אצבע הזהב

פרסי אופיר מאחורינו, קבלו כעת את פרסי יאיר. המדור גאה להגיש, בהשקת בכורה בינלאומית, את פרס אצבע הזהב*, המוענק ליוצרי הקולנוע בארץ על ההישגים הגדולים, אך גם הגרועים, של השנה

הסרט הטוב של השנה

תיקו: "שנת אפס" של יוסף פיצ'חדזה ו"אביבה אהובתי" של שמי זרחין

 

אין לכם שני סרטים שונים יותר בסגנונם. שניהם גם זכו לתגובות קוטביות מצד הקהל, הראשון הביא צופים מעטים, השני רבים. אבל שניהם היו מושלמים מסוגם: השתמשו בשפה קולנועית, בתסריט מדויק, בשחקנים מעולים ובסביבה העירונית (תל אביבה ב"שנת אפס", טבריה ב"אביבה אהובתי") כדי לתאר דמויות הלכודות בעולמן.

 

הסרט הגרוע של השנה

"מחילות", אודי אלוני

 

לא היו חסרים סרטים גרועים השנה: "ימים של אהבה", "מוכרחים להיות שמח", "מלח הארץ", "לרקוד", אבל דומני ש"מחילות" יצר סטנדרט חדש. יוצריו טוענים שהוא המציא שפה חדשה. על פי ההיגיון הזה, השפה הזאת היא ג'יבריש. הסרטים הרעים האחרים נבעו מחוסר ניסיון, כישרון מוגבל או סתם בגלל טעויות שחירבו את הסרט. אבל "מחילות" הוא הסרט היחיד שנעשה מתוך יומרה וזחיחות. עזבו את התואר "הסרט הגרוע של השנה", "מחילות" בהחלט עשוי להתברג במקום מכובד בראש מצעד הסרטים הגרועים בתולדות המדינה.

 

סרט הבכורה הטוב ביותר

"נו אקזיט", דרור סבו

 

סגני הזוכה נושפים צמוד בעורפו: "למראית עין" של דני סירקין ו"ימים קפואים" של דני לרנר. אבל "נו אקזיט", שנולד בכלל כפרויקט טלוויזיוני, מצליח להיות השלם ביותר מבין השלושה וגם הסרט ששורד הכי טוב צפיות חוזרות.

 

השימוש הכי מביך במחול

תיקו: "מחילות" ו"ידיים קשורות"

 

משום מה החליט אודי אלוני שהשפה החדשה שהוא יוצר נורא תשתפר באמצעות שימוש בקטעים ישנים של אוהד נהרין. ודן וולמן כנראה חשב שלהוסיף קטעי סולו של עידו תדמור נורא יעזור לנו להבין את החופש הפנימי של הדמות המוגבלת והחולה שהוא מגלם. בשני המקרים השימוש הוא יומרני ומיושן להחריד. אצל אלוני הוא גם מצולם רע.

 

התסריט הטוב ביותר

תיקו: "אביבה אהובתי" ו"גן עדן עכשיו"

 

שניהם תסריטים מושלמים, מבחינת המבנה, מבחינת היכולת שלהם לבנות מהלך עלילתי שלם של דמות. ל"אביבה אהובתי" היו דיאלוגים טובים יותר, "לגן עדן עכשיו" היתה רטוריקה מרשימה, ושניהם גרמו לדמויות שלהן לעשות זיגזג בין רצונותיהן, והצליחו לגרום לנו ללכת איתן.

 

תגלית השנה

נועה ברקאי, "נו אקזיט"

 

צמודים אליה: בר בלפר מ"מישהו לרוץ איתו", ענת קלאוזנר מ"ימים קפואים", קייס נאשף מ"גן עדן עכשיו". אבל נועה ברקאי הקסימה גם בתפקיד קטנטן ב"הבועה" וגם בתפקיד מרכזי יותר ב"נו אקזיט". ויותר מכל דבר אחר, מדובר בשחקנית עם הקול הכי יפה בארץ. לא הישג מבוטל כשלשחקניות הכי טובות בארץ, ובראשן דנה איבגי ומאיה מרון, יש קול מאנפף שלפעמים קשה להבין דרכו מה הן אומרות.

 

משחק השנה

שרה אדלר, "שנת אפס"

 

מאוד צמודים אליה: אסי לוי וששון גבאי ב"אביבה אהובתי", טלי שרון וישראל (פולי) פוליאקוב ב"למראית עין" (ואם "הדברים מאחורי השמש" היה יוצא בתשנ"ו לבתי הקולנוע, טלי שרון היתה זוכה עליו ב"אצבע הזהב").

 

ה"וואט-דה-פאק" של השנה

התסריט של "בקרוב יקרה לך משהו טוב"

 

איך? איך? איך יכול להיות שעוזי וייל כתב את אחד הסיפורים הכי יפים בעברית, אבל הוא חתום על תסריט כל כך משונה לסיפור של עצמו? לא ברור לי. האם התסריט היה גאוני אבל התחרבש בצילומים ובעריכה? האם מישהו שכתב לו אותו מאחורי הגב? וואט-דה-פאקים נוספים: האנגלית של מוני מושונוב ב"מחילות", כל "ימים של אהבה", התלבושות של סיגלית פוקס ב"מוכרחים להיות שמח", העיצוב של תחנת המשטרה ב"מלח הארץ".

 

סצינת העירום הנשי הטובה ביותר

ענת קלאוזנר, "ימים קפואים"

 

את מי ראינו בעירום השנה? את קלרה חורי ב"מחילות", את דניאלה וירצר ב"הבועה", את טינקרבל ב"בקרוב יקרה לך משהו טוב", את טלי שרון ב"למראית עין". מי שהכי יצאה לא טוב היא חורי, שסצינת העירום שלה נראית כמו פורנו רך, שלא ברור איך הוא קשור לסרט מלבד הרצון להיות פרובוקטיבי. כל השאר היו עירומות בסביבה מימית, מקלחת, אמבטיה או בריכה. אבל לענת קלאוזנר היתה הסצינה הכי יפה והכי מוצדקת. סצינה של לידה סמלית, בה היא מגיחה ממימי האמבטיה, שואפת אוויר ויוצאת אל העולם.

 

סצינת העירום הגברי הטובה ביותר

איתי תורג'מן, "אביבה אהובתי"

 

ואת מי מהבנים ראינו השנה בעירום? את אוהד קנולר וג'ו סווייד ב"הבועה" ואת כל צוות "מלח הארץ". אבל לאיתי תורג'מן יש סצינה בה הוא לא רק מצליח להרשים את הקהל בעירומו, אלא גם להצחיק.

 

שוט הפתיחה היפה ביותר

"אביבה אהובתי"

 

נדמה לי שאלה למעשה כמה שוטים שהוצמדו יחד, אבל התחושה היא של שוט רציף אחד: הוא מתחיל בחלון, עובר אל הקיר, חולף על פני מאוורר (המון מאווררים מסתובבים ליד הדמויות בסרט), ולבסוף, כשאנו מגלים שאנחנו במרפאת שיניים, הוא מגיע לקלוז-אפ מצוין של אסי לוי, החושף אפילו את אישוניה, המביטה בעצמה במראה הקטנה של רופא השיניים.

 

הצלם העסוק ביותר

ירון שרף

 

הוא צילם בתשנ"ו את "קרוב לבית", "מישהו לרוץ איתו" ו"הבועה". צמודים אליו: איציק פורטל שצילם את "מוכרחים להיות שמח", "אביבה אהובתי" ו"סיפור חצי רוסי" (שייצא בעוד שבועיים, כבר בתשס"ז); ולנטין בלונוגוב שצילם את "לרקוד", "בקרוב יקרה לך משהו טוב", "הדברים שמאחורי השמש" ו"מכתבים לאמריקה". שני האחרונים ייצאו כבר בתשס"ז.

 

הצילום הטוב ביותר

אנטואן ל'הברלה, "גן עדן עכשיו"

 

עוד קטע מביך וקצת גזעני באקדמיה הישראלית: איש צוות זר לא יכול להיות מועמד. וואט דה פאק? "תחיה ותהיה" יכול להיות מועמד כי המפיק שלו ישראלי והקרן השקיעה בו 50 אלף דולר אבל הבמאי לא, כי אין לו אזרחות? "אדמה משוגעת" יכול להיות מועמד לכל קטגוריה פרט לצילום, כי הצלם גרמני? דב הניג, סער קליין, בי.זי גולדברג ואדם גרינברג היו מועמדים לאוסקר באמריקה למרות אזרחותם הישראלית. עבודתם של אנשי צוות זרים מעשירה את התעשייה המקומית והאקדמיה צריכה ללמוד להעריך את זה.

 

ואם כבר, אולי האקדמיה צריכה גם לנסח "מהו סרט ישראלי". על פי זהות המפיק? זהות הבמאי? על פי האזור בו צולם הסרט? במילים אחרות: האם העובדה שאת "גן עדן עכשיו" ביים פלשתיני-ישראלי, הפיק ישראלי, שיחקו בו שחקנים פלשתינים-ישראלים, עבד בו צוות ישראלי, והקרן השתתפה במימון הפצתו - מספיקה כדי להגדירו "ישראלי". והאם הוא פחות ישראלי מ"תחיה ותהיה"?

 

הצילום של "גן עדן עכשיו" הוא לא פחות ממופתי. עם אמצעים מועטים, באזור שמצלמות קולנוע כמעט לא הגיעו אליו (שכם), הוא מצליח ליצור קומפוזיציות דינאמיות בפריים סינמסקופי. אם ייצא לכם בהזדמנות, צפו בו. הוא אחד הסרטים הטובים שהופקו באזורנו.

 

הסרטים המהנים

 

לא כל סרט צריך לזכות בפרס. נורא נהניתי ב"מישהו לרוץ איתו", חיבבתי את "הבועה", הוקסמתי מ"למראית עין", הערכתי את "קרוב לבית" ולא נורא סבלתי מ"גיבורים קטנים". אבל הם לא זכו באף פרס. לא נורא. מצד שני, מי אמר שרק האקדמיה לקולנוע צריכה לחלק פרסים? למה אין עיתונים שמחלקים פרסים? למה איגודי הבמאים, התסריטאים והמפיקים לא מחלקים פרס שנתי מטעמם? מבקרי הקולנוע מחלקים פרס מדי שנה בפסטיבל חיפה, אלא שהוא נורא זניח כרגע. אבל אני חושב שהמצב באופן כללי די מאוזן: מתוך 19 סרטים שהופצו השנה בארץ חיבבתי ואהבתי תשעה. עשרה היו רעים, גרועים ואיומים. לא מצב כל כך גרוע.

 

*הפרס אינו כולל פרס

 

עוד ב"סינמסקופ" בגיליון "פנאי פלוס": על "השטן לובשת פראדה", "סיילנט היל" ועוד