"סיגי לא יודעת לשקר, אני קצת יותר טובה ממנה"

מור אלזון פורסם: 19.09.06, 13:12

 

מיכל גבריאלוב הגיעה לפורום, נמרצת ומוכנה לפעולה. היא סירבה לענות לשאלות על המתרחש בטלנובלה בימים אלו כיוון שהיא מאמינה בחוויה האישית של הצפייה. היא כן ענתה לשאלות הגולשים על הסצנות מול מירב גרובר ומוסקו אלקלעי, הקושי לשחק מישהי כל כך שונה מבטי, יקירתה מ"טלנובלה בע"מ", על הדמעות שסיגי הזילה בסדרה, וכמובן, איך אפשר בלי לענות על כמה שאלות הקשורות בחלק הכי מיוחד בפניה, האף. וגם, שימו לב להקדשה בסוף הוידאו.

  

1. האם יש קשר בינך למיקי גבריאלוב? (מתה על ורד*)

 

קודם רציתי להבהיר משהו ככה מהותי, אז אין לי קשר עם מיקי גבריאלוב, מפתיע, הוא לא אבא שלי. יש לי אבא מקסים אחר, ד"ש למנש וזהו למרות שאולי הייתי רוצה ככה איזה דואט משהו...סתם.

 

2. מה הסצנה שהכי סבלת בה? (שכטרית בעמ!)

 

אני זוכרת שבתחילת הצילומים היה לי קשה עוד עם המקום הככה מושפל הזה של סיגי והיתה סצנה שטובה ומילי ממש צוחקות ואז אני נכנסת והן צוחקות והן ככה, אחרי זה משפילות אותי ואומרות לי שגנבתי את הצ'ק, מי שזוכר עוד בהתחלה, שגנבתי את הצ'ק ושאני גנבת. אני זוכרת בתור מיכל, אני פשוט התחלתי ללכת ויצאתי מהסט, התחלתי לבכות ושי הבימאי בא אלי ואמרתי לו "אני לא רוצה את זה, אני לא רוצה את זה" ואני זוכרת שבטי בתוכי כאילו רצתה לפרוץ החוצה ופשוט להשפריץ עליהם עם איזה שפריצר שם שהיה ואחרי זה הוא (שי מ.א.) פשוט החזיר אותי לסט ועשיתי את זה, ואחרי זה התרגלתי לזה. והיום אני אפילו חושבת ללכת ל"דנג'ן" מרוב שאני כבר בעניין ,אבל זה היה קשה בהתחלה.

 

3. מאיזה תפקיד נהנית יותר, בטי או סיגי? (מעיני)

 

יש לציין שנהניתי משני התפקידים מאד מאד מאד כי הם פשוט היו שונים וכל תפקיד זה מקום אחר להיות בו לגמרי. בטי היא המנצחת שלי, אני אוהבת אותה, אין עליה, היא חזקה, שונה, היא לא רואה ממטר, וסיגי זה היה יותר מאתגר מבחינת משחק דרמטי, זה היה מרגש, זה היה מאתגר, זה גם דמות יותר עגולה ויש לה יותר סצנות, זה היה קשה. בתכל'ס סיגי יותר מאתגרת ואני גם מאד מאד אוהבת את סיגי כי היא נשמאמי

 

4. האם סבלת מהערות לגבי האף שלך בילדות כמו בסדרה? (אסי)

 

כן, זה לא היה רק הערות, זה היה שירים שלמים שהולחנו. כן, היו קוראים לי בכל מיני שמות, היו אומרים, אם נגיד הייתי הולכת לים, אז שנראה כריש בחוף בת ים, אם הייתי שוחה גב. גונזו למשל, זה היה כינוי. כונפינה לא קראו לי שהייתי קטנה, זה יפה, זה מתקדם. אבל עברתי את זה, כאילו, והחלטתי להישאר כרגע כמו שאני וזהו, ותמיד, איך אני אומרת, כל אחד הוא כונפין קטן איפשהו, אצל כל אחד יש משהו שלא מושלם.