גוש אמונים

"בדרום הר חברון נוצרו יחסי אמון נדירים בין ישראלים לפלסטינים. אם בעבר ידעו הילדים שישראלים הם חיילים או מתנחלים - הרי שלמדו כי יש בינינו גם אנשים אחרים. אם ידענו אנחנו שהתושבים מסוכנים לנו - הרי שכעת אנחנו מגלים את אורח החיים שלהם". אביה פסטרנק על התנדבות של פעילי שמאל באזור המחלוקת

באחד מימי ראשית השנה העברית החדשה וצום הרמדאן יצאנו, כ-20 פעילי קבוצת "תעאיוש", לביקור בדרום הר חברון. בקרוב תחל שם עונת מסיק הזיתים, והחקלאים הפלסטינים חוששים כי המתנחלים ימנעו מהם את הגישה למטעים. רק בשבוע האחרון הותקפו בכפר הפלסטיני סוסיא זוג קשישים אותם כבר ביקרו פעילים עוד ביום התקיפה, דאגו לסיוע רפואי וסייעו להם להגיש תלונה במשטרה. אנחנו נסענו כדי לשאול לשלומם וגם לבדוק כיצד נוכל לסייע לחקלאים בעונת המסיק.

 

באזור דרום הר חברון מתגוררות כמה עשרות משפחות פלסטיניות המתפרנסות מגידולים חקלאיים ומרעיית צאן. על נוף הקדומים של האזור חולשים מן הגבעות כמה התנחלויות ומאחזים, בהם כרמל, סוסיא, מעון וחוות מעון. המתנחלים המתגוררים שם נוהגים באלימות בחקלאים הפלסטינים, ובעונות החריש, הקציר והמסיק נוטים להגביר את התנכלויותיהם.

 

בשל המצב החלה "תעאיוש" לפעול באזור במטרה לסייע לתושבים הפלסטינים לשמר את שגרת חייהם. בחמש השנים האחרונות יזמו פעילי הקבוצה פרויקטים משותפים רבים עם תושבי המקום. כך למשל בעונות הבוערות הם מסייעים בעבודות החקלאות, במהלך שנת הלימודים מלווים את ילדי כפרי הסביבה בדרכם לבית-הספר ובקיץ מארגנים קייטנות שכבר הצליחו להתחבב מאוד על הילדים.

"קשר אמיץ בן יותר מחמש שנים". אנשי העיינה טוואנה (צילום: ניב חכלילי)  

 

 

צרה צרורה לעובדי האדמה

במהלך הנסיעה מירושלים לכיוון הר חברון אנחנו רואים את חומת הבטון של גדר ההפרדה ההולכת ונבנית בתנופה הורסנית לאורך כביש 60. עמיאל עמו נסענו מסביר לנו את השלכות בניית החומה על 20,000 תושבי מובלעת הכפרים בתיר, חוסן ונחלין. עם השלמתה הם יהיו מבודדים לחלוטין: מופרדים משטח ישראל במערב על-ידי גדר על הקו הירוק, ומשטחי הגדה במזרח על-ידי חומת ההפרדה.

 

מעבר הגבול היחידי יוקם בצומת אל-כאדר, ובו הם ייאלצו לעבור מדי יום כדי לקבל שירותים בסיסיים ולהעביר את תוצרתם החקלאית לאזור הגדה. עבור מגדלי הגפנים הרבים באזור זוהי בשורה קשה מנשוא, כיוון שלענבים חיי מדף קצרים והם ירקיבו בעת ההמתנה הארוכה במחסום.

 

הנסיעה המדכדכת מסתיימת בתחנתנו הראשונה, העיירה טוואנה, שעם אנשיה מקיימים פעילי "תעאיוש" קשר כבר למעלה מחמש שנים. אנחנו עוצרים ליד המרפאה החדשה של טוואנה, הנמצאת בשלבי בנייה אחרונים. המרפאה, שהוקמה בידי תושבי המקום והפעילים, היא אחד המבנים החדשים הבודדים בעיירה.

 מבנה הבטון החשוף למחצה מיטיב במעט את התחושה הקשה שהותיר קיר הבטון של חומת ההפרדה.

 

אנחנו ממשיכים בנסיעתנו לכיוון סוסיא הפלסטינית, יישוב קטנטן שממנו נשקפים גדר התיל וגגות הרעפים האדומים של ההתנחלות סוסיא. זוג הפלסטינים הקשישים שהותקפו, אותם נסענו לבקר, גרים לבדם על גבעה מבודדת מעט במרחק של כ-500 מטרים משולי ההתנחלות. בעבר היה המקום מאוכלס במשפחות רבות אשר עיבדו את האדמה ורעו בה הצאן, אולם כיום הזוג נותר כמעט בגפו.

 

בעוד אנו מדברים יורד מכיוון חוות מעון מתנחל המוביל עדר עזים, ומתחיל לרעות אותן באדמות המעובדות של שכניו של חאג' חליל נאוואג'ה אותו ביקרנו. המנהג הזה, הלה סיפר לנו, הוא צרה צרורה לעובדי האדמה. העזים מכלות את כל הצמחייה ומזיקות למטעי הזיתים בסביבה.

 

לאחר הביקור אנחנו ממשיכים בסיור הכנה לפעילות האינטנסיבית שתתרחש כאן בקרוב, עם תחילת המסיק. אנחנו מבקרים במספר חלקות מטעי זית אשר מפאת קרבתן להתנחלויות או לעמדות הצבאיות שבשטח הוצאו מחוץ לתחום הגישה של בעליהן. נראה כי אנו, הפעילים הישראלים, נתבקש למסוק את הזיתים בחלקות אלו ולדאוג לכך שעצי הזית שבהן לא יוזנחו כליל.

"העזים מכלות את כל הצמחייה". סוסיא הפלסטינית (צילום: ניב חכלילי)  

 

 

יחסי אמון נדירים בין פלסטינים וישראלים

הביקור תם. לפני שנצא לדרך בחזרה לירושלים אנחנו מקשיבים לעזרא שנושא מילות סיכום. בדרום הר חברון, הוא מספר, נוצרו יחסי אמון נדירים בין פלסטינים וישראלים, המבוססים על עבודה משותפת. אם בעבר ידעו הילדים הפלסטינים באזור שישראלים הם חיילים או מתנחלים, הרי שבקייטנת הקיץ הם למדו שיש בינינו גם אנשים אחרים, קוסמים, ליצנים, אמנים ומורים. אם בעבר אנו ידענו כי הפלסטינים תושבי האזור מסוכנים לנו, הרי שכעת אנו מגלים את אורח החיים והכנסת האורחים שלהם, ואף מסייעים לשמר אותם.

 

תושבי דרום הר חברון מכירים בחשיבותו של הקשר ומתעקשים לשמר אותו על-אף אזהרות מצד הצבא. ואכן נראה כי הפעילות נושאת פירות. קמעא-קמעא אנו עדים לשינויים קטנים ביחס הצבא והמשטרה כלפי אנשי המקום. עזרא מתנבא שבמידה ונצליח לגייס מספיק פעילים ישראלים, הרי שאולי נצליח למסוק את כל עצי הזית כאן, לראשונה מזה שנים.

 

"אני לא מבין מה הטעם בביקור שלכם פה", מפטיר בביטול אחד החיילים כשאנחנו עוזבים את האזור. אני דווקא מוצאת טעם.

 

• אביה פסטרנק היא דוקטורנטית לתיאוריה פוליטית באוניברסיטת אוקספורד ומתנדבת בקבוצת "תעאיוש"