משהו רקוב בממלכת ג'קו

"ההגיון העקום של הדמגוגים קובע כי מי שלא בוחר במלחמה, ומי שלא מהלל את המיליטריזם בכללותו, לא יכול עוד לשיר בציבור. ב'כוכב נולד' הבא יוכל לזכות רק מי שישיר 'גולני שלי'". אריאנה מלמד מסכמת סוף שבוע לא רגוע בחייו של ג'קו אייזנברג

בשלב הנוכחי של השערוריה, כבר לא ברור מיהו האידיוט האמיתי: ג'קו אייזנברג שהתיר את חרצובות לשונו או אלפי המגיבים שהפכו את אוסף ההתבטאויות המביך שלו לבעיה בסדר גודל ממלכתי. הבה נצא איפוא מנקודת הנחה שהוא וגם אלה לא לוקים בעודף אינטליגנציה מרשים במיוחד, וזה בסדר גמור. ג'קו (גילוי נאות: לא הצבעתי בשבילו) לא נבחר משום שהפגין חוכמה יתרה בשלב האודישנים או בגמר. גם מי שבחרו בו לא נדרשו לעבור בחינות מקדימות בהבנה של תפקידם במכונת הדימויים של" כוכב נולד". הוא היה אמור לשיר ולהקסים, הם - להעריץ ולסמס, ומבחינה זאת כולם ביצעו את משימותיהם בהצלחה לא מבוטלת, עד שהוא פתח את הפה.

 

בהתנהלות התקשורתית שלו הוכיח הכוכב הנולד החדש שלכם כי אין לו מושג קלוש על ההבדל המהותי בין האמירה הפרטית לבין הבמה הציבורית עליה הוא עומד. עוד הוא לא מבין שמתוקף תפקידו כסינדרלה חדשה, נכפים עליו כללי התנהגות מאד נוקשים: סינדרלה לא בועטת. לא בסנדל הזכוכית, לא בנסיך שהביאה עד הלום. לסינדרלה אסור לומר שמשהו רקוב בממלכתו של הנסיך. למעשה, לסינדרלה אסור בכלל לדבר. היא אמורה לחייך ולהמשיך להתהדר במידותיה הטובות. אלה לא כוללות וידוי בעייתי על עמדותיה בשאלות לאומיות, חיבה לאלימות, סקס מצולם באינטרנט, גסויות והעלבות מיותרות. לכל היותר, מותר לה להחליף נסיך ולהתלבט בשאלת הפוני בשערה.

 

אבל הנבערות האמיתית של ג'קו וחונכיו – אלה שהיו אמורים לדעת טוב ממנו איך מדברים ומתי שותקים – מתייחסת למצב הרוח הלאומי. תוך כדי שידורי "כוכב נולד", התרחשה כאן גם מלחמה בעייתית, והיא הוציאה מן הקיטבג של הישראליות את רוחות הלאומנות ושדי הפרוטו-פשיזם. אנשים חכמים מג'קו שיושבים לבטח בעיתונות ובפוליטיקה יודעים שאלה רוחות שעכשיו נעים ונוח לאחוז בהן ולרכוב עליהן לעבר תהילה רגעית. רוכבים, איפוא – מתוך התלהמות דמגוגית שמתקבלת בלא עוררין כסוג של ערכיות מבורכת, מזקיפת-קומה ומלכדת.

 

הגיון של משטרים חשוכים

העובדה שג'קו אייזנברג לא שירת בצבא היתה ידועה היטב למי שטרח להתיידע, עוד לפני זכייתו. לולא היתה כאן מלחמה, ייתכן שהיו סולחים לו על בחירתו שלא לשאת נשק. אבל כעת, כשעדיין לא נרגעו כאן מספירת המתים המיותרים, כשכבר ברור שיהיו עוד כאלה במלחמה הבאה, ההגיון העקום של הדמגוגים קובע כי מי שלא בוחר במלחמה, ומי שלא מהלל את המיליטריזם בכללותו, לא יכול עוד לשיר בציבור.

 

זהו הגיון מסוכן של משטרים חשוכים, ולמרבה הצער הוא מתחבר היטב להגיון של מכונת-הדימויים הטלוויזיונית של ערוץ 2. מי שמאמין שחומוס עושים באהבה ולא, נניח, בקומפלקס תעשייתי מדכא שעובדיו מדשדשים בייאוש של שכר המינימום, מי שמאמין כי מתקיים קשר ברור בין היוגורט שהוא צורך לסקס אפיל שלו, הוזמן להאמין גם שיש איכויות כלל ישראליות, לאומיות אפילו, בזהותו של הכוכב הנולד הבא. אם מאמינים בכל לב בכך שסינדרלה היא נכס לאומי, יש הגיון (עקום) בתביעות כלפיה, מתרחש טשטוש-תחומים מסוכן שחביב כל כך על הדמגוגים: זמרים מתחילים אמורים לשאת על כתפיהם אחריות של מדינאים, של שליחי ציבור, של נבחרים במשטר דמוקרטי. הם אמורים להוות "דוגמה לנוער". הם אמורים לגלם בגופם את ה"אנחנו" ההזוי שבו שמורה הזכות לדבר ולשיר רק ליודעים לירות, ורק הם נחזים להיות אוהביה המושבעים וחסרי הביקורת של המדינה הנהדרת שבה הם חיים.

 

אבל ג'קו אייזנברג - האיש, לא הדימוי - לא נבחר לתפקיד שצריך לשמור בו אמונים למדינת ישראל או לנהל אותה. אל זכייתו לא הגיע מכוח שימוש לא נאות בכספי ציבור, או פיזור ספינים ורדרדים של הבטחות שקריות. הוא לא מייצג דבר, לבד מיכולת מסויימת לשיר מול מצלמות. הוא אינו הזמר הראשון בתולדות ישראל שלא התגייס. היו כאלה לפניו, יהיו כאלה אחריו, ויהיו גם מקרים שבהם הצבא יוותר מרצונו על שירותיו של מי שלא כל כך רוצה ולא כל כך יכול. אבל הוא הראשון שנמכר לכם כדימוי של נכס לאומי. לו היו כל המתלהמים עוצרים לרגע לחשוב, אולי היו מבינים שהבעייה לא מצויה בטפשות של ג'קו, ברדיפת הכותרות של פוליטיקאים מחרימים או ביצירת הכותרות של עיתונאים מתלהמים. הבעיה טמונה בנכונות של כל אלה לבלוע בצייתנות וללא עוררין את הדימוי שהבליח מן המסך של "כוכב נולד". עכשיו, משהבינו את הרמייה המסויימת של הדימוי, לא יעשו דבר כדי לקעקע אותו, כי זה מסובך מדי, כי זה דורש מחשבה רצינית מדי על הקשר הבעייתי בין ממלכתיות לבין טלוויזיה מסחרית שאיננה שופר של לאומיות אלא רק מכונה לייצור רווחים לבעליה. וכך, כשהסגידה לטלוויזיה והסגידה למיליטריזם חוברים זה לזה, ב"כוכב נולד" הבא יוכל לזכות רק מי שישיר "גולני שלי" וירוץ לספר לעיתונאים שיש לו ארץ נהדרת. מי שחושב אחרת, יושתק או יוחרם. בשמה של הבחירה הדמוקרטית, הערכית והלאומית, כמובן. העיקר שלא נפסיק לשיר.