"אני מולטי צ'אנל"

מנחמה בת יפונה ב"אחורי החדשות", דרך גולדה ב"רצועה" ועד אורלי המטורפת ב"החיים זה לא הכל" - יעל לבנטל רוקדת על כל החתונות. "מאוד נעים להיות לפני ההצלחה. אולי בגיל 60 זה יקרה"

השוו אותה לנסיכות הקומיות קרן מור ולעלמה זק, אבל יעל לבנטל ראויה להיות מוכתרת בזכות עצמה. היא קנתה את עולמה כנחמה בת יפונה, המתנחלת מ"אחורי החדשות" של יאיר ניצני, שאילו התנחלה בערוץ 2 היתה הופכת לאייקון, ומאז היא חולשת על אימפריית עשייה קטנה. היא מופיעה בטלוויזיה, צפוי לה גם פרויקט בתיאטרון, היא עובדת בימים אלו על מופע מערכונים עם ירדן בר-כוכבא וכותבת לטלוויזיה. רק קולנוע עוד לא עשתה. וטלנובלה.

 

"הציעו לי לשחק בטלנובלה לפני שבוע. עוד לא נתתי תשובה", היא חושפת, ומסרבת לגלות באיזו מהן. "אני חושבת שבמקום כמו שלנו שהוא באמת קטן ואף אחד לא יכול לעשות את הסדרה שלו ולנוח שנה, אתה עושה המון סוגים של דברים. לא סתם אותם אנשים שכותבים לטלנובלות גם כותבים לתיאטרון ולדברים אחרים. הכל כאן כל-כך מעורבב".

 

לבנטל. אם הייתי נינוחה אולי לא הייתי מתאמצת להיות יצירתית

 

לבנטל היא ירושלמית במקור, בלב ובנפש, אם לשני ילדים שנשואה לרקדן ורוקדת על שלושה ערוצים. זה עתה סיימה קדנציה קצרה כגולדה ב"רצועה" (ביפ) והשבוע היא הולכת לפלוש לחיינו כאורלי בעונה החמישית של "החיים זה לא הכל" (מחר, ב', ערוץ 2) וכאחת מצוות הקומיקאים ב"של מי השורה הזאת" (רביעי, ערוץ 10).

 

ביפ, ערוץ 2, ערוץ 10 - השתלטת על הטלוויזיה!

 

"אני מולטי צ'אנל. ב'ביפ' אני שולית, זה היה מקום העבודה היחיד שהסכים לשאת אותי כשהייתי בהריון אז לעולם אזכור להם את זה, ומה שהם יבקשו ממני אני אעשה. אני מאוד אוהבת את האנשים שם, עוזי וייל וערן פיין, שאגב הכרנו אצל יאיר ניצני ב'אחורי החדשות'".

 

לא בא לך להיות טאלנטית של ערוץ אחד?

 

"בערוץ 10 היה נסיון להעביר את יחסינו לפסים אישיים, שלא מומש בינתיים. יש שקט גדול בלהיות טאלנט שקשור למקום אחד, כי זה מקצוע מטורף ואתה כל הזמן עובר בין כל הפקות ואנשים, אבל בשבילי זה טוב להיות לא לגמרי בטוחה. יש משהו מאוד נעים להיות לפני ההצלחה. אני אופטימית ומעדיפה לחשוב שבגיל 60 זה יקרה. בשבילי להיות לא בטוח זה לא להירדם, לחשוב כל הזמן שאתה חייב להמציא עוד משהו. ישנם כל מיני דברים שאני מעורבת בפיתוח ובכתיבה שלהם, ואם הייתי נינוחה אולי לא הייתי מתאמצת להיות יצירתית. בקיצור, זה המזל שלי לעבוד קשה".

 

תרבות כתבת הסתיו של מי השורה הזאת (צילום: אייל לנדסמן)

מה הכי כיף?

 

"קשה להגיד, כי אני באמת עושה דברים מסוגים שונים למרות שרובם המכריע הוא קומי. 'החיים זה לא הכל', שמישהו אחר כותב עבורי, זו עבודה שאני באה אליה רק כדי לשחק וזה מין פינוק כזה בשבילי. לעומת זאת, 'של מי השורה' היא בדיוק ההיפך: אין תסריט, יש אולפן, מצלמות וזהו, הכל עלייך. זאת עבודה מאוד קשה אבל גם ממנה נהניתי. זו מתנה גדולה שאפשר ככה לעבור מדבר לדבר".

 

למה תמיד קומי? למה לא דרמה או מתח או אימה?

 

"דרמה זה משהו שאני מאוד אוהבת לעשות. פיתחתי סדרת דרמה לערוץ 10 עם ניר ברגמן ומאיה הפנר כתסריטאית ראשית. לדעתי מדובר ברעיון מאוד יפה שאמור לצאת לפועל בקרוב. אני שמחה על התפקיד שמיועד לי בסדרה הזו, מפני שאם לא הייתי מעורבת ביצירה ספק אם מישהו היה מלהק אותי לכזה תפקיד. יש דברים שנעשים יותר קלים כשאתה כבר מוכר במקצוע, זה מקל על דברים מסוימים, אבל מאוד מקשה על דברים אחרים: אתה מקוטלג. מדי פעם יש את הליהוקים היפים האלה שאנשים מתפעלים 'וואלה איך חשבו על השחקן הקומי הזה בתפקיד הדרמטי ההוא' אבל זה קורה מעט".

 

ובנוסף לכל מעללייך, ילדת לא מזמן.

 

"ילדתי לפני שבעה חודשים ואת 'החיים' צילמתי שלושה חודשים אחרי הלידה. והצילומים עוד אמורים היו להתחיל חודש אחרי הלידה. בסוף הם התעכבו בחודשיים ואני מודה, אני לא יודעת למי אני מודה, כנראה למדינת ישראל, שרוב הדברים לא קורים בה בזמן. כשהייתי תוך כדי העבודה אז הכל היה בסדר אבל ברגע שהפסקנו, אם באותה שנייה לא הייתי משוגרת בטיל לתינוקת שלי הייתי נכנסת לוויברציות. הכל בגלל שאני מניקה. טמון לחץ מטורף בדבר הזה, עברתי את אותו הטירוף גם עם הילד הראשון. את צריכה להספיק להאכיל כי אם את מאחרת בחמש דקות את מקבלת ציצי גדוש קשה וכואב ואין לך על מי לפרוק אותו. אז כשכולם היו נחים להם בהפסקה הייתי צריכה לרוץ למקרר, לשאוב חלב, לרוץ למונית, לזכור ששכחתי את החלב במקרר באולפנים, לחזור לאולפנים לקחת את החלב, לטוס הביתה ולחזור לאולפנים".

 

לבנטל ב"החיים זה לא הכל". לא מאמינה שיש הרבה נשים שרואות את עצמן באורלי

 

"אורלי וההיגיון נפרדו מזמן"

ב"החיים זה לא הכל" היא אורלי, אשתו של מיקי (עידן אלתרמן) השכנים הנוירוטים של גדי (אבי קושניר) ודפנה (ענת וקסמן), שהתגרשו ויוצאים עם אנשים אחרים העונה.

 

"בסדרה יוצא לי לעבוד בעיקר עם עידן. אנחנו חברים טובים. עברתי לאחרונה לגור קרוב לפארק הירקון וגם הוא גר בסביבה, אז גם כשאנחנו יוצאים לנפוש עם הילדים ולנוח אחד מהשני אנחנו נפגשים בפארק. הוא מתנה גדולה ואני מאוד אוהבת לעבוד איתו. מקושניר היית מצפה שיישחק עם הסדר יום המטורף שלו. אבל הוא אוהב כל רגע והוא גם האחרון שאפשר להגיד עליו שרוצה לעמוד ולהצחיק לבד. הוא מוטען מאנשים סביבו, הוא מאוד נדיב, איש של צוות. גם ענת וקסמן היא תענוג. היינו כמה ירושלמיות על הסט - גם ענת וגם רותי רון, מנהלת האולפן, ורוב מה שעשינו שם היה להזכיר מקומות ומונחים מצחיקים מירושלים. ענת הייתה מתאפקת ואז בסוף הטייק צועקת לי: 'פיצה עמי!'".

  

הצחוקים המוקלטים זה לא פאסה?

 

"זה משהו שאני גם לא אוהבת. כבר שש שנים יש רוטינה קבועה כשאנחנו חוזרים לצלם: אומרים שלום ומיד אחרי כן שואלים למה צריכים צחוקים מוקלטים. אני מניחה שזה חלק מהפורמט".

 

פורמט מיושן?

 

"נכון, זה מבנה מאוד קלאסי והיום כבר עושים דברים אחרים, אבל הפעם הראשונה שלפין דיבר איתי על הסדרה היתה לפני עשר שנים. לפני שש שנים הסדרה עלתה לאוויר והיא צולמה שנה לפני כן. כך שהיא התחילה את דרכה ביחד עם סיטקומים שצולמו באותה מתכונת. אני חושבת שלא נכון היה לקחת אותה ופתאום לעשות ממנה מה שהיא לא ואני חושבת שעצם זה שבמדינה כל כך לא מתוקנת קרה משהו כל כך מתוקן וניתנה אפשרות לסדרה להתפתח זה הישג גדול. כמובן שהיא מיועדת לכל המשפחה ושמרנית במבנה אבל בתוך מה שהיא, העונה הזאת הגיעה למקום מצוין, היא כתובה מעולה ומאוד נהניתי לשחק בה".

 

גירושין לא כל כך מתאים לסיטקום...

 

"זה היתרון המאוד גדול של דניאל לפין בתור תסריטאי. אמנם מדובר בסיטקום אבל הכל בא ממקום מאוד אנושי ומאוד קרוב אליו ומרגישים את זה, כי רבים מהאנשים שרואים את הסדרה רואים עצמם בדמויות. הדמויות הן לא מפלסטיק, הן לא רק קריקטורות. נכון, אני לא מאמינה שיש הרבה נשים שרואות את עצמן באורלי אבל קל להזדהות עם החיים של דפנה וגדי".

 

ספרי קצת על דמותה של אורלי.

 

"הבחורה הזאת וההיגיון נפרדו מזמן. היתה תחושה בעונה הזאת שהכל מותר, שהיא הגיעה לגבהים של טירוף ויחד עם זאת היה לי יותר קל לשחק אותה ולהתחבר אליה, כי היה לי יותר ברור מאיפה זה בא - שהיא לא סתם בחורה פסיכית שצועקת על החבר שלה. היא באה ממקומות של מצוקה שיכולתי פתאום להבין אותם ואפשר היה לשחק את ההתפרעות הזאת בצורה יותר זורמת. פעם עדי הבמאי היה מעיר לי שאני צריכה לשחק אותה באופן הרבה יותר מטורף. הוא תמיד צדק, כי לקחת אותה למקום היותר קיצוני תמיד התאים. לקח לי זמן להגיע לשם כי אני בכל זאת ירושלמית. עידן (אלתרמן) היה בשוק כשהוא ראה אותי ככה, כי עד שהוא לא ראה אותי בתור אורלי הוא לא ידע שיש בי את הצדדים האלה".

 

תרבות יעל לבנטל החיים זה לא הכל עונה (צילום: שרון בק)

את מופיעה עם אלתרמן גם ב"של מי השורה הזאת".

 

"אנחנו גם עובדים על תוכנית מערכונים לערוץ 10 שמביים אותה הבמאי של 'קרוב לוודאי' ומפיקה אותה דנה עדן. לפני שבועיים עשיתי מעשה שלא עשיתי בחיים: תכננתי לבן זוג שלי מסיבת הפתעה לכבוד יומולדת 40 באיזה מקום וברגע האחרון נתקעתי והילד שלי לא הסכים להישאר בבית. בעודי בלחץ ובהיסטריה איך לארגן את הדברים הפכתי בת ערובה בידי הילד שלי, שאיים עלי שאם לא אאפשר לו לבוא למסיבה, הוא יגלה הכל לבעלי. ניסיתי לחפש בייביסיטר לתינוקת בכל השכונה אז התקשרתי לעידן ושאלתי אותו אם אחותו פנויה ותוך 10 דקות הוא התייצב אצלי בבית ושמר על התינוקת. זה היה מקסים ונוגע ללב כך שגם אם לבעלי היתה איזו מורת רוח מהיחסים האלו אני חושבת שזה כיפר על הכל. עידן, תומש וירדן בר כוכבא - בכל האנשים האלה מפלטפוס יש משהו מאוד חברי וזה מאוד כיף".

 

איך היה המעבר של "החיים זה לא הכל" מטלעד ז"ל לרשת?

 

"אני יודעת שיש לאנשים הרבה מה להגיד על המעבר. אני פחות מעורה אז לא אגיד. בסך הכל כשהבנו שרשת תיתן לסדרה חיים שניים זה מאוד שימח את כולנו. הסדרה יכלה להגיע לסופה אחרי ארבע עונות בטלעד וזה היה באמת נורא חבל כי היא רק הולכת ומשתבחת ואני מאוד שמחה שברשת היו את האנשים שיכלו לראות את זה כי נורא קל להגיד 'כבר ראינו ומכירים' ומי שיכל לראות שיש לאן להתפתח עם הסדרה, אני חושבת שהוא ראוי להערכה. אני מאוד מקווה שהעונה הזאת תעשה חשק לעוד כי לי היא עשתה חשק לעוד. אבל בתעשייה הזאת אי אפשר להגיד כלום. בהתחלה כל פעם שהייתי חוזרת מפגישה הייתי מכריזה: 'הם נורא אהבו את זה, הם רוצים את זה, עושים את זה'. היום אנחנו עוברים מייד הלאה לנושא השיחה הבא, כי עד שמשהו לא באוויר אין לשום דבר משמעות".