הרטבת לילה: למה זה קורה?

כשהפיפי בורח בגיל שנה זה מובן מאליו, כשהוא בורח בתקופת הגמילה מהחיתולים זה ממש הגיוני, אבל כשזה קורה בגיל 5 ויותר זה כבר הופך לבעיה פיזית, נפשית ומשפחתית. מהן הסיבות וכיצד מתמודדים?

בשעה טובה נגמל הזאטוט מחיתולים. ניתן לנשום לרווחה, לסמן "וי" ליד עוד משימה התפתחותית שהילד צלח ולהתרגל לתחושה הנינוחה של ימים ולילות יבשים. נשמע מבטיח, אולם הורים רבים נאלצים להתמודד עם הרטבת לילה - תופעה שכיחה ומטרידה, המצריכה טיפול סבלני ועצבי ברזל בשעות שבהן אנחנו מאוד מאוד עייפים.

 

הורים רבים נותרים חסרי אונים כאשר ילדם מתעורר בבוקר, ספוג בשתן עד צוואר. התופעה גורמת מבוכה רבה ואי נעימות, ואילו הטיפול בה בדרך כלל ארוך ורצוף לילות "מפוספסים". כשזה קורה, הילדים מתאכזבים, ההורים חשים מתוסכלים והמתחים בבית מתגברים.

 

הרטבת לילה היא אחת הבעיות השכיחות ביותר ברפואת ילדים. אולי קשה להאמין, אבל סובלים ממנה יותר מ-100 אלף ילדים בישראל, כ-15% מהם בגיל 5. למעשה, זוהי התופעה השנייה בשכיחותה בגיל הילדוּת אחרי תופעות האלרגיה והאסתמה. משפחה שאחד מילדיה סובל מהרטבת לילה איננה זקוקה להסברים על חומרת הבעיה והשלכותיה. מדובר בלילות ארוכים של סדינים רטובים, שמיכות ספוגות בריח שתן, ילדים רועדים מקור (בחורף), שינה שהולכת לאיבוד ותסכול מתמשך. מקור הבעיה הוא בדרך כלל בריאותי - אצל רוב הילדים אף קיים גורם גנטי - וניתן לפותרה באמצעות טיפול התנהגותי, טיפול תרופתי או טיפול משולב.

 

פגיעה בדימוי העצמי

לצד ההורים המתוסכלים, אין לשכוח שאת עיקר הסבל מתופעת הרטבת הלילה חווה הילד עצמו. למרות שלפעמים נוטים ההורים להאמין שהילד "עושה דווקא", הרי שבפועל הוא ניצב מבויש וחסר אונים למול הפיפי ששוב ברח ואכזב את ההורים.

 

יש גיל שזה בסדר (צילום: גטי אימאג')

 

ד"ר ברוך קושניר, מומחה לפסיכולוגיה קלינית ורפואית, חוקר תחום הרטבת לילה בקרב ילדים ומנהל רשת מרפאות לטיפול בהרטבת לילה וחרדת אסלה, שופך אור על ההשלכות הנפשיות של ההרטבה על הילד ומסביר מדוע חשוב כל כך לטפל בה בהקדם: "כשילד ממשיך להרטיב מעבר לגיל שבו כבר אמור היה להיות יבש, הוא מתחיל לשים לב להבדל שבינו לבין ילדים אחרים וחש עקב כך תחושות קשות של שונות ושל נחיתות. ככל שגיל הילד עולה, כך בעיית ההרטבה מפריעה לו ומביכה אותו.

 

"לכך נוספת גם הבעיה החברתית, זאת כאשר הילד נמנע מלהצטרף לטיולים ולבילויים המצריכים שינה מחוץ לבית, נאלץ לחרוג מפעילויות חברתיות שונות ובעצם מחמיץ אותן לחלוטין בגלל הבושה שבהרטבה. ככל שהגיל עולה, כך תחושת הבושה חריפה ודומיננטית יותר ופוגעת בילד באורח קשה. ההרטבה מחבלת בדימוי העצמי ובביטחונו העצמי של הילד, ונושא זה קריטי כפליים בגיל שבו האישיות נבנית ומתעצבת. אם הבעיה נמשכת ולא מטופלת כראוי - יש בכוחה להשפיע השפעה מכרעת על התפתחותו הנפשית והרגשית של הילד לטווח הארוך. לכן חשוב לטפל בבעיה מוקדם ככל הניתן. החדשות הטובות הן ששיטות הטיפול הקיימות כיום מאפשרות לטפל בבעיה עוד לפני גיל 4, וכיוון שילדים נגמלים בגיל שנתיים-שלוש, הרי שהם אינם מספיקים לחוות את בעיית ההרטבה כחוויה שלילית ומביכה.

 

לדברי ד"ר קושניר, הורים רבים, עקב חוסר ידע והבנה, עושים שגיאות רבות בניסיון למגר את התופעה, כמו הענשת הילד המרטיב, השפלתו או, לחלופין, התעלמות מוחלטת מקיומה של הבעיה. אולם, על ההורים להבין כי הילד אינו מרטיב במתכוון. כאשר ההורה משדר לילד אכזבה או מעניש אותו, הוא רק גורם להחרפת המצב.

 

"שגיאות נפוצות אחרות הן הערת הילד בלילה והובלתו לשירותים. הורים מתארים ניסיונות לקחת את ילדם לשירותים בלילה במצב של שינה עמוקה, כפי שגוררים שק תפוחי אדמה. הילד אינו מרגיש כלל שלוקחים אותו, שרוי בבלבול מוחלט ואינו זוכר בבוקר שנלקח לשירותים. לדעת מומחים, בפעולה זו מעביר ההורה את האחריות לעצמו ואינו מאפשר לילד ללמוד. הילד מרוקן את השלפוחית במצב של שינה, ללא קשר לגירוי מהשלפוחית, ולכן שיטה זו אינה פותרת כלל את הבעיה.

 

"טעות נפוצה אחרת היא הגבלת השתייה כמה שעות לפני השינה. בדרך זו יוצרים מצב מלאכותי של האטה בהתמלאות השלפוחית. גם שיטה זו פסולה, מאחר שמרגילים את השלפוחית לתפקד בלילה עם כמויות קטנות של נוזלים. מעבר לכך, באקלים חם כמו זה השורר בארץ, לא יהיה נכון למנוע מהילד נוזלים חיוניים".

 

חשוב להדגיש כי בצד המומחים המתנגדים לשיטות כגון הערת הילד ומניעת שתייה, קיימים גם כאלו המצדדים בפתרונות אלו. עם זאת, הם מדגישים כי מדובר בטיפול בסימפטום ובמניעה זמנית בלבד של ההרטבה, ולא ב"טיפול עמוק מן השורש".

 

מהי הרטבת לילה?

ד"ר עודד קסלר, מנהל המחלקה האורולוגית לילדים בבית החולים וולפסון, מסביר: "נהוג להבחין בין הרטבת לילה ראשונית להרטבת לילה משנית. הרטבה ראשונית מוגדרת במקרים שבהם הילד מעולם לא השיג שליטה מלאה בשלפוחית בעת השינה. הרטבה משנית או שניונית מוגדרת במקרים שבהם נצפתה גמילה למשך שישה חודשים רצופים לפחות ולאחריה שבה אי שליטה לילית במתן השתן. כלומר, חלה רגרסיה. סיבות לנסיגה יכולות להיות לידת תינוק, שינוי גיאוגרפי, משבר במשפחה או כל שינוי אחר בחיי הילד.

 

חדר שירותים. לא לגרור אותם באמצע הלילה (צילום: פוטוס)

 

"רובם המכריע של הילדים סובלים מהרטבת לילה 'חד תסמינית', המתאפיינת בתבנית השתנה תקינה לחלוטין במהלך היום - כאשר הילד ער. אצל רוב הילדים קיים רקע גנטי להרטבת הלילה. קיימים כמה גורמים עיקריים להרטבת לילה, כאשר המשותף לכולם הוא הפרעה ביקיצה משנת הלילה. כלומר, הילד אינו יכול להתעורר בעת שהשלפוחית שלו מלאה או לדכא את רפלקס ההשתנה תוך כדי השינה".

 

ד"ר קושניר מוסיף: "בעיית ההרטבה נפלה בעבר הלא רחוק 'בין הכיסאות' וזכתה לתשומת לב מעטה בלבד מצד גורמים רפואיים. לא היה ברור אם להתייחס אליה כאל בעיה רפואית של ממש ולא הייתה התעמקות מקצועית מספקת בחיפוש פתרונות. רופאים ואנשי מקצוע נהגו לדחות את הטיפול לגילאים מאוחרים (מתוך תקווה שהבעיה תיפתר בעצמה), המליצו להגביל את השתייה או הדריכו את ההורים להעיר את הילד כמה פעמים בלילה. כיום קיימת הכרה הולכת וגוברת בחומרת הבעיה, ושיטות הטיפול הנהוגות מאפשרות התערבות טיפולית כבר בגיל צעיר מאוד, בסביבות גיל 4".

 

למה זה קורה לו?

בספרות המחקרית הענפה הקיימת כיום בנושא, מקובל למנות כמה גורמים אפשריים להרטבת לילה:

 

תורשה: לא רבים יודעים זאת, אולם זהו הגורם השכיח ביותר להרטבת לילה. אם אחד מההורים סבל מהבעיה בילדותו, בכ-40% מהמקרים גם הילדים יסבלו ממנה. אם שני ההורים סבלו מהבעיה - עולה הסיכוי של הילד לסבול ממנה לכדי 70%.

 

התפתחות שלפוחית השתן: כאשר השלפוחית מתפתחת בקצב איטי יותר משאר הגוף, עלול להיווצר מצב של הרטבת לילה. במקרים מסוימים השלפוחית אינה גדולה מספיק ובמקרים אחרים ייתכן כי השריר השולט ביציאת השתן אינו מפותח דיו כדי לאגור את הנוזלים עד הבוקר.

 

בעיה בתפקוד ההורמונלי: אחד ההורמונים שהגוף מייצר נקרא אי-די-אייץ' ותפקידו להאט את ייצור השתן בכליות. בשעות הלילה אמורה לעלות תפוקת ההורמון, אולם אצל חלק מהילדים, הבלוטה המופקדת על הפרשת ההורמון אינה מייצרת אותו במידה מספקת.

 

השתנה לא נכונה: כדי שתתרחש השתנה נכונה, כיס השתן צריך להתכווץ וסוגר השתן צריך לעבור הרפיה. אם שתי הפעולות אינן מתבצעות בו זמנית, ההשתנה נעשית "בלחצים גבוהים", מה שיכול להביא במשך הזמן להרטבת לילה.

 

רגש ומצב נפשי: ילדים שנגמלו זה מכבר מהרטבת לילה חוזרים להרטיב לא פעם בשל סיבות הקשורות למחשבות, לחרדות, למצב חברתי וכדומה.

 

שני גורמים שכיחים פחות:

 

היצרות של פתח השופכה: תופעה המופיעה רק אצל בנים ונפוצה בעיקר בארץ, בגלל ברית המילה.

 

בעיה עצבית של כיס השתן: פגם מולד נסתר בחוט השדרה, הגורם לעצבוב לא תקין ומכאן להרטבה.

 

לטפל - ולא להמתין שהבעיה תיעלם

ד"ר קסלר מבחין בין שני סוגי טיפול עיקריים להרטבת לילה: טיפול התנהגותי וטיפול תרופתי. הצלחת הטיפול תלויה בהתאמה בין בחירת סוג הטיפול לבין הממצאים הגופניים והגורמים ההתנהגותיים והסביבתיים שנמצאו בבירור.

 

הטיפול ההתנהגותי כולל טיפול בהתניה עם פעמונית ותרגילים שונים לכיס השתן. רופאים משתמשים בדרך כלל בטיפול של טיפוח מודעות, הנקרא Conditioning. התיאוריה העומדת בבסיס הטיפול גורסת שיש ללמד את הילד להיות מודע לדחף הגורם ליציאת הנוזלים, אפילו בזמן השינה. בשיטה זו משתמשים בחיישן זעיר המגיב למגע עם נוזלים. החיישן מחובר לתחתונים או לסדין, כך שכאשר הילד מרטיב נשמע צפצוף המעיר אותו ללכת לשירותים. הטיפול נמשך בדרך כלל ארבעה-חמישה חודשים וניתן להתחיל בו בגילאי 4-3 לערך.

 

הטיפול התרופתי, אשר נועד לאזן את תפקוד הבלוטה המפרישה את ההורמון

 נוגד ההשתנה, כולל את ה"מינרין", שהנו תחליף להורמון ה"אי-די-אייץ", הניתן בכדורים או כתרסיס אף. תרופות אחרות מסייעות להגדיל את הנפח התפקודי של כיס השתן.

 

במקרים מסוימים ניתן לשלב בין הטיפולים השונים. סוגי טיפולים נוספים כוללים תרגול של שרירי השלפוחית - תרגילים המגמישים את שלפוחית השתן ומחזקים את שרירי הסוגרים השולטים ביציאת השתן. במקרים נדירים, קיים גם טיפול כירורגי. כשהבעיה נובעת מפגמים אנטומיים, אורולוגיים או נוירולוגיים, ניתן לבצע ניתוחים קטנים דוגמת הרחבת פתח השופכה.

 

• לאתר הירחון "להיות משפחה" לחצו כאן