שלום, אני טובעת
קרל היאסן כותב ספרי מתח קלילים במיוחד, ומתבל אותם בקצת ערך מוסף של איכות הסביבה. אבל למזלו ולמזלנו הוא לא שקוף מדי בקטע הסביבתי שלו, ונראה שרק במקרה האיש הרע כאן הוא גם ביולוג ימי מושחת (וכן, יש כזה דבר).
ב"שחייה בעירום" צ'אז פרון הוא הביולוג הימי המושחת שזורק את אשתו לאוקיאנוס במקום פשוט להתגרש ממנה. אבל האישה, ג'ואי פרון, היא שחיינית אלופה. ככה היא מצליחה להינצל ולהגיע לאי שחי בו מיק סטרנהאן, שוטר לשעבר. במקום להרים טלפון למשטרה, ג'ואי מחליטה לנקום בעזרת מיק (איזה מזל שהוא שוטר לשעבר ולא ספרנית), אבל לא לפני שהיא תברר למה לעזאזל זרקו אותה למים. ומה שיפה הוא שכל העניין, גם הנקמה וגם הדיאלוגים בין לבין, כתוב בצורה קלילה ושנונה. מדובר ב-500 עמודים שעוברים כאילו היו גג 200, ואנחנו נהנים מכל רגע.
שורה תחתונה: אף אחד לא רוצה לראות אותך שוחה בעירום.
"שחייה בעירום", קרל היאסן, ספרית מעריב
בואו, נשים רקובות
"מקרים אבודים" של קייט אטקינסון הוא כאילו ספר מתח, אבל לא באמת. יש בו שלושה מקרים אבודים - נשים שנעלמו או נרצחו לפני המון המון זמן - ובלש אחד שנשכר לנסות לפתור את שלוש התעלומות. אבל העניין פה הוא לא החקירה ומי עשה את זה, אלא הסיפור שמאחורי כל אחד מהמקרים. ושלושת הסיפורים האלה נקראים (זהירות, קלישאה) בנשימה עצורה, ובאמת (זהירות, עוד אחת) שאי אפשר להוריד את הספר מהיד.
הבלש הפרטי, ג'קסון ברודי, הוא לכאורה הגיבור אבל בעצם רק עוזר לסיפור המסגרת. הגיבורים האמיתיים הם הנעלמים או מי שמחפש אותם - הסיפור המשפחתי של האחיות לנד, שאחותן אוליביה נעלמה לפני 35 שנה; מי רצח את לורה, הבת של תיאו, והאם זה קשור אליו או לא; ולאן נעלמה האחיינית של שירלי מוריסון, שאמא שלה רצחה את אבא שלה מול עיניה. מכל הסיפורים האלה, וגם מהעניינים עם הבלש מסביב, יוצא ספר ש(קלישאה אחרונה ודי) חייבים לקרוא.
שורה תחתונה: עדיף קייט אטקינסון מרואן אטקינסון.
"מקרים אבודים", קייט אטקינסון, הוצאת עברית בשיתוף עם כתר
פאסט פרוגרסיב
את השירים על מלחמת לבנון השנייה כתבו תוך כדי, והתחרות מי יפרסם ראשון את הרומן עדיין בעיצומה. אבל לא תמיד חייבים להיות אקטואליים, כי יש מלחמות שהן תמיד רלוונטיות: מלחמת העולם השנייה למשל היא עדיין נושא לכתיבה, לפחות עד שתגיע השלישית. ואז ייקח קצת זמן עד שהג'וקים ילמדו להקליד.
"גיבורים פשוטים" מספר על סטיוארט, שמוצא מכתבים שאביו כתב מהחזית של המלחמה הגדולה לארוסתו לשעבר. מהמכתבים אפשר להבין שיש שם איזשהו סיפור מעניין, אבל אי אפשר להבין מה בדיוק הסיפור, ובגלל שאבא שלו כבר מת ואמא שלו כל הזמן משנה נושא כששואלים אותה (בשיטה הידועה של "הנה ציפור"), סטיוארט צריך לגלות בעצמו מה בדיוק קרה שם.
מה שקרה הוא שאבא של סטיוארט, שהיה עורך דין בפרקליטות הצבאית, היה צריך להביא למעצר של קצין מודיעין שנחשד בבגידה - אבל בגלל שכמו כל גיבור ספרותי יש לו אידיאלים ויושרה, הוא לא ציית לפקודות אלא ניסה להבין בעצמו מה בדיוק הסיפור (איזה צירוף מקרים, בדיוק כמו הבן שלו אחריו!). בסופו של דבר, כל מי שמנסה להבין מה באמת קרה שם מוביל אותנו לסיפור מלחמה שאולי מתחבא מאחורי קצת יותר מדי סיפורי מסגרת, אבל הוא עדיין מרתק.
שורה תחתונה: עדיף ספר על מלחמה ממלחמה על ספר.
"גיבורים פשוטים", סקוט טורו, הוצאת אריה ניר
פרזנט סימפל
שון קינג ומישל מקסוול, סוכנים חשאיים שנהיו בלשים פרטיים, חוקרים פריצה לבית ואיכשהו נהיים מעורבים בחקירת רצח. ואז הרצח הופך לרציחות, ומתברר שהפריצה קשורה אליהן - וגם, כמו בכל ספר מתח, שחיי הגיבורים בסכנה. אז יש לנו שני בלשים, כמה דיאלוגים שנונים, קצת מתח מיני, רוצח אחד לפחות, וסופר עם שם מוכר שכבר כתב לא מעט ספרי מתח טובים (ועוד כמה לא משהו).
אבל ב"משחק השעות" חסר המשהו שמעבר. עוד קצת עומק לדמויות, שנינות שבאמת גורמת לנו לצחוק בקול רם, רצח שיהיה ממש מפחיד, או מחריד, או מתוחכם. בקיצור, איזה יציאה מהנוסחה. אז נכון, זה בסדר בשביל להעביר כמה שעות, אבל בסופו של דבר זה רק עוד ספר מתח ששוכחים חמש דקות אחרי שגומרים איתו.
שורה תחתונה: לא זוכרת.
"משחק השעות", דיוויד באלדאצ'י, מודן