לבית המשפט המחוזי בתל אביב הוגשה היום (ג') בקשה לתביעה ייצוגית בהיקף 7 מיליארד שקל נגד שלושת הבנקים הגדולים: הפועלים, לאומי ודיסקונט. התביעה, שהוגשה על ידי שרנוע מכונות ממוחשבות באמצעות עו"ד יצחק אבירם ועו"ד נועם שכנר, עוסקת בתיאום הריביות בין הבנקים הגדולים בישראל תוך יצירת הסדר כובל ביניהם והפחתת התחרות.
בכתב התביעה נטען, כי "מסיבה שאינה ברורה, הרשות להגבלים עסקיים בחרה לסכור את פיה בעניין זה וכך גם המפקח על הבנקים, תוך שהם הותירו בידי הבנקים הגדולים את הכוח לעשוק את כלל אזרחי ישראל, אזרחים פרטיים ועסקים, ע"י קביעת שיעורי ריבית גבוהים במיוחד בלא פיקוח".
התביעה מבקשת לפרק את ההגבל העסקי ולחייב את הבנקים בצו בית המשפט לקבוע שיעורי ריבית ועמלות בעו"ש, שיהיו תחרותיים וכלכליים, תוך שימור רווח מתאים לבנקים וקביעת מחיר הוגן לציבור.
שלישייה משובטת
התביעה מתייחסת לשיעורי הריבית הזהים שנגבו בחשבונות עו"ש חח"ד ובשיעור ריבית הפריים ועמלות הקצאת אשראי הזהות שגובים הבנקים. התובעים טוענים, כי תיאום המחירים בין הבנקים הביא לאחידות וזהות מוחלטת במחירי האשראי שנקבעו על ידיהם במהלך השנים האחרונות. בכתב התביעה נכתב, כי "בכל אלו, היתה לאורך השנים אחידות וזהות כמעט מלאה, משל היו הנתבעים שלישייה משובטת".
עוד נטען, כי כתוצאה מאחידות שיעורי הריבית שגבו הבנקים, נמנעה או הופחתה התחרות ביניהם וכתוצאה מכך נוצר מצב שפער הריבית במגזר השקלי בעו"ש גדל יחסית למגזרים אחרים, והבנקים הפיקו בשל כך רווחים עצומים תוך שהם מסבים לציבור ולמשק נזקים עצומים.
בתביעה מוצגים בנוסף מסמכים ומחקרים של בנק ישראל ועדות שונות, לרבות וועדת בכר, המתעדים את העובדה שבמשך שנים ארוכות קבעו הבנקים ריביות זהות וכן עמלות זהות תוך ביטול התחרות לחלוטין.
בתביעה נטען כי כל הריביות והעמלות בחשבונות חח"ד עסקי זהות לחלוטין, כשהטענה המרכזית היא שהזהות המלאה בין כל הבנקים הגדולים מביאה למצב בו לקוחות שניהלו חשבון חח"ד קיבלו אשראי בריבית הגבוהה ב- 6% מעל הריבית שמפרסם בנק ישראל.
התובעת הציגה בכתב התביעה נתונים וניתוחים של הדוחות הכספיים של הבנקים ושל בנק ישראל מהם עולה כי למרות שריבית בנק ישראל ירדה לאורך השנים באופן ניכר, לא חלה כל הפחתה בפער הריבית של הבנקים, כלומר במרווח הריבית שהם גובים מעל לריבית בנק ישראל.
מבקשת הפחתה רטרואקטיבית בריביות
בכתב התביעה מוצגים נתונים לפיהם לאורך השנים היה הפרש עצום בין פערי הריבית של הנתבעים במגזר השקלי הלא-צמוד, לבין המגזר השקלי הצמוד. במגזר הלא-צמוד, עמד פער הריבית של הנתבעים בטווח שמעל 4%. ואילו במגזר הצמוד, עמד פער הריבית בטווח שבין 0.66% לבין 1.52%.
התובעת מבקשת מבית המשפט לקבוע הפחתה רטרואקטיבית של 4% בשיעור הריבית שגבו הנתבעים. מהנתונים המפורטים בכתב התביעה עולה כי הבנקים גבו בכל שנה מהציבור כ- 1.8 מיליארד שקל בגין ריבית עודפת. עוד נטען, כי בשנים האחרונות הגיע סך הגבייה העודפת של הריביות לסכום של מעל 10 מיליארד שקל.
סכום התביעה נגזר גם מן ההיקף העצום של האשראי לציבור שמרכזים שלושת הנתבעים. בשנים 2000 – 2005 גרפו הנתבעים 93 מיליארד שקל כרווח מפעילות מימון. מתוך סכום זה, כ- 40 מיליארד ש"ח מקורם במגזר השקלי הלא-צמוד.
החברה התובעת, שרנוע מכונות ממוחשבות, מבקשת מהממונה על ההגבלים העסקיים, מהמפקח על הבנקים ומהיועץ המשפטי לממשלה להצטרף כצדדים להליך, ולנקוט בכל הפעולות הנדרשות לשם הפסקת ההסדר הכובל בין הבנקים והשלמת החקירה, תוך ציון כי מדובר בעבירות פליליות.
עוד מבקשת התובעת כי בית המשפט יורה על הפחתה רטרואקטיבית של תוספת הריבית החריגה משיעור של 3.5% לשיעור המוערך ב- 1.5% לכלל לקוחות הבנקים.