קוראים לו גריגורי פרלמן, אבל החברים קוראים לו גרישה. הוא רווק מתבודד שחי בדירה קטנה עם אמו הקשישה בסן־פטרבורג, עובד במכון המחקר בעיר תמו־ רת 4,000 רובל - כ־150 דולר - לחודש, ומוכיח מדי יום מחדש שגאונים הם אכן עם מוזר מאוד. אחרי הכל, פרלמן היה יכול להיות כבר מזמן איש מפורסם מאוד ועשיר מאוד, לו רק לא היה מתעקש להמשיך לנהל חיי אביון מתבודד.
פרלמן הגאון הצליח במשימה שעשרות מד־ ענים נכשלו בה במאה האחרונה: הוא פיצח את השערת אנקארה, אחת הבעיות המפורסמות ביותר במתמטיקה, שעוסקת בגיאומטריה של מרחבים רב־ממדיים. מכון קליי למחקר מתמטי בארה“ב הציע עוד לפני חמש שנים פרס בסך מיליון דולר למי שיפתור את ההשערה, אך פרלמן דחה את המחווה. עוד קודם לכן, בשנת 96, הוא הוכרז חתן הפרס של האיחוד האירופי למדענים צעירים - ולא בא לקחת את הכסף.
אלא שלאחרונה שעבר הצליח פרלמן, שידוע בדרכיו המוזרות, להדהים את כל עולם המתמטיקה כאשר סירב להתייצב בכנס המתמטיקה העולמי שנערך במדריד ולקבל את “מדליית פילדס“ - הנובל של התחום - על פתרון השערת פואנקארה. מדובר לא רק במדליית הזהב, אלא גם ב־15 אלף דולר - אבל פרלמן כבר הוכיח שהוא אלוף בחשבון, כל עוד זה לא נוגע לחשבון הבנק שלו. לעמיתיו ומעריציו שביקשו הסבר לסרבנות העיקשת, סיפק בחוסר רצון משפט אחד בלבד: "אני בכלל לא שייך לקהילה המתמטית הבינלאומית."
צנוע מדי
פרלמן נולד בינואר 1966 בלנינגרד (היום סן־ פטרבורג) למשפחה יהודית מתבוללת. סבו היה מתמטיקאי שהתפרסם בעיקר כמחבר שני ספרים סופר־פופולריים, "מתמטיקה כפי שתאהב אותה" ו"פיזיקה כפי שתאהב אותה," שנמכרו במיליוני עותקים. בגיל שש הוא החל ללמוד בבית־הספר מספר 239 בעיר, שנחשב באותה תקופה למדגרה להכשרת מתמטיקאים למכוני המחקר באימפריה הסובייטית. "כבר אז גרישה היה גאון,“ מספרת תמר ייפימוב, מנהלת בית־הספר. “בחטיבת הביניים הייתי מורה שלו למתמטיקה שימושית, ובכיתה ט' הוא כבר ידע את החומר הרבה יותר טוב ממני. הוא לא התפאר ולא התרברב מעולם. הוא היה מופנם, מכונס בעצמו וצנוע מאוד בתביעותיו. אולי צנוע מדי."
בכיתות ח'־י' זכה פרלמן בכל האולימפיאדות למתמטיקה בארצו ובארצות השכנות. בשנת 1982 העניקו לו את מדליית הזהב באולימפיאדה האירופית למתמטיקאים צעירים שנערכה בבודפשט. בגיל 16 סיים פרלמן את לימודיו בבית־הספר לגאונים והתקבל לאוניברסיטה בלי בחינות כניסה - דבר שהיה חריג מאוד בברית־המועצות, על אחת כמה וכמה כשמדובר בנער יהודי. בתקופת לימודיו באוניברסיטה זכה בכל הפרסים האפשריים למתמטיקאים צעירים, ובשנת 1991 קיבל תואר שלישי והחל לעבוד במכון למתמטיקה "סטקלוב" בעירו.
כשהאימפריה הסובייטית החלה לקרוס, והשכר של פרופסורים למתמטיקה היה נמוך משכרה של עובדת ניקיון, היה זה אך טבעי שפרלמן יקבל הצעות עבודה קוסמות מחו“ל. האמריקאים השתדלו במיוחד: הם הזמינו את פרלמן להרצות לפני סטודנטים, ובכל פעם הציעו לו ולאמו להישאר בארצות־הברית תמורת שכר ותנאים מפליגים.
אבל פרלמן סירב - באדיבות, אך בנחישות. "אני מאוד מודה לאמריקאים, כי בשנים הקשות הייתי יכול להתפרנס ולהמשיך לעבוד רק הודות לכספים שהם שילמו לי עבור ההרצאות,“ אמר לסגן מנהל מכון “סטקלוב,“ פרופש סרגיי נוביקוב, “אבל כדי להיות עצמאי עדיף לשבת כאן, ברוסיה."
קשה להבין את פרלמן. במאה שעברה נחשב אמנם מכון “סטקלוב“ לאחד המרכזים החשובים ביותר בעולם לפיתוח המתמטיקה - מדעניו היה אלה שפיתחו את הבסיס התיאורטי לפרויקט הגרעיני של האימפריה הקומוניסטית ואחר־כך את הבסיס לפרויקט הטיסות בחלל - אבל ימי הזוהר האלה חלפו מזמן. היום מדובר בבניין מלא סדקים ומט לנפול, הזקוק לשיפוץ דחוף. המצב כל־כך חמור, שהמדענים היו מוכרחים לקשור את המרפסות העתיקות בכבלים אל הקיר מחשש שיצנחו יום אחד.
גם שכר העבודה במכון מחפיר למדי. "בעל תואר שלישי מקבל אצלנו 4,000 רובלים, כולל תוספת בעד התואר המדעי," מדווחת מנהלת החשבונות של המכון, תמר קונקוב. במילים אחרות: פרלמן, אחד המתמטיקאים הגדולים בעולם, משתכר בערך 155 דולר בחודש. שוטפת כלים במסעדה, לצורך ההשוואה, תשתכר ברוסיה 400 דולר בממוצע. "מדענים מחו"ל מתעלפים כשהם שומעים כמה אנחנו מרוויחים כאן," אומר פרופסור אנאטול ורשיק, ראש מחלקה במכון ונשיא העמותה המתמטית של סן־פטרבורג. "הם אומרים שאלה שנשארים ברוסיה הם או פראיירים או גיבורים."
חי בעולם אחר
אז גריגורי פרלמן הוא פראייר או גיבור? זו, בעצם, השאלה הגדולה שמעסיקה את קהילת המתמטיקה הבינלאומית בתקופה האחרונה. "גריגורי חי כאילו בעולם אחר,“ אומר מנכ"ל מכון “סטקלוב,“ פרופסור אלדר איברהימוב. “מדענים פחות מוכשרים ממנו היגרו ברגע שהוצעה להם עבודה. לגריגורי מציעים את התפקידים הכי יוקרתיים, והוא פשוט לא מגלה עניין. פעם אפילו הציעו לי מענק כספי לקניית ציוד חדש לכל עובדי המכון, אם אשכנע את גריגורי לעבור לאמריקה. כמובן שסירבתי. פעם אחת שאלתי אותו למה הוא דוחה את כל ההצעות המפתות. הוא הסתכל כאילו בעדי, והשיב באדיבות האופיינית לו: שאני אוהב לפתור סוגיות קשות. ואחת מהן היא לא לתת לאסכולה המתמטית הרוסית לגווע ולהיכחד."
ופרלמן? הוא בכלל לא מבין על מה כל הרעש סביבו. הוא מעדיף להמשיך להגיע בכל יום לעבודה, לעשות את שלו בשקט ולחזור הביתה אל אמא. בפעם היחידה שעיתונאים אמריקאים פרצו לחדרו במכון והמטירו עליו שאלות מקצועיות ואישיות, הוא השיב בחוסר רצון מופגן במשפט קצר: "כל מה שאני יכול לומר נטול כל עניין ציבורי".