בחלום שלי אתה בא כל חג ושבת

הייתי מלכה בלתי מעורערת על רחבת הריקודים, פיזזתי להנאתי כמו שרק אני יודעת, בחופש מוחלט, מסונכרנת לצלילים, למילים. החלטתי שעכשיו, בתחילת שנה חדשה, אהיה חזקה מספיק כדי לקום ולהביט בשברים של עצמי, ברסיסים הפזורים תחתיי ולדעת מאיפה להתחיל לאסוף ולאן. ואז פשוט באת, בלי לשאול אותי

• שנה טובה לאהובי שכבר לא

 

שטף הדמעות לא פסק. ניסיתי חזק. הבטתי בראי, בקושי יכולתי לזהות את הפנים שניבטו מולי."די!" הפצרתי בעצמי. כמות האלכוהול בדמי כנראה לא עזרה לסיטואציה, לא סייעה להיגיון לעבוד. "אז תבכי עד שלא תוכלי יותר, תתנקי מהפצע המדמם שלא נרפא", סיננתי לעצמי במעט פיכחות שנותרה בי. זה היה יום חג, יום חגי.

 

"ושמחת בחגך" - ואני באמת שמחתי. הייתי כרגיל מסמר הערב, מושא תשוקתם של הזכרים. אני אפילו לא מנסה למצוא חן, ואולי זו הסיבה שהם רוצים. הייתי מלכה בלתי מעורערת על רחבת הריקודים, פיזזתי להנאתי כמו שרק אני יודעת, בחופש מוחלט, מסונכרנת לצלילים, למילים. כמה ברכות ואיחולים, כמה חום ואהבה קיבלתי, שירה בוקעת וחיבוקים גדולים.

 

אותך לא הזמנתי, אבל אתה, ברוב חוצפתך, הגעת. עמדת שם בצד, התבוננת בי. חייכת את החיוך שממיס אותי, שלחת קריצה.

 

קלטתי אותך בזווית העין, ניסיתי להתנגד, אבל לא יכולתי לעמוד בפיתוי. פרשתי הצידה, אליך, האושר הציף אותי, כל כך התרגשתי שבאת אליי. חלמתי אותך, ואתה הופעת. זה היה יום לא קל, תכננתי להיות בלעדיך. ביקשתי זמן להיות איתי, לא נפגשתי עם עצמי זמן רב. רציתי זמן לעכל, לחשוב.

 

איתך הפכתי נרקומנית של תחושות

לא, אינני סכיזופרנית. רציתי לנסות להתחיל להבין איך, למה ולאן מועדות פניי. טרם פגשתי את עצמי במצבי חולשה לפניך, ואינני אוהבת את עצמי במקום הזה. אני חסרת אונים ופגיעה. איתך הפכתי נרקומנית של תחושות. הזרקתי כל בוקר מנות גדושות של "אותך" לוורידים, התמכרתי לריח, לטעם. בראשונה בחיי פגשתי משהו שחזק ממני. משהו שאינני מצליחה לנווט ולשלוט בו. החלטתי שעכשיו, בתחילת שנה חדשה, אהיה חזקה מספיק כדי לקום ולהביט בשברים של עצמי, ברסיסים הפזורים תחתיי ולדעת מאיפה להתחיל לאסוף ולאן.

 

ואז פשוט באת, בלי לשאול אותי. לדקות נעלמו כל האנשים שהיו איתי שם במסיבה שלי, לכבודי. רקדנו ריקוד מושחת על הרחבה, רק אתה ואני. רקדת איתי לצלילים שהתנגנו לכבוד השנה החדשה שלנו-שלי. נחתי בזרועותיך. היכן ליבי - ליבך. נצמדת אלי בקצב מטורף. גופי התפתל סביבך.

 

שתינו מעט, למרות שאין לנו צורך בשתייה - אתה משכר אותי, קולך, עיניך, גופך. חלקת איתי את חגי. ריחפתי כרגיל, כמו כל פעם שאתה בסביבה, כמו לשמוע את קולך או לראות את אותיות שמך מופיעות על הצג. לא תאמין, אפילו חיבקתי את הטלפון היום - שמך התנוסס בהמון הודעות חג-שמח ושנה טובה. קראתי אותן שוב ושוב, למרות שכלל לא היו מנוסחות יפה, ומנת הסם החודשית שלי התמלאה ביום אחד.

 

פסענו לעבר המיטה שמעולם לא היתה שלנו

כבר ארבע לפנות בוקר, בצעדים מדודים חזרנו מהמסיבה שלי. באנו לבית שמעולם לא היה שלך, פסענו לעבר המיטה שמעולם לא היתה שלנו והפלגנו לגן העדן שלעולם יהיה רק שלנו. הו, אהובי, כמה חם וקרוב, כמה ערגתי אליך אחר חודשים של לבד. ביקשתי רק לגעת קצת, לא עמדתי ביותר. גופך בגופי יכול להיות נצח. הסנפתי אותך לנשמתי, לנשימותיי.

 

זה החג המאושר בחיי, חשבתי. שנה טובה לא יכולה להתחיל טוב יותר מלהיות לידך, סביבך, בתוכך. "אובססיבה", קראתי לך. אין לי מושג מי הרשה לך לבוא, איך נוצרת, מתי ומדוע. אני אחוזת געגוע תמידי, אולי מפני שלפניך מעולם לא הייתי כל כך משוחררת, להיות איתך זה כמו להיות עם עצמי. אולי כי לא היית שלי, אולי כי אני אוהבת את הבלתי אפשרי, אולי סתם כי אתה המשלים המיתולוגי. או אולי כי פשוט אתה ואני נועדנו.

 

לא ביזבזנו דקה מיותרת מהזמן הנדיר

הלילה שלנו נמשך לנצח הארוך ביותר בו הצלחתי לדחות את זריחת השמש. השעות האלה היו עבורי היסח דעת מצפירת מכוניות ושאון הבוקר. הלילה שלנו היה מקור אנרגיה ללילות רבים שאתה לא. אבל היום היית. כמה שמחתי בך. לא ביזבזנו דקה מיותרת מהזמן הנדיר. תינינו אהבים ללא הפסקה, פעם אחר פעם אחר פעם, עד שתמנו. הבוקר הפציע לאיטו. אני סירבתי להתעורר, סירבתי אפילו לפקוח את העיניים. המשכתי לחלום אותך. בחלום שלי אתה בא כל חג ושבת, כל יומולדת וחתונה. לעיתים מביט אלי מהחלון כל אימת שאני מתגעגעת. אין לי תמונות שלך. זרקתי את כולן. רוקנתי את האלבומים. אני מדמיינת אותך מחייך, מדבר, מסתכל לי בעיניים ואוסף אותי אליך, שותק ולא מטיף ולא מבקר... ואנחנו צוללים.

 

ואז הגיע הבוקר, השמש זרחה, ואני התפללתי שהיא תיעלם. כי בבוקר הבנתי שבכלל לא היית, אלא דז'ה-וו של חג, של חגי, של חלום שאני חולמת אותך. לא הזמנתי אותך למסיבת החג, מסיבת חגי. ניסיתי לגרש אותך. אבל נראה שאני נאלצת לקחת אותך איתי גם בשנה הזאת.