תוכנית ויסקונסין אינה עונה

עד כה הביאה התוכנית בעיקר כשלים והתנערות מאחריות, על גב המובטלים. תשובה לתרצה בר-חיים

תנו צ'אנס לתוכנית ויסקונסין, מבקשת תרצה בר-חיים, המנהלת של אחת החברות המפעילות את התוכנית, במאמר שפורסם כאן. נוכח הביקורת הציבורית, שמגיעה מכל כיוון אפשרי ואפילו מהשר הממונה, לא בכדי מודאגת בר-חיים; היא מודאגת בעיקר משום שנוכח הכשלים המרובים, רווחי החברות המפעילות נמצאים בסכנה.

 

בשנה וקצת שחלפו מאז החל יישומה של התוכנית להשמת המובטלים בישראל, אנו עדים לכשלים שלא יעלו על הדעת בתפעול ובפיקוח, ובהם: העובדה שרווחי החברות תלויים ישירות בחסכון בהוצאות הממשלה על הקצבאות, שבסמכותן של אותן חברות לשלול (ניגוד עניינים מובנה וברור); העובדה שהתוכנית לא הותאמה למכלול אוכלוסיית היעד המשתתפת בה ולא לקחה בחשבון את המגוון הרחב של חסמים ליציאה לעבודה; העובדה שהתוכנית לא סיפקה שירותים תומכי עבודה לכלל המשתתפים ושאר שירותים חיוניים, כגון סבסוד במעונות יום, השתתפות בהוצאות נסיעה, הכשרות והסבות מקצועיות (אלו נותרו לשיקול הדעת של החברות המפעילות, שכמובן שאפו לחסוך בהוצאות אלו); העובדה שעל-פי עדויות לא מעטות, רופאים הקובעים את הכושר הרפואי של משתתפי התוכנית, שהם עובדי החברות עצמן, אינם בודקים את המשתתפים, מבטלים קביעות רפואיות אחרות בהינף יד תוך הפרת הדין וכללי האתיקה החלים עליהם; העובדה שיום-יום נגרמות פגיעות קשות בכבודם של המשתתפים ובזכויות היסוד שלהם.

 

גם המספרים והסיפורים היפים על ההשמות המקצועיות אינם מדויקים, עובדה: בדו"ח המעקב הראשון שלו אחר התוכנית, מציין המוסד לביטוח לאומי כי כלל לא ברור האם מספר ההשמות הרשומות זהה בהכרח למספר המובטלים שמצאו עבודה. כיוון שהחברות אינן מספקות את כל הנתונים, מתקבל הרושם כי המספרים המוצגים על-ידן מופרכים.

 

מעבר לכשלים ביישום תוכנית ויסקונסין, יש לנו ויכוח עקרוני עם הוגיה ומפעיליה - ויכוח על הדרך בה בחרה הממשלה (הקודמת) לטפל בבעיית האבטלה בישראל. זוהי דרך של התנערות מאחריות המדינה כלפי אזרחיה והפרטה לא רק בהעברת הטיפול במובטלים לחברות פרטיות, אלא גם בהפקדת הסמכות בידיהן לקבוע ממי תישלל גמלת הקיום וממי לא. והתנערות זו אינה תקלה מקרית; היא חלק ממשנה כלכלית-פוליטית סדורה, שאת תוצאותיה המרות רואים רוב האזרחים בעיקר במצבי משבר, כמו למשל בטיפול בעורף בזמן המלחמה האחרונה, או בהתמודדות הכושלת של הרשויות בארצות-הברית עם ההוריקן קתרינה בניו-אורלינס.

 

אבל הוויכוח על תוכנית ויסקונסין הוא כבר לא בין המפעילים לבין הארגונים ה"חברתיים"; לא רק אנחנו מזהים את הכשלים. לביקורת על הצטרפו גורמים רשמיים רבים הקשורים בה - מוועדת הכספים והוועדה לביקורת המדינה בכנסת, דרך המוסד לביטוח לאומי ושירות התעסוקה, ועד למשרד התמ"ת הממונה על התוכנית ויישומה. וכפי שניתן לראות, אין המדובר בבעיות קוסמטיות ביישום התוכנית, אלא בבעיות יסוד.

 

נכון שמדובר בתוכנית שעודנה בגדר ניסוי, אולם הניסוי הזה נערך על גבם של בני-אדם. תוכנית ראויה תהיה כזו בה טובתם של המובטלים היא העומדת לנגד עיניהם של קובעי המדיניות, ולא כזו שדואגת לרווחיהן של חברות פרטיות. לשם כך יש לשנות לאלתר את המודל הכלכלי עליו מושתתת התוכנית, כך שרווח החברות לא יהיה תלוי בהפחתת קצבאות קיום של המשתתפים, ולפעול באמת למען שילובם של מקבלי הבטחת הכנסה בשוק העבודה לאורך זמן, ובאופן שמאפשר להם קיום בכבוד.

 

הכותבת היא מנכ"לית "מחויבות לשלום ולצדק חברתי", עמותה השותפה בפרויקט "עם יד על הל"ב" שעוקב אחר תוכנית ויסקונסין