שולחן החג שלנו היה תמיד ערוך למופת. לא בכלים הרגילים כמובן, אלא במערכת הכלים "לאירועים מיוחדים", כמו שקראנו להם. לצדם ניצבו תמיד כלי הכסף המבריקים וקערת התפוח והדבש, שאיתם היינו פותחים את הארוחה. ואיזו ארוחה זו הייתה! את כולה הכינה אמי.
ארוחת החג א-לה אמא שלי הייתה למעשה גרסת גורמה של כל המאכלים האשכנזיים המסורתיים: חלה תוצרת בית, גפילטע פיש, מרק עוף עם קרפלעך, עוף צלוי, וכמובן עוגת דבש. הרעש היחידי שנשמע בזמן הארוחה היה שקשוק הסכינים והמזלגות, כאילו לא רצו הסועדים לאבד אף טיפה מהטעמים הנפלאים. פלא שכל הדודים והדודות חיכו בקוצר רוח להזמנה לחג הבא?

ערוך ובריא לחג. פיליס גלזר (צילום: יוסי סליס)
ארוחה זו הצטיירה בעיניי תמיד כדבר כמעט מקודש, אולם כשעליתי לישראל גיליתי עולם של חומרי גלם מפתיעים, טעמים חדשים ומסורות מדליקות שלא הכרתי קודם, וששמחתי מאוד להתוודע אליהם. את האלמנטים שמצאו חן בעיניי במיוחד "תרגמתי" לארוחת חג מיוחדת במינה, שמשקפת - על שולחן אחד - מסורת וקידמה, עונתיות והמשכיות, עושר של טעמים והרבה-הרבה בריאות.