מריח כמו נעורים
היא כן כל כך יפה, וכן בת 16 (וחצי), ובתור אחת הדוגמניות הכי מצליחות בישראל, היא גם כבר יודעת משהו על העולם הזה. למשל, שצריך להגדיל לה את הציצי במחשב כדי לפרסם את פוקס. או שלמי שלא קורא ספרים יש שפה דלה (והיא ממש לא המקרה). או שאם מבקשים ממנה "להיות סקסית", היא רק צריכה "לעשות פרצוף רציני יותר בפנים"
הדבר הכי סקסי באסתי גינזבורג זה עד כמה היא לא מודעת להיותה סקסית. כלומר, היא יודעת שהיא יפה; אחרי הכל, היא מרוחה על רבי קומות במסגרת קמפיין החורף של חברת האופנה פוקס, והיא גם יודעת לעשות פרצופים חמורי סבר שכוללים הרמת גבה קלה כשאומרים לה "אקשן". אבל ככה בשוטף, ביומיום, היא הכי הבת של השכנים. הכי גופייה ומכנסונים, מה שגורם לי לשבת עשרים סנטימטר ממנה, על הספה בסלון בית הוריה, ולהרגיש כמו פדופיל חטיאר שמשתדל לא להציץ לה על ה"שניצלים" (השומנים בירכיים שהיא הוזה שיש לה). היא כל כך נערית ותמימה, שהקלישאה "לוליטה" היתה הדבר הראשון שעלה לי בראש בזמן שהמתנתי שתחזור מבית הספר. האמת שזה היה הדבר השני. הראשון היה "הילדה לוהטת!", וסתם בשביל לסבר את האוזן היא לא לבשה בגד של טומי הילפיגר או של פרנץ' קונקשן הבינלאומיים להם דגמנה לאחרונה, אלא סתם טי שירט שחורה, מכנסיים אדומים קצרצרים ששאלה מאחותה יעל בת ה-13, לק אדום תואם בציפורני הידיים והרגליים, תיק גב זרוק ושיער בלונדיני טבעי שמתעופף לו בבריזה של ימי קיץ אחרונים.
"הצחיק אותי שהגדילו לי את הציצי במחשב". גינזבורג (צילום: עידו איז'ק)
רציתי לשאול אותה איך זה להחליף את יעל בר-זוהר בקטלוג של פוקס, אבל מה שיותר עניין אותה היה הבגרויות שיש לה לעבור בתור תלמידת י"א. "אתה קולט שלמדנו היום עד שלוש? יש לנו הכנות לכל הבגרויות. זאת תקופה די עמוסה", היא אומרת כשהיא משליכה את התיק על רצפת בית הוריה ברמות צהלה בצפון תל אביב. "אז את גם דוגמנית מצליחה וגם תלמידה עסוקה", אני שולף משפט פתיחה עלוב שהיא בטח שמעה כבר יותר מדי פעמים בשנתיים האחרונות, מאז התחילה לדגמן. "אתה יודע שקיבלתי 96 בבגרות בלשון? המורה שלי היתה ממש מופתעת מזה", היא עונה. ככה זה חוזר על עצמו. אני מושך אותה לדבר על עולם הדוגמנות, התעשייה, סקס, סמים ורוק'נ'רול, אבל היא מעדיפה לספר לי על החברות המדהימות שלה, על יוסי, החבר המתוק שלה, על ההורים המפרגנים ועל אחותה הקטנה. כל השאר זה כאילו כזה במקרה. לא אישיו מבחינתה. נו, ילדה בת 16 וחצי.
בתקופה האחרונה התראיינת הרבה בגלל הקמפיין החדש. יש לך בכלל עוד כוחות לדבר?
"אני עושה מה שעוזר לשווק את פוקס יותר טוב".
רק שלא ייגמרו לך הנושאים לדבר עליהם.
"תמיד אפשר למצוא על מה לדבר".
כמו מה?
"על החיים".
אבל את רק בת 16 וחצי. מה כבר חווית בחיים?
"חוויתי כל מיני דברים. חוץ מזה, אני ילדה ולא מנסה להיות משהו אחר".
את מרוצה מהחשיפה שלך עד עכשיו? את מרגישה שאת מצליחה לצאת מזה בשלום?
"אנשים שמבינים את התקשורת אמרו לי שהכתבה שדנה ספקטור עשתה איתי ל'7 ימים' עשתה איתי חסד, כי היא היתה יכולה להיות הרבה יותר קשוחה. אבל אני דווקא הרגשתי שלא יצאתי מי שאני באמת. יצאתי מאוד סנובית ופרימדונה. יש לי מזל שיש לי את החברות הטובות שלי, שמלוות אותי מכיתה ד' ותמיד אומרות לי את האמת".
הן פחות אהבו את הכתבה?
"בקטעים מסוימים פחות. מצד שני, אנשים מהתעשייה אמרו לי שהכתבה יצאה ממש נחמדה".
מטריד אותך מה שכותבים עלייך?
"לא ממש. לא יותר מדי. לא. לא אכפת לי".
מה היית רוצה שיידעו עלייך ולא יודעים?
"לא הייתי רוצה שיחשבו שאני טיפשה בלונדינית ולא הייתי רוצה שאנשים יירתעו ממני או ירגישו מאוימים מהנוכחות שלי. אני רגילה".
אם אתם מחפשים ראיון קורע לב, עמוס טראומות, תובנות או סתם לכלוכים על כל העולם ואשתו, דפדפו את עצמכם לכתבה על קובי פרץ. במקרה של גינזבורג "הכל טוב", כמו שהיא חוזרת ואומרת לאורך השיחה, תוך כדי שהיא נוקשת על עץ דמיוני ומוסיפה "בעזרת השם" מדי פעם. בגיל שבע, כשסבא שלה מת, היא היתה מאוד עצובה. אבל זהו. חוץ מזה טוב לה. באמת. אולי לפעמים היא מתבאסת מזה שאנשים מתלחששים עליה ברחוב, אבל גם עם זה היא חיה בשלום. היא מספרת שוב ושוב כמה טוב לה, ואני כל הזמן חושב - מעניין מה היא תחשוב בעוד שנתיים, כשתסגור ארבע שנים בתעשייה שאוכלת את יושביה, או נגיד, תתחתן כמו יב"ז, ואז יגידו לה שהיא כבר לא רלוונטית.
איך החברים מהתעשייה מתייחסים אלייך עכשיו, כשכבשת את אחד הקמפיינים הנחשקים של המדינה?
"אין לי חברים מהתעשייה".
זאת אג'נדה כזאת?
"ככה יוצא. זה עולם לא מי יודע מה טוב, ומי יודע למה אפשר להישאב. יותר טוב לי ככה עם הבית שלי, הנישה שלי, החברים שלי והחבר שלי. אני חושבת שאסור לאבד את השורשים שלך בשביל אנשים שעוד יומיים יכולים לתקוע לך סכין בגב".
זה היה משפט טעון. חווית חוויה לא נעימה מאנשים בתעשייה?
"כשהתחלתי חשבתי שכולם חברים שלי שבאים לעשות כיף בעבודה, וגיליתי שזה לא ממש ככה. הבנתי שהאנשים האלה שמתנהגים אליי יפה במהלך הצילומים הם לא באמת חברים שלי, שהם לא יהיו בשבילי אם אצטרך אותם ושלא באמת אכפת להם ממני באופן אישי".
ברוכה הבאה לעולם המבוגרים! ככה זה כמעט בכל מקום עבודה. עובדים.
"חשבתי שזה יהיה אחרת. לא יודעת, אולי בגלל שיש לי חברות כאלה טובות אז ציפיתי למשהו אחר גם מהאנשים שאני עובדת איתם. היום אני מבינה שהם לא חברים אמיתיים, שהם מקסימום מכרים שלי. פעם הייתי נפגעת שאחרי הצילומים אנשים לא רוצים לדבר או להיפגש איתי".
את ממש "אסתי המכוערת" שאף אחד לא מתקשר אליה.
"אפשר להגיד".
הדבר האחרון שאפשר לומר על גינזבורג זה שהיא לא מקובלת. במהלך הראיון, שנדד בין הסלון לחדר השינה הצנוע והדל שלה (מיטת יחיד שנפתחת לזוגית, ארון ענקי שמשמש אותה ואת שאר בני הבית, מדף קרמים, מדף ספרים, ואף זכר להיותה דוגמנית), היא מקבלת עשרות טלפונים והודעות טקסט מחברות שקבעו בערב לצאת למסעדה, לחגוג יום הולדת לאחת מהן.
ככה החיים שלך נראים? לימודים, טלפונים, חברות, חבר ומדי פעם דוגמנות?
"בעיקר חברות וחבר".
ומה אתם עושים ביחד?
"משוחחים".
משוחחים?
"כן, משוחחים".
משוחחים זאת מילה מאוד יפה. חשבתי שבדור שלכם אומרים "מקשקשים", "טוחנים במוח".
"החברים שלי מאוד בוגרים לגילם. אני אישית מבוגרת יחסית לבני נוער אחרים. אנחנו בדרך כלל מדברים שיחות מאוד רציניות".
מה מעסיק בני 16 חוץ מ"אל תשאלי מה ג'קו אמר"?
"דייייי!".
אני שואל ברצינות. אומרים על הנוער של היום כל מיני דברים לא ממש מחמיאים.
"אני יודעת. אני קוראת ושומעת את מה שאומרים, אבל זה לא נכון לגבי כולם".
מה מעסיק את החברות שלך?
"החברות שלי ואני מדברות הרבה על קשרים עם בנים. נותנות טיפים אחת לשנייה. אבל לא רק. יש לי למשל חברה שמתעניינת בפוליטיקה בצורה שאתה בכלל לא מבין. היא מבינה יותר מהרבה אנשים מבוגרים שאני מכירה. היא כועסת עליי כל הזמן שאני חיה בבועה".
את מנותקת מהמציאות?
"אני שונאת להיות יותר מדי בעניינים. זה עושה לי רע. תמיד היא מספרת לי דברים שקרו ואני אומרת לה 'מה, באמת?', והיא ישר מתחילה בקול רציני 'את רצינית? את לא יודעת מה היה?', ואז היא צועקת עליי להתחיל לקרוא עיתון".
ואת קוראת עיתון?
"יש לי מנוי על 'מעריב לנוער'".
מי הבן אדם שאומר לך את האמת לגבייך?
"אחותי הקטנה תמיד אומרת לי את האמת לגבי מה שהיא חושבת על איך שאני מתלבשת או אם השמנתי".
ומה היא אומרת על האישיות שלך?
"היא כל הזמן אומרת שאני מגעילה, כי אנחנו אוהבת להתקוטט כזה".
להתקוטט?
"כן".
מה זה להתקוטט?
"לריב".
אני יודע מה המשמעות של זה, פשוט לא שמעתי בחיים שלי ילדה בת 16 שמשתמשת במילה "להתקוטט". יש לך עברית מאוד יפה.
"אני לא רוצה להשוויץ או משהו, אבל אין לי שגיאות כתיב, בעיקר שמלא ילדים יש להם שגיאות כתיב. אני משתגעת מזה. מילא אם זה במילים גבוהות, אבל אני מתכתבת במחשב ולא מאמינה שילדים מתבלבלים בין 'אם' ל'עם' וכאלה. זה מטריף אותי".
וממה נובעת דלות השפה?
"מהתפתחות הטכנולוגיה. תראה מה ילדים עשו לפני שלושים שנה ומה עושים היום. אז קראו ספרים וניגנו על פסנתר והיום מחשב וטלוויזיה. זה ברור שהדור של אז הרבה יותר משכיל מהדור של היום. היום יותר קל לא לסיים בית ספר, להיות בבית ספר לספרות, או סתם לא לעשות בגרות. היום זה בנורמה. פעם היית מצורע אם היית נושר מבית ספר. היום החוקים החברתיים השתנו".
אז איך את שומרת על עצמך ועל ההשכלה שלך?
"אני קוראת הרבה ספרים. עכשיו למשל אני קוראת את 'תולדות האהבה' של ניקול קראוס. יש הרבה מאוד ילדים שלא קוראים בכלל. אני חושבת שזה חינוך מהבית. ההורים שלי הכריחו אותי לקרוא למרות שהייתי אנטי בהתחלה. אני מכירה מישהי שההורים שלה לא הכריחו אותה, והיא לא קראה ספר מעולם. אתה קולט? ספרים מאוד משפרים את השפה ומונעים שגיאות כתיב".
למרות שאפשר לעבוד על השפה תוך כדי שליחת SMSים. גם את כל היום בסימוסים?
"אני בטירוף של זה. אני כותבת במהירות ובלי להסתכל על הטלפון. אני קצת מכורה. זה יותר כיף מלדבר בטלפון. אני נורא היפר. חייבת לעשות משהו בידיים".
את מצביעה ל"כוכב נולד"?
"לא רואה את זה".
אבל כולם מדברים על זה.
"אף פעם לא ראיתי. לא אוהבת את המוזיקה הזאת. מעדיפה פינק פלויד, לד זפלין, קווין וקרנבריז. אבל קראתי את הכתבה על ג'קו ב'ידיעות אחרונות'".
ומה דעתך על מה שאמר?
"אני חושבת שאנשים לא מוכנים עדיין למה שיש לו להציע. אנשים חושבים שבגלל שהוא זכה ב'כוכב נולד' הוא צריך להיות איזה מוצר פופ. אני חושבת שזה שהוא נרתע ולא מוכן לשתף פעולה עם זה, גורם לציבור להירתע ממנו".
זה לא רק זה. היו לו כמה אמירות אומללות.
"נכון. היו כמה דברים שלא אהבתי, כמו הקטע עם 'המדינה זונה', אבל שיגיד מה שהוא רוצה. זה החיים שלו, וזה על הגב שלו אחר כך".
אין ספק שגינזבורג היא עדיין ילדה-נערה, אבל מדובר בבחורה מבית טוב, כפי ששרה שרית חדד, עם ערכים ולא מעט צניעות, מגובה באדישות לגבי הגלאם שהיא משפריצה אל מול המצלמה. המשפחה שלה מגוננת עליה, אמא שלה מלווה אותה לכל נסיעה בחו"ל (וד"ש לציפי רפאלי), ולמרות העצמאות הכלכלית שלה היא עדיין מתנהלת תחת חוקים ברורים, שאומרים שבלילה שלפני בית ספר צריכים להיות בבית בשעה 23:00.
מצד אחד את דוגמנית ואשת עסקים צעירה, ומצד שני בת 16 וחצי. מתי את מרגישה נערה ומתי אשה?
"אני מרגישה ילדה בבית ספר ומרגישה אשה בצילומים, שמבגרים אותי. למרות שגם שם אני לפעמים מרגישה ילדה, כשאני משווה את עצמי לכל מי שעובד איתי ולא זוכר בכלל מה זה בית ספר. בסך הכל אני לא מתעסקת בדוגמנות יותר מדי. אני לא רצה כל היום לאודישנים. יש לי את הקמפיין הזה שמסדר אותי מבחינת הקריירה לארבע שנים, וזהו. אני גם בקושי יוצאת לכל מיני אירועים של פתיחות מסעדה באשדוד או דברים כאלה. אפשר להגיד שאני ילדה רוב הזמן, בעיקר כשאני בבית".
ואיך את מרגישה עם החבר שלך?
"יוסי גדול ממני בשנתיים, אבל אנחנו הכי ילדים. אנחנו משתובבים".
משתובבים?!
"כן. נו, מבלים".
אוקיי, את פשוט מדברת עברית עתיקה. מה יוסי עושה?
"הוא גר בראשון לציון, עובד ויתגייס בקרוב. אבל זהו. בוא לא נדבר עליו יותר".
כמה זמן אתם ביחד?
"שנתיים".
זה מאוד מכובד. בדור שלי כולם נפרדים אחרי שנה. זה נורמטיבי בגילך שיש זוגיות יציבה של שנתיים?
"זה ככה אצל כולם בגיל שלי".
הבחירה בגינזבורג כמחליפתה של בר-זוהר והחתמתה מראש לשמונה עונות (!) הפתיעה את ענף האופנה המקומי, בעיקר בשל גילה הצעיר ופער הגילים של למעלה מעשר שנים בינה לבין יהודה לוי, הפרטנר שלה, שהחליף לא מעט רוק עם יב"ז במהלך הקמפיינים הסוערים שפוקס יודעים לייצר. הפעם הפרובוקציה היתה סמויה יותר. היא הלוליטה המפתה והוא הגבר הבשל, על אף שלא הצלחנו למצוא אף תמונה משותפת של שניהם בקטלוג.
יש מי שיאמרו שיש בחיבור שלך ושל יהודה משהו קצת סוטה. שאת יכולה לקמפיין את בייבי פוקס ולא פוקס נשים.
"אני חושבת שיש משהו בדברים שלך, אבל אני לא מסתכלת על זה ככה. במקרה שלי אנשים יודעים בת כמה אני, אז עושים מזה קצת רעש. אני לא חושבת שיהודה נראה כזה גדול לידי".
איך היתה עבורך החוויה לעבוד עם מישהו שאפשר לומר שגדלת עליו?
"נהניתי מאוד. יהודה היה מאוד מאוד נחמד וניסה להכיר לי את כל האנשים, על מנת שאני ארגיש נעים".
והיו לכם שיחות נפש?
"לא ממש. לא יצא".
למרות שהיה לך נחמד עם יהודה, לא הסכמת להצטלם כשאת נוגעת בו. למה?
"זה הערכים שלי. אני לא רוצה לעשות משהו שאני לא מרגישה בנוח איתו. אני גם לא אלבש בגדים חשופים. אם יש משהו שאני לא רוצה, אני לא אעשה".
אז כתוב בחוזה סעיף לפיו "אסתי תשמור מרחק צניעות מיהודה"?
"לא קשור לחוזה. פוקס הבינו, והם היו נחמדים".
למרות ששמעתי שרון קדמי הצלם די התעצבן מהקרירות המינית שהפגנתם על הסט.
"אני יודעת. מה אני יכולה לעשות? אני ביישנית בקטע הזה".
ממה זה נובע?
"לא יודעת. פשוט לא כיף לי. לא מרגישה עם זה בנוח".
ואיך זה לראות את עצמך מרוחה על דרך איילון?
"בסדר, אני חושבת. הצחיק אותי שהגדילו לי את הציצי במחשב".
הגדילו לך? באמת? מה, את ארוחה במקדולנד'ס שמגדילים?
"כן, בחיי. זה לא שלי".
זה מעליב?
"לא. שיעשו מה שרוצים בשביל לפרסם את עצמם. הגדילו לי מהצד. אמרתי לך, לא אכפת לי כל עוד האנשים שמסביבי יודעים מי אני. זה לא סוד שאני לא כזאת מפותחת".
לפחות את לא צריכה ריטושים קשים כמו דוגמניות מבוגרות.
"יש צלם אחד שאמר לי שתמיד הוא מצר לי את הרגליים".
מה יש להצר לך ברגליים?
"לא יודעת. זה חולני, כל התפיסה הזאת של הרזון. אתה יודע כמה פעמים אמרו לי לרזות? אני שוקלת 52 על 173 ולא חושבת שיש לי מה לרזות, אבל בחו"ל כל הזמן אומרים לי את זה".
זה מונע ממך עבודות?
"לא, אלא אם זה קמפיין הלבשה תחתונה, שלא יקרה כי אני בת 16".
איך אפשר לשווק סקס ומיניות כשאת בסך הכל ילדה בת 16 וחצי?
"דוגמנות זה סוג של משחק. זה לא שאני הולכת כל היום עם בגדים סקסיים בבית".
אז כשאומרים לך "תהיי סקסית", על מה את חושבת?
"כלום. פשוט עושה פרצוף רציני יותר בפנים".
סל תרבות: מה שאסתי גינזבורג אוהבת
סרט: "רוחות של תשוקה".
"אני רומנטיקנית, והסרט הזה הוא פשוט יפה בכל המובנים האפשריים. גם הסיפור שלו וגם אסתטית".
ספר: "רודף העפיפונים".
"הספר הכי טוב שקראתי. לא יכולתי לעזוב אותו. יש בו הרבה רבדים ועומק. לא פגשתי אדם אחד שקרא ולא אהב אותו".
טלוויזיה: "The OC".
"אני פשוט מאוהבת מאוד בכל אחת מהדמויות שיש בסדרה".
דיסק: "Come Away With Me" של נורה ג'ונס.
"דיסק כיפי ששמעתי הכי הרבה פעמים בחיים. היתה תקופה שהייתי הולכת לישון איתו".