עכשיו טורי

לטורי איימוס יש אוסף מקיף שכולל חמישה דיסקים ומגולל קריירה מפוארת שהתחילה נפלא, המשיכה נפלאה, ונגמרה די רע. אבי שינבאום על אחת המוזיקאיות הגדולות של השנים האחרונות

למעריצי טורי איימוס סוף סוף יש סיבה לחגוג – אוסף מרשים בשם "A Piano" שמקיף 15 שנות קריירה חשובות ומשפיעות רואה אור בימים אלה. האוסף כולל חמישה דיסקים שמסכמים את עבודתה של טורי (לא כולל אלבומה מהאייטיז שכולם בוחרים להתעלם ממנו - "Y Kant Tori Read") וספר שכולל ביוגרפיה, מידע על שירים מפי טורי והמון צילומים. המארז המושקע מכוסה בקלידים בגודל אמיתי (אבל מפלסטיק) שדבוקים לקופסא שחורה אלגנטית שבצדיה מתנוסס שם חברת הפסנתרים האהובה על טורי "Bosendorfer". עורכי האוסף ובהם טורי עשו עבודה טובה של בחירת השירים החשובים בקריירה לאורך כל התקופות, והצליחו לשקף על גבי חמישה דיסקים קריירה מורכבת ומעניינת בצורה שאוסף של דיסק אחד לא היה מאפשר לעשות.

המעריצים בטירוף. טורי חוזרת. בערך 

 

נשארת עם הפסנתר

הדיסק הראשון באוסף הוא הכי פחות מעניין. מדובר בגרסה ארוכה יותר של אלבום הבכורה הרשמי של טורי – "Little Earthquakes", כשחלק מהשירים מוגשים במיקס שונה במקצת מזה שיצא באלבום המקורי יחד עם ארבעה בי סיידס מצוינים - שיצאו בזמנו יחד עם הסינגלים מהאלבום. "Little Earthquakes" אולי אינו הטוב באלבומיה של איימוס, אבל הוא זה שהציב אותה ואת הפסנתר שלה במרכז הבמה ובישר גל שלם של זמרות פמיניסטיות/חושפניות/רגשיות/כישרוניות. הטקסטים הרגשניים באלבום עוסקים בגיבוש זהות, מיניות, דת ואונס ("Me and a Gun" מתאר באופן מצמרר אונס שעברה). הסיפור המוכר לעייפה בו חברת תקליטים גדולה דוחה יצירת מופת ולהיט מסחרי תקף גם במקרה של טורי איימוס. רק לאחר שחברה אחרת רצתה להוציא את האלבום השתכנעו ב"אטלנטיק" להוציאו, לא לפני שניסו בחוסר הצלחה לשכנע את טורי לזנוח את מה שהיום סימן ההיכר שלה – הפסנתר, לטובת גיטרות.

 

פסגת היצירה של הזמרת נמצאת בדיסק השני באוסף שמסכם את תקופת "Under The Pink" המופתי ואת האלבום האהוב על המעריצים השרופים - "Boys For Pele". טורי הצליחה להתמודד עם "משבר האלבום השני" המפורסם והוציאה ב-1994 אלבום שמתעלה על "Little Earthquakes" כמעט בכל צורה אפשרית. "Under The Pink" כלל חלק מהשירים הכי טובים שטורי אי פעם כתבה בהם "Cornflake Girl", "Cloud On My Tongue" ו"Past The Mission". הפעם בחרה טורי להתמקד יותר במערכות יחסים ובחייה הבוגרים על חשבון העיסוק בגיבוש זהותה, שעבר כחוט השני באלבום הבכורה. טורי הקליטה קומפוזיציות פסנתר מורכבות יותר ובילתה יחד עם נגנים נוספים זמן רב יותר באולפן, דבר שבא לידי ביטוי באלבום בשל והדוק יותר מניסיונה הראשון בתעשייה. אחד הקטעים החשובים באלבום זה הוא "Space Dog", שלמרבה הצער לא נכלל באוסף. הקטע המדובר מבשר במובנים רבים את יצירת המופת שתוציא טורי כעבור שנתיים.

 

"Boys For Pele" הוא אחד האלבומים הטובים ביותר שאני מכיר, אם לא הטוב שבהם. טורי עצמה טורחת לספר שוב ושוב כי בעיניה מדובר באלבום המורכב והחשוב ביותר ושכל היצירה שלה התנקזה והושפעה מאוחר יותר מהאלבום הזה. מדובר באלבום הניסיוני ביותר שלה, שכולל 18 שירים ונמשך יותר זמן משני האלבומים הראשונים יחד. טורי מנצלת את מלוא הפוטנציאל הגלום בה ומבצעת שירים מדהימים שכוללים כלי נגינה אזוטריים כמו חמת חלילים, עוגב ופסנתר עתיק (harpsichord). במקרים רבים הטקסטים עצמם חידתיים כמעט לחלוטין וחלקם עדיין מעסיקים מעריצים שמנסים לקשר כל שורה לפרט ביוגרפי כזה או אחר. טורי מצדה מעידה שהטקסטים עוסקים בנקודות האפלות של נשיות, הצלחה, חברות או במקרים של שיר כמו "Father Lucifer" – מבוססים על חוויות מסמי הזיה.

 

בדרך למטה

החלק השלישי באוסף כולל עוד כמה קטעים מבויז פור פלה, אך מוקדש בעיקר לאלבומים "From The Choirgirl Hotel" ו"To Venus And Back". בזמן מסע ההופעות של בויז פור פלה קרה הנורא ביותר מבחינת המעריצים (לפחות כל אלה שאינם נשים הטרוסקסואליות) – טורי נכנסה למערכת יחסים רצינית עם טכנאי הסאונד שלה, מרק האולי, שהפך לבעלה. אבל גם בגן עדן היו בעיות. טורי הפילה שני תינוקות ממרק ושקעה בדיכאון עמוק. היא עברה לאנגליה והשתקעה יחד עם מרק בקורנוול (פרט טריוויה - עיירתו של אפקס טווין), בנתה אולפן פרטי וב-1998 הקליטה את "From The Choirgirl Hotel". האלבום עוסק בעיקר באובדן וריקנות ומשלב ניסיונות מעניינים באלקטרוניקה עדינה ויסודות ג'זיים שזכו לביקורות אוהדות. שנה לאחר מכן יצא האלבום הכפול "To Venus And Back", שכולל דיסק של קטעים מהופעות ודיסק של שירים חדשים לגמרי. בפעם הראשונה בקריירה טורי בחרה להחביא את הפסנתר והדיסק מבוסס כמעט כולו על מוזיקה אלקטרונית. האלבום לא זכה להצלחה מסחרית ולא הפגין אותה תנופה יצירתית שאפיינה את הקריירה של טורי. ב-2001 יצא אלבום הקאברים "Strange Little Girls", שזוכה להתעלמות באוסף, אך היווה צוהר מרתק למעריצים על ההשפעות המוזיקליות של טורי.

 

"Scarlet’s Walk" ו"The Beekeeper", שמיוצגים בדיסק הרביעי באוסף, הם שני האלבומים האחרונים והחלשים ביותר בקריירה המפוארת של טורי. שניהם זכו להצלחה מסחרית אך זכו לביקורות קוטלות ממעריצים ותיקים שהתאכזבו לגלות כי טורי התמסחרה וויתרה על היושר המוזיקלי שלה. סקרלט הוא מעין אלבום קונספט שמתאר מסע ברחבי ארה"ב והתייחסויות לאספקטים שונים בתרבות ובהיסטוריה האמריקנית. האלבום כלל כמה להיטים חביבים כמו "A Sorta Fairytale", שאינם עומדים בשורה אחת עם שיריה הגדולים באמת.

 

ב-2005, כשיצא "The Beekeeper", טורי הייתה במקום טוב מבחינתה. היא מגדלת ילדה באנגליה וחיה באושר עם בעלה וניכר כי הצליחה להתמודד עם מרבית הקונפליקטים בחייה. נראה כי החיים הטובים הרסו את היצירתיות והכישרון של טורי ומדובר בשירים הכי משעממים שהיא אי פעם כתבה. למרות שזכה להצלחה מסוימת הוא נקטל בצדק על ידי הביקורות וקהל המעריצים. השילוב של שני האלבומים (בצירוף כמה שירים מ"From The Choirgirl Hotel") בדיסק הרביעי באוסף, יוצר שילוב מעניין שמעלה את המחשבה שאם טורי הייתה מאחדת את שניהם לאלבום אחד אולי לא היה צורך להספיד את הקריירה שלה.

 

גולת הכותרת של האוסף נמצאת בדיסק החמישי שמכיל בי סיידס ומספר דמואים. טורי איימוס תמיד דאגה להוציא עם כל סינגל מספר בי סיידס מושקעים, שהפכו את רכישת הסינגל למוצדקת. למרות הכוונה להוציא אלבום של בי סיידס בסוף שנות ה-90, הדבר לא יצא אף פעם לפועל ואוהבי טורי איימוס נאלצו להוציא סכומי עתק ולרכוש את כל הסינגלים. האוסף מקבץ לראשונה 18 מהטובים ביניהם, יחד עם עוד שיר שמעולם לא שוחרר והופך את הדיסק החמישי לאלבום טורי איימוס מגוון במיוחד שעומד בפני עצמו.

 

אחרי השמחה על אוסף כה מקיף נותר רק להזיל דמעה על כך שככל הנראה הוא גם מסמל את סוף הקריירה של טורי איימוס. בהתחשב בכך שלפני פחות משלוש שנים הוציאה טורי אוסף בשם "Tales Of A Librarian" ועכשיו היא משווקת את ההופעות שלה, נראה כי לא נותר לה דבר מלבד מחזור של חומרים ישנים. השמועות על האלבום החדש שייצא ב-2007 מבשרות על שינוי כיוון, אבל עד שהאלבום הבא ייצא לאור, "A Piano" מאפשר להתרפק על קריירה אדירה של אחת המוזיקאיות הגדולות והמעניינות של השנים האחרונות.