד לנהגת המצוינת שלי לכוון את כל ההגה חזק ימינה וגם לתת גז, כשבצד ימין יש תהום?

 

לפי מבחן התוצאה לפחות – היא צדקה. כל המלכות הגיעו בשלום. אלה שהיו רגועות וגם אלה שהיו מתוחות. אלה שהצליחו לחלץ את עצמן מתעלות, ואלה שנזקקו לדחיפה או משיכה. כולן ירדו מן ההר והגיעו, כבר בחושך מוחלט, למחנה האוהלים. הן נראו ממש מאושרות וגאות, ובעיני הן ממש אמיצות.

 

דיווחים מחצר המלכות:

• ד"ש חם לכל משפחת מרקוביץ ולחבר שאני הכי אוהבת, אבירם ולכל החברים. ליאת
• ד"ש חם לעדידי ולאבא חיים, וללימור ולחברים ממגדל, ולמשפחת קורסיה ולכל הדודים – אוהבת אתכם. שרי מלכה.
• ד"ש חם לכל המשפחה והחברים ובעיקר תודה על הפרגון והאהבה. שרון בנטמן.
• ד"ש חם לכל משפחת רוב ולכל החברים. גלית רוב.
• ד"ש חם לכל המשפחה. מתגעגעת ואוהבת אתכם. ותודה למקצה 9. אמא נעמי גפן.
• לויסאם ורימא היקרים. מתגעגעת. לכל מקצה 9 תודה שהענקתן לי את הזכות להיות כאן באוגנדה. פדווה בושנאק.
• נהנית מאוד, אוהבת מאוד, מתגעגעת המון. מיה קופל טופמן.
• ד"ש חמה למשפחה ולמקצה 9 שנתן לנו את המתנה הזו. תודה ולהתראות. נעמי פולקמן.
• ד"ש לאמוש ואבוש ולבעלי גיא. אוהבת הכי בעולם. אוריאן.
• ד"ש ליואש, תותי, עמחי, טליה משפחה וכל מי ששכחתי. תם.
• ד"ש לאמאבא, מיקי, גונזי, חזי, ברונצי שרון ויונתן. עדית.
• למרים – אוהבות ומתגעגעות מאוד ומחכות למסע הבא איתך. בנות דבש.