"כשהבאתי את הפיילוט של 'סיקס פיט אנדר' ל-HBO הם אמרו לי 'זה ממש ממש טוב, הסיטואציות ממש טובות אבל קצת בטוחות מדי. אתה יכול לעשות אותן קצת יותר 'פאקד אפ''?". אז אלן בול עשה אותם קצת יותר 'פאקד אפ'. ואחרי ארבע עונות מופת ששמרו על בטן שטוחה ושרירית לכל אורך הדרך, הפישרים חוזרים לעונה החמישית והאחרונה של "עמוק באדמה" (הפרק הראשון ישודר היום, ד', בערוץ Xtra HOT בשעה 22:00). מספר צנוע של 12 פרקים מכילה העונה הזאת, אז כדאי שתצפו טוב-טוב בכל אחד מהם ואל תתביישו לעשות rewind.
חכמה מדי בשבילנו
אחרי הפיצוח המטלטל של העונה הקודמת (ליסה, הבחורה הכי מגעילה בקליפורניה, נרצחה על ידי הגיס שלה, הויט), נייט מצרף עוד מנויה למשפחת פישר, הפעם את הבחורה הכי אינטליגנטית ומורכבת בשכונה, ברנדה צ'נווית'. ברנדה חיכתה יפה בצד ושילמה משכנתת ניאופים מרוששת באשנב הגביה של החיים אחרי הפרידה האחרונה שלה מנייט. היא שילמה אותה גם כדי לחזור לנייט, אחרי שבגדה איתו בחבר הקודם שלה, שהיה מה שאני וחברות מזוכיסטיות אחרות שלי מכנות "בריא בנפשו, יודע להראות אהבה, רוצה ילדים. נקסט".

כן, ברנדה היא אנחנו, הבנות שהחיים הפשוטים והטובים יושבים להן תמיד על הנקודה העיוורת. אני זוכרת אותה מהפרק הראשון בעונה הראשונה, מגניבה עד כאב, משתגלת עם נייט בארון מטאטאים בשדה התעופה, אומרת תמיד את הדבר הנכון, יכולה הכל לבד, לא צריכה אף אחד. מי לא רצתה אז להתעורר בבוקר ברנדה? להקסים את נייט ולהישאר בלתי מושגת? להריח רוטינה מקילומטר ולהתרחק כל פעם שזה מתקרב? אוקי. הבחורות ההגיוניות לא. אבל השאר? הן רצו להזדיין בארון של מטאטאים.
מאז זרם הרבה פורמלין במרתפים של משפחת פישר. כולם עוברים שם תהליכים, אבל אצלי שמורה פינה אמפתית לזה שעוברת ברנדה, שבתחושה שלי עשתה דרך מאוד ארוכה. חשבתם שמשפחת פישר היא קן צרעות? לעומת הפמילייה של ברנדה מדובר במשפחת קוסבי. ברנדה הגיעה מהגטו הרגשי האלים באמת - הורים פסיכולו-פטים שאפילו לא טרחו להעמיד פנים שהם הורים, אמא מסרסת ואבא בר-מינן, אח שפעם כמעט שיסף לה את העכוז וזה רק עניין של זמן עד שהוא יפסיק לקחת תרופות ויתחרפן, ובתוך כל זה מתרוצצות לה בראש מאה אלף נקודות משכל, שכל אחת מהן דורשת הסברים. "היא מורכבת וחכמה מדי", אמר עליה בול, "היו לה חרא של חיים והיא צריכה להיאבק כדי לייצר ערך עצמי ולמצוא משמעות בחיים, עם מודלים שהיו פשוט איומים". וזאת הטרגדיה של ברנדה. היא מגיעה עם דימוי עצמי שלילי ושיפוט עצמי אכזרי כל-כך, שהיא יכולה באותה מידה לעבור לעשות פאנלים אצל דורית בייניש.
אולי ברנדה היא בסך הכל עוד לווין של נייט, אבל כבר בתחילת העונה הזאת היא הולכת ותופסת נפח משל עצמה. היא פותחת חזית לא קלה עם הציניות שמפריעה לה לחיות את החיים, עם הקול בראש שלה שאומר שהיא לא שווה ועם קן הקוקייה שהיא גדלה בו. נכון, נורא קשה להיות הומוסקסואל ולאמץ ילדים, קשה להתגבר על אשה שמתה, לתחזק בעל פסיכי או להיות אמנית מתוסכלת - אבל להתעלות על המטען שברנדה מביאה איתה איתה קשה אפילו יותר. עשרה קבין של 'פאקד אפ' נפלו על "עמוק באדמה", בואו נגיד שברנדה היא זאת שהנפיקה אותם בהצלחה.
מה זה קצת כאב?
בסוף העונה הקודמת נתנאל פוגש את דיוויד לשיחה לילית ליד החלון ומספק לו את משפט ה"גזור ושמור":"אתה יכול לעשות הכל, אתה חי! מה זה קצת כאב בהשוואה לזה?". נשמע כל כך הגיוני, נכון? בהשוואה למוות הכל נראה פשוט. פשוט תשתדלו לא למות, כל השאר כבר יסתדר. אז איך זה שהחיים של ברנדה עדיין מסריחים?
זה מה שתמיד מעציב אצל ברנדה, החשש שהיא לא תזהה הזדמנות לאושר גם אם מישהו ישתיל לה אותה בציצים, ועד שהיא כבר תזהה אחת היא תחבל בה בכל הכח. שהיא לעולם לא תאמין שהיא ראויה לנינוחות ולסיפוק האלה. שהחיים שלה ישארו רצף של דברים שהיא לא מאמינה שמגיעים לה ולא מפסיקה לרצות אותם. ברנדה הולכת ומפשירה עם הזמן, אבל בתחושה שלי לא מחכה לה הפי אנד. זה אף פעם לא משבר קטן אצל הפישרים, וזה אף פעם לא חולף. זאת ערימה של כאבים, דחיות, נקודות שפל וקצרים בתקשורת, עם הבזקים קטנים של חסד ותקווה.
ונסיים בספויילר קטן לפרק הראשון – אל תגידו שלא הזהרנו – ברנדה מצליחה להיכנס להריון, אבל מאבדת אותו יום לפני החתונה שלה ושל נייט. בניגוד לכל המוות הגלוי, החיצוני, שמסתובב סביב משפחת פישר, המוות שאיתו מתמודדת ברנדה הוא מוות עצמי, הרסני כלפי הפנימיות של עצמה. הגוף שלה מאותת לה "את לא מסוגלת לקיים חיים. את הורגת את החיים שבתוכך, את הורסת כל מי שבא במגע אתך", וזה מה שעוצר אותה בינתיים מלממש את אופציית הזוגיות הבריאה עם נייט. אולי יום אחד גם התינוק הזה יבוא לבקר אותה, כשזה יקרה, אני מקווה שהוא יגיד לה דברים קצת יותר נחמדים. הבחורה בכל זאת הזדיינה בארון של מטאטאים, ואני מקווה שמישהו למעלה מתכוון לפצות אותה על זה.