התאהבתי ממבט ראשון בצחוק של בחורה

אני זוכר רק את הצחוק שלה, צחוק שחדר לי עמוק לתוך הראש, צחוק שנכנס לי לנשמה. אילו אפשר היה לעשות קלסתרון לצחוק שלה, סביר להניח שהיו עוצרים אותה תוך שתי דקות

זה התחיל כשנכנסתי לאיזה בית קפה, האמת לא ידעתי מה מצפה לי שם, רק הרגשתי כאילו כולם מסתכלים עליי. התיישבתי בשולחן היחיד שהיה ריק, אני לא יודע למה אני לא זוכר שום דבר מבית הקפה הזה, אני לא זוכר איפה הוא היה, לא זוכר את הפרצופים של האנשים שישבו מסביב, אני אפילו לא זוכר מה לבשתי ואיך נראיתי, ואני גם לא ממש זוכר אותה.

 

אז זהו, שזה העיקר, לא יודע איך, אבל אני זוכר רק את הצחוק שלה, צחוק שחדר לי עמוק לתוך הראש, צחוק שנכנס לי לנשמה.

 

אני זוכר שניסיתי עליה את מיטב המשפטים שלי, רציתי לשמוע אותה עוד ועוד צוחקת, לשמוע אותה צוחקת ממה שאני מספר לה. לא שינה לי שאין לה פנים, לא שינה לי שאין לה גוף, חשוב היה לי רק הצחוק שלה, כאילו זה הדבר הכי חשוב בעולם כרגע.

 

אני זוכר שהתעוררתי מהחלום הזה, לא זכרתי הרבה, אבל זכרתי את הצחוק שלה, משום מה, זכרתי אותו יותר מדי טוב. אילו אפשר היה לעשות קלסתרון לצחוק שלה, סביר להניח שהיו עוצרים אותה תוך שתי דקות. אבל אני לא יודע כלום מעבר לזה, רק ידעתי שהתאהבתי ממבט ראשון בצחוק של בחורה, זה משהו חדש שאני בהחלט צריך לבדוק אותו.

 

לא הצלחתי להיזכר שאני מכיר בחורה שצוחקת ככה

"אתה מבין, היא צחקה מהדברים שאמרתי לה" (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

 

 

אחר כך כל היום בעבודה ניסיתי להסביר לעצמי מה חלמתי בכלל. אני לא מאלו שמאמינים שחלומות מתגשמים, שחלומות מנבאים משהו. אני רואה בחלום הרבה פעמים תת מודע, אבל לא הצלחתי להיזכר שאני מכיר בחורה שצוחקת ככה.

 

לא הייתי מרוכז, וכשחזרתי הביתה הזמנתי ישר את דורי, החבר הכי טוב שלי, החבר ההומו שלי לכל צרה שלא תבוא, החבר היחיד שאני יכול לדבר איתו.

 

"דורי, אני מאוהב", אמרתי לו.

 

"באיזה סרט ראית אותה?" צחק עליי דורי.

 

"לא ראיתי אותה בשום סרט".

 

"תכף גם תספר לי שהיא אמיתית", אמר וחייך.

 

"היא אמיתית, אבל...." אמרתי.

 

"אבל, כבר לא בין החיים?" שאל דורי.

 

"לא, היא חיה, אני בטוח, אני פשוט לא יודע מי זאת", אמרתי.

 

"מה זאת אומרת?" שאל.

 

"חלמתי עליה בלילה, יותר נכון חלמתי על הצחוק שלה", הסברתי.

 

"ואתה מאוהב בצחוק?"

 

"אתה מבין, היא צחקה מהדברים שאמרתי לה".

 

"שלא תבין אותי לא נכון, יש הרבה רומנטיות בבחורה שצוחקת ממה שאתה אומר לה, אבל כשאתה מתאהב בצחוק, מה אני אגיד לך, זה כמו שיצאת פעם עם זאת שהתאהבה בוויברטור שלה", אמר דורי.

 

"זה לא אותו הדבר", אמרתי.

 

"למה לא?" שאל.

 

"כי היא קיימת, היא חייבת להיות קיימת, אני אמצא אותה ואתה תראה שאני גם במציאות אצחיק אותה, ונחייה באושר עד עצם היום הזה", אמרתי.

 

"שנייה, אני רץ להביא את הסוס", אמר דורי.

 

אפילו דורי לא האמין לי. האמת כשאני חושב על זה בעצמי, נורא קשה להאמין לי, מי כבר יכול להאמין שאני מחפש בחורה שאפילו לא באמת שמעתי את הצחוק שלה, אלא חלמתי עליו. הרי זה לא ששמעתי אותה באיזה מועדון או פאב ואני יכול לחזור לזירת הפשע, אין לי מושג מי זאת ואיפה היא נמצאת, אין לי מושג מאיזו עיר היא, אין לי מושג באיזה שפה היא מדברת, יש לי רק צחוק שלה בראש, רק צחוק מדהים שגרם ללב שלי לפעום יותר מהר ולחכות כבר ללילה.

 

כמו איזה נרקומן שמחכה למנת הסם שלו

באותו הערב מצאתי את עצמי הולך לישון מוקדם. זה לא שהייתי כל כך עייף, אבל פשוט רציתי, יותר נכון קיוויתי, לשמוע אותה שוב. כמו איזה נרקומן שמחכה למנת הסם שלו, כך חיכיתי לחלום שיבוא.

 

למזלי הטוב, באותו הלילה חלמתי עליה שוב. המקום היה אותו מקום, אני זוכר שנכנסתי לבית הקפה והתיישבתי באותו המקום. היא ישבה מולי, לא ראיתי אותה, רק שמעתי אותה צוחקת.

 

"למה אני לא רואה אותך?" שאלתי אותה בחלום.

 

אבל היא לא ענתה לי, רק צחקה לעברי.

 

"בבקשה, איך אני מוצא אותך?" שאלתי אותה.

 

והיא רק צחקה, לא יכולתי לכעוס עליה, כזה אני, יש לי בעיה לצעוק על כאלו שאני אוהב. ניסיתי לאמץ את העיניים, ניסיתי לזכור כל פיסה ממנה, אבל לא ראיתי אותה בכלל, זה היה כאילו היא אין עליה פוקוס, לא ראיתי כלום.

 

"בבקשה לא עוד לילה בלי כלום", הפצרתי.

 

באותו רגע ראיתי אותה קמה. לא ראיתי פנים, גם את הגוף היה לי קשה לראות, אבל היא התקרבה אליי ונתנה לי נשיקה על הלחי.

 

"אני אוהב אותך", לחשתי לה.

 

"אני נועה", אמרה וצחקה.

 

התעוררתי עם חיוך גדול. עוד בדרך לעבודה התקשרתי לדורי.

 

"מה עכשיו, התאהבת ביתוש?" שאל דורי וגיחך.

 

"בתור חבר, אתה לא ממש תומך", אמרתי לו.

 

"תגיד לי מה אני, ד"ר גב?"

 

"שתוק ותקשיב, חלמתי עליה שוב", אמרתי.

 

"והיא נתנה לך בחלום?" שאל דורי ושוב צחק.

 

"אתה חתיכת נבלה... אתה מבין, היא נישקה אותי ואני יודע שקוראים לה נועה", אמרתי לו.

 

"אתה מבין אביב, אתה מבין, אתה חייב טיפול, תקשיב לי, במציאות אתה לא מגיע לפגישה שנייה עם בחורה. אתה פשוט בן אדם חולמני מדי, רומנטי מדי, בחורות לא קונות את זה יותר, הן בטוחות שאתה עובד עליהן, אתה מבין, אתה פשוט לא מתאים", אמר דורי. "אני מנסה להסביר לך שתצא מהסרט שאתה חי. אין בחורה כזאת, אין, וגם אם יש, אתה לא תמצא אותה. ואתה יודע מה, גם אם תמצא אותה, סביר להניח שתגיד לה אחרי שתי דקות שאתה אוהב אותה והיא תברח".

 

"למה אני בכלל מתקשר אליך?" שאלתי.

 

"כי אני היחיד שאומר לך את האמת בפרצוף, גם אם היא מרה", אמר לי דורי.

 

"אני מת עליך" אמרתי לו.

 

"אני מת על הטוסיק שלך", אמר דורי וצחק.

 

אני מוגן, אני לא יכול להיכשל

את היום העברתי בעיקר במחשבות על החלום שיבוא לי הלילה. ככה זה, לפעמים מאוהבים בבחורה אמיתית וכל היום מסתובבים עם פרפרים עד שפוגשים אותה, לפעמים יש רק פיסות בחורה קטנות. בחלום שלי אני מוגן, אני לא יכול להיכשל, גם אם היא תזרוק אותי, אני תמיד יוכל לדמיין אחרי זה שהיא ערומה ואני עושה את זה איתה. זה היתרון של החלום.

 

הלילה הגיע, ושוב, כמו איזה זקן בפלורידה, הלכתי לישון מאוד מוקדם, וגם כמו ביומיים האחרונים, המיקום היה אותו מקום, הבחורה היתה באותו מקום.

 

"שלום נועה", אמרתי.

 

היא צחקה אליי.

 

"אני מצחיק אותך?" שאלתי.

 

"כן", אמרה.

 

חייכתי, ניסיתי לראות אותה, אבל עדיין לא הצלחתי.

 

"מי את?" שאלתי.

 

"נועה", אמרה.

 

"את זה אני כבר יודע", אמרתי.

 

"אני אהיה נועה שלך", אמרה.

 

"אבל איך אני אמצא אותך?" שאלתי.

 

"אתה ממהר, אתה עוד לא מוכן בשבילי".

 

"מתי זה יקרה?" שאלתי.

 

"כשתוותר", ענתה.

 

"על מה?" שאלתי.

 

"על כל מה שאתה מאמין בו", ענתה.

 

"במה אני מאמין?" שאלתי.

 

"בזה שאני אפגע בך", אמרה נועה.

 

"אבל בחורות תמיד פוגעות בי", אמרתי לה.

 

"אני לא עוד בחורה", אמרה נועה.

 

"אני יודע", אמרתי.

 

"אז תוותר", אמרה.

 

"אני רוצה", הכרזתי.

 

"אתה יכול", אמרה נועה.

 

כך נגמר לו עוד חלום, בלילה שבא אחריו שוב הופיעה נועה, שוב אמרה לי שאני עדיין לא מוכן, אבל לאחר יומיים היתה נסיגה. היא הפסיקה לדבר איתי, רק צחקה, וכך מצאתי את עצמי אחרי שלושה לילות כבר לא חולם על נועה. לא נשאר לי הרבה ממנה.

 

ביום אחרי הלילה שכבר לא חלמתי על נועה התקשרתי לדורי. "היא איננה", אמרתי לו בעצב.

 

"היא אף פעם לא היתה, אביב", אמר דורי.

 

"אתה תמיד מעודד אותי להאמין", אמרתי.

 

"להאמין בזה שאתה יכול למצוא אותה, למצוא בחורה אמיתית, לא לרדוף אחרי חלומות".

 

אפילו מהחלום היא זרקה אותי", אמרתי.

 

"תקשיב, אני לא רוצה לדבר איתך על זה בטלפון. יש בית קפה חדש שפתחו לפני יומיים, פגוש אותי שם עוד שעה", אמר דורי.

 

נכנסתי, וכל הגוף שלי היה צמרמורת, כי זה היה המקום מהחלום, הפעם כאילו הכל היה ברור, שום דבר לא היה מטושטש, כל החלום התחיל להסתדר לי בראש, ניגשתי ישר לשולחן איפה שראיתי אותה יושבת והתיישבתי.

 

"נועה?" שאלתי.

 

"מי אתה?" שאלה היא.

 

"אביב", אמרתי.

 

"מי?" היא שאלה.

 

רק אז קלטתי שהיא בטח לא מודעת לכל החלום ושאם אני אספר לה אותו עכשיו, היא בטח תברח. "נעים מאוד, אני אביב", אמרתי.

 

"אני נועה", אמרה וצחקה. זה היה הצחוק ששמעתי בחלום, זה היה הצחוק שחיכיתי לו כבר כמה ימים.

 

בסוף אותה שיחה קמנו אני ונועה ויצאנו מבית הקפה. דורי, שבדיוק הגיע, עבר לידי וחייך, הוא הבין, הסתכל עליי ולחש: "מצטער, אתה צדקת".

 

כשאומרים שיש דברים שנקבעים מלמעלה, אני חושב שזו בדיוק הכוונה. הצחוק של נועה הוא הסם שלי, כל עוד אשמע אותו אהיה מאושר.

 

האימייל של ארנב אדום