חצי אמנות וחצי עבודת נמלים
למצוא את היצירות השוות, לזהות את האמנים המבטיחים, לתפוס את המחירים הנכונים: כל מה שאת צריכה לעשות כדי להפוך לאספנית, חוץ מלהשיג ויזה פלטינום
בראשית היתה לכולם רפרודוקציה של "החמניות" או פוסטר מהתקופה הכחולה של פיקאסו. בהמשך, ובייחוד בשנים האחרונות, יותר ויותר אנשים מהמעמד הבורגני התחילו להסתובב בגלריות ולשלוף פנקסי צ'קים במטרה ללכוד את האמן הגדול הבא. ויש להם סיבות טובות לעשות את זה - החל בחלל ריק מעל הספה בסלון וכלה בהשקעה כלכלית. לפי מחקר שנעשה בגלריית "שורשים", למשל, ציור של ראובן רובין, שעלה בשנות הארבעים 15 לירות אנגליות, היה נמכר היום ב-150,000 דולר. התשואה הזאת, לדברי הגלריה, גבוהה פי שלושה מזו של דירה בתל אביב שנקנתה באותה תקופה.
עם זאת, מעמדה של האמנות כהשקעה שנוי במחלוקת, כי שוק האמנות הפכפך לפחות כפוליטיקה מזרח תיכונית ובטוח באותה מידה. למעשה יש רק קומץ אמנים שנחשבים לקניות בטוחות, ועבודות שלהם עולות די הרבה כסף. מכל מקום, מי שקונה אמנות לצורכי השקעה בלבד כנראה מפספסת את הסיבה העיקרית והראשונה במעלה: אהבה.
שאלי כל אספן ואספנית למה הם מטריחים את עצמם לגלריות ומוציאים הון על חתיכות נייר, וכולם ידברו על תשוקה, הנאה, עונג, אובססיה, סיפוק ואהבת אמת. בדרך כלל מדובר במי שכבר בגיל שמונה אחזו באוסף מפיות-ברביות-בולים מטופח ומושקע. אם את מזהה את עצמך בקבוצה הזאת, אולי הגיע הזמן להעתיק את האובססיה שלך לשדה האמנות. ואם סתם בא לך לבהות במשהו שיעניק לדירתך את אותו מראה שייחודי רק לך - גם אז כדאי לך לשקול להציץ באיזו גלריה. אחרי הכל, אספנים רבים התחילו מתמונה אחת לסלון, והסוף - מי ישורנו.
כמה זה עולה: מסופשבוע בפראג ועד בית צמוד קרקע
בניגוד לדעה הרווחת, כדי לקנות אמנות לא צריך להיות מיליונרים. נכון, הרבה מפטרוני האמנות הנודעים השתייכו למה שוורן באפט כינה "מועדון הזרע בר המזל" - למשל פגי גוגנהיים, יורשת מיליונרית, אספנית וגלריסטית נודעת שתמכה בין השאר בג'קסון פולוק. אבל תולדות האספנות המודרנית זרועות באנשים שחיו ממשכורת ושילמו משכנתה. נודעים מביניהם הרברט ודורותי פוגל, דוור וספרנית מניו יורק, שקנו רק יצירות שיכלו להרשות לעצמם, ורק כאלה שהצליחו להכניס לדירתם הזערורית. למרות התנאים והמגבלות האלה הצליחו הפוגלים לקבץ אוסף מוערך ביותר של אמנות אמריקנית (מושגית ומינימליסטית, אם שאלת).
בארצנו נע טווח המחירים של אמנות מקומית בין סופשבוע זוגי בפראג לבית צמוד קרקע ברעננה. עבודה של הצלמת הצעירה קרן אסף נמכרה לפני כשנה תמורת 1,200 דולר; אותה יצירה הופיעה על שער קטלוג של תערוכה בשווייץ שהציגה את 50 אמני הצילום המבטיחים בעולם, ומאז הוכפל מחירה. צילום של האמן המוערך אורי גרשט נמכר לא מזמן ביותר מ-10,000 דולר, וציור של מרדכי ארדון נמכר באפריל האחרון תמורת 643,200 דולר. זה קרה במכירה פומבית של כריסטיס ישראל, ומדובר במחיר שיא ליצירה של אמן ישראלי.
באמנות העולמית מגיע רף המחירים העליון עד לעננים שמעל הטייט. מי שכמובן מתעקשת לתלות דווקא ציור של הבריטי דייויד הוקני, נגיד A Neat Lawn שנמכר במאי השנה ב-3.6 מיליון דולר, כדאי שתמצא לה מהר איזה אקזיט מוצלח או שוגר דדי נדיב. אבל מי שלא רוצה להתאבד על התקציב, עדיף שתתמקד בשוק הישראלי ותרכוש צילום או רישום איכותי של אמן מקומי צעיר תמורת 2,000-500 דולר. ורק שתדעי, אמנות ישראלית עכשווית נחשבת כרגע ללחמנייה לוהטת בארץ ובחו"ל, וזה הזמן לחצוב לעצמך מקום בתוככי הסצנה.
לשם התחלה את יכולה לרכוש ב-5,000 דולר שניים-שלושה צילומים, רישומים או ציורי שמן קטנים של אמן שסיים בצלאל לא מזמן, וכבר הספיק להציג במוזיאונים ובגלריות. במקרה שנדבקת בחיידק האספנות ואינך מסתפקת ביצירה אחת או שתיים, תוכלי למזער את הנזק בכך שתתמקדי במדיומים זולים כמו צילום, הדפס ורישום על נייר, או באמנים צעירים שטרם הציגו בגלריות נחשבות או במוזיאונים.
אם התאהבת קשות ביצירה שמחירה עולה בהרבה על תקרת האשראי שלך, נסי לרכוש אותה בתשלומים; זה הסדר מקובל בגלריות. גם בשוק האמנות, כמו בשוק בצלאל, קיים מרחב מסוים לקומבינה. אם למשל קנית כבר מספר עבודות מגלריה מסוימת, תוכלי לנסות להשתמש בקשרייך עם הגלריסטית כדי להשיג הנחה של עשרה אחוזים או יותר. זה לא תמיד עובד, אבל שווה לנסות - תוך הקפדה על כללי הנימוס והתרבות. זכרי: "בדיוק כזה הבן שלי צייר בגן" הוא משפט שלא יעזור לך במיקוח.
לא כל האמנים, אפילו לא כל המצוינים שבהם, מיוצגים על ידי גלריה. לעיתים תוכלי לאתר מציאות נפלאות דווקא בשולי הדרך, בסטודיו של אמן שטרם פרץ או ביצירה שעדיין לא הוצגה. ולמרות שאינטראקציה עם האמן עצמו עשויה להיות חוויה מרתקת, לא בטוח שזה מה שיעזור לך להשיג מחיר יותר טוב. אם מדובר באמן רציני, הוא יגבה ממך אותו מחיר שהיית נדרשת לשלם בגלריה. בכל מקרה, כדי למצוא אמנים חסרי גלריה תצטרכי לצאת לסיבוב תערוכות יסודי ולהכיר היטב את השוק. במקרה הגרוע תרוויחי מזה כמה חברים ארטיסטים.
עוד משהו שכדאי לך לשים לב אליו הוא מכירות למטרות צדקה, שעורכים ארגונים כמו אל-סם או הוועד למלחמה באיידס. במכירות כאלה אמנים וגלריות תורמים עבודות, ולפעמים אפשר לצאת מהן גם עם מציאות וגם עם מצפון ממורק.
ודבר אחרון ובהחלט חביב - הבארטר. בפרקטיקה זה אומר החלפה של שירותים מקצועיים תמורת יצירות. אמנים נוטים להיות דלפונים, ואם את יכולה להציע להם שירותים מעניינים - ממסאז' הוליסטי ועד עיצוב גרפי - יש מצב שישמחו לשלם לך ביצירות. ראי הוזהרת: לסידור כזה דרושה היכרות קודמת עם האמן. לא מומלץ להסתובב בפתיחות ולהתחיל לעסות לרפי לביא את הגב בתקווה שיבין את הרמז.
איך זה מתומחר: מבוגר בצלאל ועד אמן ותיק
אל תיתני לערפל המיסטי האופף את עולם האמנות להטעות אותך. למרות שנראה כי הוא נמצא הרבה מעל השיקולים התפלים של הקופה הרושמת, מדובר בשוק לכל דבר. כמו בעולם האופנה, גם פה מחיר הסחורה נקבע במידה רבה לפי ערכו של המותג, כלומר האמן עצמו: איפה למד (מומלץ תואר ראשון בבצלאל או במדרשה, והמהדרין יוסיפו גם תואר שני ברויאל קולג' בלונדון); איפה הציג בארץ ובחו"ל; האם יצירותיו נכללות באוספים של מוזיאונים או אספנים נחשבים; האם הוא חתום בגלריה; האם הוא מתאים לרוח הזמן והמקום, להלן האופנה הרווחת באותה עת; האם הוא מאובזר באותה כריזמה סוחפת שמערפלת את עיני המבקרים, מקסימה את האספנים והאוצרים, וגורמת לעיתונאים למרוח את תמונתו על שערי מוספי סוף השבוע.
אמן צעיר שאך יצא מבית הספר ינסה בכל מאודו להשתחל לגלריה נחשבת. הגלריות לאמנות עכשווית משמשות בשוק הזה כבוטיק אקסקלוסיבי של כמה מותגים צעירים ולא מבוססים, שהן מזהות בהם פוטנציאל ומוכנות להשקיע כסף ומאמץ בפיתוחם. הפוטנציאל יכול להיות מסחרי, אבל אם מדובר בגלריה רצינית, שיקולי אמנות אמורים להכריע. תווית המחיר על עבודה של אמן צעיר כזה תתבסס במידה רבה על הדרך שבה מעריכה הגלריסטית את שווי השוק שלו. העניין הוא שאין לדעת באמת מה ערכן של יצירות של אמן מסוים עד שהן עוברות מספר גלגולים - נקנות בידי אספן או מוזיאון ונמכרות במכירה פומבית.
לעומת נתוני המכירות בגלריות, שנשארים חסויים לרוב, מכירה פומבית היא עניין ציבורי כסרט ביתי של פאריס הילטון, ועשויה לעורר אותה מידה של מעורבות יצרית. ברגע שנודע המחיר שבו נקנתה עבודה של אמן מסוים במכירה כזאת, נוצרת אמת מידה להערכת מחיר של יצירות דומות שלו. מי שהצליח להשתחל למכירות כאלה ויצירותיו נמכרו בסכום נאה, מחיר יצירותיו הבאות עשוי להאמיר בהתאם.
ראוי לזכור שמכירות פומביות הן הפכפכות מעצם טבען. פעמים רבות האינטראקציה הנוצרת בין אספנים במכירה היא שתקבע את מחיר היצירה, ולא שום נתון אחר. כך למשל הצלם הצעיר והמוערך עדי נס מכר לא מזמן בניו יורק יצירה ב-102 אלף דולר, למרות שעבודה ממוצעת שלו נמכרת בדרך כלל בטווח שבין 8,000 ל-20 אלף דולר בלבד.
במקרה של אמנים יותר מבוססים שכבר נחשבים להשקעות בטוחות, המחירים עשויים לנוע בטווחים קצת יותר מרגשים. בין אלה אפשר להזכיר את האמנים מדור הביניים של האמנות הישראלית, נניח ציבי גבע ורפי לביא, שיצירותיהם
נמכרות בעשרות אלפי דולרים - או האמנים המייסדים דוגמת ארדון, שתמיד משיג מחירים גבוהים, וראובן רובין, שיצירה שלו נמכרה ביולי האחרון תמורת 441,600 דולר.
באופן כללי, בתי מכירות פומביות ימכרו יצירות של אמנים מבוססים יותר, מבוגרים יותר ועל כן גם יקרים יותר, ששווי השוק שלהם ידוע; לכן, כל עוד אינך משופעת בכסף מוטב שתגבילי את עצמך לגלריות עכשוויות, ותשמרי את בתי המכירות לגיל שבו תשתחרר לך קרן ההשתלמות.
נתון נוסף שמשפיע על חישוב מחיר של יצירה הוא הנדירות שלה והמדיום שבו נעשתה. ציור שמן של פאבלו פיקאסו אמנם נמכר השנה תמורת סכום צנוע של 104 מיליון דולר - אבל האיש, מתברר, היה אמן פורה במיוחד, וחוץ מציורים אהב לקשקש על כדים, לעטר צלחות וליצור ליטוגרפיות כאילו אין מחר. המחירים בהתאם: כד עם שרבוט של פרצוף שמח נמכר לפני חודשיים תמורת 6,222 דולר בלבד. ובינינו, רק הפאסון שבהצבת ואזה כזאת בסלון יחזיר לך את ההשקעה.
איפה להסתובב: מתל אביב ועד ברלין
אין שיטה טובה יותר להתניע את קריירת האספנות הטרייה שלך מאשר לקום בבוקר ולהתחיל ללכת. לגלריות, למוזיאונים, לפתיחות של תערוכות, לעוד גלריות ולעוד תערוכות. בשעות הפנאי מומלץ להתעמק בקטלוגים של תערוכות, ואף לפתוח ספר אמנות אחד או שניים. למה? קודם כל כדי שתדעי מה יש בשוק, ואולי תמצאי על הדרך את היצירה שנועדה בדיוק לחדר השינה שלך - אבל בעיקר כדי שתתחילי לפתח את אותו משאב חמקמק שנקרא "טעם".
וכן, את זקוקה לזה אפילו אם חברותייך משלמות לך כדי שתצאי איתן לשופינג - כי טעם באמנות אינו זהה לטעם בנעליים, ודורש הרבה יותר ידע. זה אומר הבנה בטכניקות ובמדיה של אמנות, הכרת האמנים העכשוויים, ולמה לעזאזל הם מתכוונים כשהם שמים שלושה כדורי סל בתוך אקווריום. אמנות, בעיקר אמנות מודרנית, היא סוג של שפה עם קודים והיסטוריה משלה. וככל שתשלטי בה, לא רק שתבצעי רכישות מוצלחות יותר מבחינה איכותית ומסחרית, אלא גם תיהני יותר מהתהליך.
בכל גלריה תמצאי את מדריך הגלריות והמוזיאונים שמחולק חינם. השתמשי בו כדי להגיע לאחת מנקודות הציון הבאות בתל אביב: גלריות שמתמחות באמנות עכשווית דוגמת נגא, שלוש, זומר, אלון שגב או רוזנפלד; לגלריות לא מסחריות, דוגמת גלריית הקיבוץ או גלריית המדרשה; ולגלריות ותיקות יותר, למשל גבעון או גורדון, שאוחזות גם באמנים חדשים פחות ומוכרים יותר כמו יאיר גרבוז או יעקוב דורצ'ין.
אם בא לך לנפוש, סעי לגלריות מחוץ לעיר: הגלריה בקיבוץ נחשון; גלריית המדרשה בבית ברל שמציגה עבודות של סטודנטים; המשכן לאמנות בעין חרוד שמציג אוסף של אמנות ישראלית עכשווית. בכל שיטוטייך התייחסי לגלריות כאל מסננת: הן כבר עשו בשבילך את עבודת המיון הראשונית, אז תני להן לחסוך לך טרטורים מיותרים ורכישות מפוקפקות.
כשתסיימי לעבור על הגלריות המשיכי למוזיאונים. מוזיאון תל אביב, מוזיאון ישראל ומוזיאון הרצליה מומלצים לשם התחלה. את הסיורים עדיף שתעשי בחברת מישהו שמבין באמנות יותר ממך. מי שאינה מצוידת בחברות בעלות תואר שני באמנות מוזמנת להיעזר בגלריסטים; מבחינתם את לקוחה פוטנציאלית, ורובם ישמחו לשבת איתך ולהציג בפנייך את הרזומה של האמנים שלהם ואת מגוון יצירתם. והכי חשוב, אל תתביישי לשאול - כמה זה עולה, מי האמן ואיך מציבים בבית עבודה שמורכבת מסרט וידאו ומחתול מפוחלץ. כל שאלה היא לגיטימית, כל עוד היא נשאלת מתוך כבוד לאמן וליצירתו. שאלות נוסח "אז מה זה אומר?", לעומת זאת, נוטות להעלות לגלריסטים את הסעיף. למה? בעיקר בגלל שהן מתפרשות כעצלנות מוחית, שמנסה למצוא פתרונות קלים במקום להעמיק בשלל המורכבויות של השדה האמנותי.
בקיצור, אם את לא יודעת מה זה אומר עדיף שתשאלי על תמות מרכזיות ביצירתו של האמן או שפשוט תעברי ליצירה הבאה. "תמה", אגב, היא מילה מצוינת - ואת מוזמנת לשלב אותה בכל שיחה לפחות פעם אחת. אם את לא מתחברת ליצירה או חושבת שהיא דבילית, אין צורך להכריז על כך באוזני כל באי הגלריה; גם אם לדעתך את ממש צודקת, זה לא מוסיף לך חן.
אם זמנך דוחק והכסף מצוי בכיסך, את יכולה לשכור את שירותיהם של יועצים ואוצרים פרטיים. אלה יחקרו אותך לגבי צרכייך והעדפותייך, ואז ימליצו לך על רכישות בהתאם לאופי האוסף שלך. האספנים הגדולים בשוק הישראלי, למשל דורון סבג וגיל ברנדס, נוטים להעסיק אוצרות פרטיות תמורת שכר טרחה שווה לזה של עו"ד יוקרתי או רופא פרטי. אם גם את בז'אנר, התכבדי - אך זכרי שאספן ללא טעם משלו הוא סתם ממלא צ'קים.
ככל אספנית רצינית שבדרך, כדאי שתתחילי להביא אותה במינגלינג, נטוורקינג ושאר מונחי ניהול אמריקאיים שמשמעותם להתערבב בסצנה. בהתחשב בזעירותה של הזירה המקומית, זה לא צריך להיות כל כך קשה. בשלב ראשון תתחילי לפקוד פתיחות של תערוכות חדשות בגלריות. גם כי האלכוהול חינם, וגם כי ככה תתחילי להיראות מוכרת לכל מיני אנשים חשובים.
מי שהגבולות המקומיים קטנים עליה מוזמנת להרחיב את טווח רכישותיה אל קוסמוס האמנות הבינלאומי. צריך רק לקחת בחשבון שאמנות היא לא די.וי.די; לא קונים אותה באמזון ואין תחליף לעבודת רגליים. לכן אספנות בינלאומית היא עסק לבעלות זמן פנוי והכנסה פנויה עוד יותר. כסיפתח, צאי לסיור במוזיאונים הגדולים - המומה והמטרופוליטן בניו יורק; הבריטיש מיוזיאום, ויקטוריה אנד אלברט, הטייט גלרי והטייט מודרן בלונדון; מרכז פומפידו והלובר בפריז; הרייקס באמסטרדם; הפראדו וריינה-סופיה במדריד; וההמבורגר-באנהוף בברלין. משם דלגי בעליצות אל הגלריות הנחשבות:Sadie Coles, Serpentine ו-White cube בלונדון; Annet Gelnik באמסטרדם; רובע Mitte בברלין, המשופע בגלריות לאמנות מודרנית ועכשווית. בשנים האחרונות דווקא אירופה, ולא ארצות הברית, מככבת בסצנה העולמית. ובכל זאת, ניו יורק היא עדיין מקום מצוין להתעדכן בו, למשל ב- Gallery 303 או Greene Naftali. במהלך הסיור קחי לך מדריך גלריות ותערוכות והסתערי על התערוכות השוות. לא יודעת לזהות אותן לבד? את יכולה לפתוח טיים-אאוט מקומי ולהאמין להמלצות שלו.
בנוסף לכך את מוזמנת להשחיז את כישורי המינגלינג שלך בירידי אמנות יוקרתיים, שנערכים בערים שונות בעולם מדי שנה. לאנגלים יש את ה-Fair Frieze Art בלונדון, לשווייצרים את Art Basel, הפריזאים העבירו השנה את יריד ה-FIAC למתחם הלובר והפאלה רויאל, ואילו הניו יורקרים מתאספים כל שנה ב-Armory Show. הירידים האלה הם הזדמנות עבור הגלריות להציג את מרכולתן המשובחת ביותר - ולאספנים, לגלריסטים, לאמנים ולסוחרי האמנות ליצור קשרים יקרים.
בעודך מקפצת בעולם, אל תתפלאי אם תיתקלי בנוכחות ישראלית בולטת, ולא רק בקרב המאבטחים. אמנים ישראלים צעירים הפכו בשנים האחרונות לענף יצוא משגשג. בין השמות שאת עשויה לזהות יכולים להיות אורי גרשט שהזכרנו קודם, אמן צילום שהציג בטייט ועתיד להציג במוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון; קרן ציטר, אמנית וידאו ישראלית שהציגה זה עתה בגלריית KW הברלינאית; יהודית סספורטס, ציירת שגרה בגרמניה ובארץ לסירוגין; או יעל ברתנא, אמנית וידאו שמיוצגת בגלריית Annet Gelnik. אלה ועוד רבים וטובים ודאי יגרמו לכמה אנשים להסתכל עלייך בעין קצת פחות עקומה כשתגידי שאת מאיזראל.
מי שמחכה לחידוש דרכון יכולה בינתיים להתעדכן באתרים כמו Artnet.com. שם, תמורת חופן דולרים, תוכלי לקבל מידע על יצירות שנמכרו ברחבי העולם בזמן שעשית שעווה, וכן להתעדכן במועד המכירה של יצירה נחשקת. בתי מכירות פומביים כמו כריסטיס וסותביס מחזיקים אף הם מחלקות לאמנות עכשווית וכל סוג אחר שנפשך חפצה בו, ובאתרי האינטרנט שלהם אפשר להתעדכן במכירות וביצירות המוצגות למכירה. בכל מקרה, לא מומלץ לקנות יצירה לפני שראית אותה במו עינייך.
מה לקנות עכשיו: מרובנר ועד קלימט
אמנות כאמור היא אופנה לכל דבר, וכמו בכל אופנה אפשר לזהות בה מגמות בולטות בתקופה נתונה. כיום, כך אומרות השמועות, הציור חוזר - אם כי יש הטוענים שלפחות בזירה המקומית הוא מעולם לא הלך לשום מקום. הציור של היום נוטה להיות פיגורטיבי, אך ללא מחויבות לסגנון או לנושאים מסוימים. באירופה דורך כוכבה של "אסכולת לייפציג" - קבוצת ציירים שכולם בוגרי האקדמיה לאמנות, ובכן, בלייפציג. בין השאר שימי לב לשמות כמו טים אייטל, מרטין אדר שמצייר חתלתולים חמדמדים ומאיימים כאחד, וניאו ראוך, כוכב עולה שמפגיש בציוריו בין דמויות אנוש מיוסרות למפלצות אלגוריות.
גם הצילום עדיין חזק, כפי שמוכיחות הקריירות המצליחות של אורי גרשט, דגנית ברסט ועדי נס. הפיסול אף הוא שב אלינו, הפעם לא בצורתו הקלאסית בשיש או בברונזה אלא כיצירת אובייקטים בחלל, לעיתים בשילוב עם עבודות וידאו - דוגמת עבודותיהן של מיכל רובנר (שמצליחה מאוד גם בחו"ל) או הילה לולו לין.
הכפר הגלובלי גם הוא עובדה קיימת: הסצנה המקומית בכל מדינה מושפעת קשות מזו הבינלאומית, ולהפך. הוכחות לכך אפשר למצוא בקריירות הבינלאומיות של אמנים ישראלים כמו יהודית סספורטס כאמור, ושל אמנים חסרי יבשת כמו צה צונג לאונג, אמן מקסיקני ממוצא אסייתי, שמצלם בין השאר בסין. אם רק תבקשי יפה, כל גלריסטית תספק לך רשימת לוהטים משלה, והאופנות הן במילא עניין נזיל. בכל אופן אל תתפתי לשאגאל, אלא אם את ממש בעניין של כינורות; ציור יהודי, שהיה להיט במכירות פומביות בארץ לפני עשר שנים, כבר לגמרי פאסה.
אם לשפוט לפי המחיר, היצירה הנחשקת ביותר בעולם כרגע היא "אדל בלוך-באואר", פורטרט מוזהב של גוסטב קלימט. הציור הזה, שהנאצים שדדו במלחמת העולם השנייה, נמכר השנה לגלריה ניו יורקית בבעלות רון לאודר, ההוא מהקרמים. עניין פעוט של 137 מיליון דולר.
בסופו של דבר, אחרי שתסתובבי קצת ותקני קצת, בוודאי תגלי בעצמך מה מעניין אותך: אולי את מעדיפה לאסוף רק יצירות מתקופה מסוימת, ממדיום מסוים, או של אמן מסוים. ואולי את בכלל מקבצת אוסף אקלקטי של עבודות - שמאחד אותן טעמך האישי בלבד.
ייתכן שהחשק להיות אספנית ייגמר לך אחרי שתי קניות, ואת שאר כספך תעדיפי להשקיע בתיקים של לואי ויטון. העיקר שתיהני, וזכרי שכמאמר הקלישאה, באהבה אין חוקים: אם יצירה מסוימת מעוררת בך התרגשות ותשוקה עזה, עזבי אותך משיקולי שוק וקני אותה. וגם ההפך נכון - אף פעם אל תקני יצירה שאת לא אוהבת, אפילו אם כל המומחים מבטיחים לך שזאת ההשקעה של חייך. כמו בסקס, גם באספנות הפנטזיות הן אינדיבידואליות: האחת תחלום על מיצב של האמנית העכשווית קארן קילימניק, האחרת על ציור נתזים של ג'קסון פולוק, השלישית תערוג לפורטרט עצמי עגמומי של רמברנדט, והרביעית תתחרמן מהכבשים המבותרות של דמיאן הרסט.
גלריות ומוזיאונים בארץ
נגא, אחד העם 60 ת"א, 03-5660123
גבעון, גורדון 35 ת"א, 03-5225427
גורדון, בן יהודה 95 ת"א, 03-5240323
זומר, שדרות רוטשילד 13 ת"א, 03-5166400
רוזנפלד, דיזנגוף 147 ת"א, 03-5229044
שלוש, חיסין 5 ת"א, 03-5289713
אלון שגב, מרכז גולדה, שדרות שאול המלך 23, ת"א, 03-6090769
הקיבוץ, דב הוז 25 ת"א, 03-522533
קו 16, ששת הימים 6 ת"א, 03-7300360
שורשים (קורסי אספנות והערכת אמנות), כיכר הבימה 2 ת"א 03-6202685
המדרשה בקלמניה, מכללת בית ברל, כפר סבא 09-7476333
המשכן לאמנות בעין חרוד, קיבוץ עין חרוד מאוחד, 04-6485701
נחשון, קיבוץ נחשון, 08-9278674
מוזיאון תל אביב, שדרות שאול המלך 27 ת"א, 03-6077020
מוזיאון ישראל, דרך רופין 10, קריית המוזיאונים ירושלים, 02-6708811
מוזיאון הרצליה, הבנים 4 הרצליה, 09-9551011
המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית, ירמיהו 16 חולון, 03-5509137
מוזיאון פתח תקווה, ארלוזורוב 30 פתח תקווה, 03-9286300
מגזינים מומלצים
סטודיו, Parkett, Flash Art, ArtForum
אתרים מומלצים
תודה לעדינה אלשייך, גלריה נגא; אמון יריב, גלריה גורדון; צקי רוזנפלד, גלריה רוזנפלד; עירית זומר, גלריה זומר; שמעון לאומי, גלריה שורשים; דב חזן, בית מכירות תירוש; רוני בהרב, מנכ"לית כריסטיס ישראל; איה לוריא; בנו כלב