מרגש, קטן ומזמזם

הכל נכון ב"אוהל האדום"; לכו לראות קוף תחת ירח מושלם ב"תרדמון"; "יתוש בראש" מציקה ומשעממת

אביטל זהר פורסם: 16.10.06, 10:16

אחוש חושה

ההמלצה הבאה, ומדובר בהמלצה חמה במיוחד, אינה מיועדת לחובבות יוכי ברנדס - וזה למרות שהעיסוק במקורות יכול לשים אותה ואת "האוהל האדום" על משבצת אחת. אבל "האוהל האדום" הוא עיבוד לסיפור תנ"כי הכי לא יוכי ברנדס שתראו אי פעם, וטוב שכך.

 

נקודת המוצא למחזה הוא אונס דינה בת יעקב בידי שכם בן חמור (אדושם, למה אי אפשר לקרוא למישהו סתם קפלן, למשל?). אניטה דיאמנט, שעל ספרה מבוסס המחזה, וקלאודיה דלה סטה וזאב קלאתי, שעיבדו וביימו, יצאו מהסיפור הזה לסיפור אחר לגמרי שמסופר כפלאשבק מפי דינה הזקנה, ומנקודת מבטה כאישה. ככזה הוא הופך את הגיבורות שלו לדמויות חיות, שלמות, אנושיות ולא פראייריות לרגע.

 

מדהים שבאמצעים צנועים מצליח "האוהל האדום" לברוא עולם אותנטי לחלוטין. עולם שבו לא תראו אבות מהורהרים ומזוקנים שעומדים לשנות את פני הציוויליזציה, אלא חבורת בדואים עובדי אלילים שבועלים את כבשיהם, בנותיהם ואימותיהם ושקועים עד צוואר במשחקי היררכיה וכוח. לרגעים זה אמין כל כך עד שבא לך לשאול מי האנשים האלה, ואיך לעזאזל הם הפכו לאבותייך ולאימותייך, כשלמעשה היו צריכים למכור עכשיו גראס באיברהים ביץ'.

 

הכל נכון באוהל האדום: העיבוד, העריכה המוזיקלית שמעניקה לו ממד של סאגה הוליוודית, נוכחותה של אם.סי קרולינה והתפאורה. אבל על כל אלה מעפילה עבודת הצוות של השחקנים. חשים עליהם שהם מרגישים את הסיפור ומתרגשים ממנו, וזה מעורר קנאה ומזיל דמעה. מו רן ארביב נפלאה בתפקיד לאה, אפרת מילוא מצוינת בתפקיד בלהה, ועדי נוי כובשת בתפקיד דינה הצעירה. אבל הצל"ש המצולש ביותר מגיע לשיפי אלוני בתפקיד דינה המבוגרת. אין ספק שהאלה אינאנה חננה אותה בכישרון אדיר.

 

"האוהל האדום", מאת קלאודיה דלה סטה וזאב קלאתי, תיאטרון הסמטה, תל אביב, במהלך 2006. לפרטים: 03-6812126

 

יתרון הקוטן

כמה מעט צריך כדי ליצור כל כך הרבה. שני אובייקטים מופשטים, תא קטן עם מראות שמשתקפות זו בזו, וחלון גדול שנשקף לירח מלאכותי מושלם. אה, וקוף. אלוהים, איזה קוף!

 

 

ב"תרדמון", הפרויקט הגדול ביותר שלו עד כה, מעדיף אדם רבינוביץ' לבחור בקטן היחסי, ומוכיח עד כמה הבחירה הזאת נכונה. והוא בוחר את הקטן היחסי בביתן הלנה רובינשטיין לאמנות: חלל תצוגה קשה לאילוף, גדול במידה כזאת שרבים מהאמנים שהציגו בו בעבר לא הצליחו להשתלט עליו לגמרי.

 

אז מה יש שם, ב"תרדמון"? שני כדורים תלויים מעל תיבות מעלות אד, ברווזים שמשתקפים בחדר מראות מיניאטורי, חלון סורגים שנשקף לירח מלא, מסנוור בלבן. וכמובן רובוט של קוף/שלד קוף, שמביט בירח הזה כאילו היה דמות מציוריו הרומנטיים של קספר דויד פרידריך או גיבור מסיפור ילדים מעוות.

 

ההישג של רבינוביץ' הוא אמביינטי וחושי לגמרי, והמיצב שלו פשוט ומצמרר. חסר פשר אבל גם נהיר לחלוטין. המינימליזם האמריקאי שאיתו התכתב רבינוביץ' בעבר נמצא גם כאן, בצורת העיגול, המרובע והגריד. ההתכתבות הזאת נעשתה באינטליגנטיות ובאלגנטיות, אבל לפעמים היה בה משהו תיאורטי מדי, חסר משקל ממשי. אלא שהפעם, ב"תרדמון", יש גם קוף. מיהו הקוף הזה? הקוף הזה הוא כל מה שהמינימליזם הוא לא. לא מערבי אלא אפריקני, לא רציונלי אלא מאגי, לא מופשט וקונספטואלי אלא גשמי.

 

אורי דסאו, אוצר התערוכה, כותב שבתוך הקונטקסט המינימליסטי של "תרדמון", הקוף מרוקן מהמאגיות שלו. תודה לאל שדסאו טועה; המאגיות של הקוף לא רק שלא מתרוקנת, אלא גם מטעינה את כל האובייקטים האחרים בתערוכה. או כמו שסבתא שלי היתה אומרת: לפעמים צריך גבר שחור שינער קצת את הגבר הלבן.

 

"תרדמון", אדם רבינוביץ', ביתן הלנה רובינשטיין לאמנות, תל אביב. עד ה-14 באוקטובר. לפרטים: 03-5287196

 

הלך העוקץ

אלפי יתושים מזמזמים בראש לאורך הקומדיה התזזיתית "יתוש בראש". אחד מציק עם השאלה מה השעה, אחר מבקש לדעת מתי זה ייגמר כבר, שלישי תוהה על שום מה ההצגה הזאת, בזמנים האלה, אחרי שהאבולוציה של ההומור כבר עברה אצל מונטי פייתון, "סיינפלד", "המשרד" ואלי יצפאן.

 

 

ההצגה מתחילה בחשד של בורגנית פריזאית שבעלה בוגד בה, מונעת קדימה על ידי עשרות טעויות, ומסתיימת מלא זמן אחר כך בסוף טוב יחסית. אם תעייני בתוכנייה המושקעת תגלי שהמחזאי ז'ורז' פדו הוא "המתמטיקאי של ההומור" וש"יתוש בראש" הוא אחת מ"פסגות היצירה שלו". אבל בסופו של דבר קשה שלא לחוש את האנכרוניזם העולה מהמחזה, מהתרגום המיושן ומהמשחק המאומץ של כמה מהמשתתפים.

 

כמה מילים טובות חייבות בכל זאת להיאמר: איתי טיראן בתפקיד קאמי שאנדביז יכול להוסיף עוד מחמאה לערמת האגו שלו. שמואל וילוז'ני בתפקיד ויקטור/עמנואל שאנדביז מעורר השתאות על היכולת לעבור בזריזות מדמות לדמות. ויצחק חזקיה בתפקיד קרלוס הומנידס פשוט גונב את ההצגה. תודה לשלושתכם, אבל מישהו ראה את האלתוש?

 

"יתוש בראש", מאת ז'ורז' פדו בבימוי עמרי ניצן. תיאטרון הקאמרי, תל אביב, במהלך החודשים הקרובים. לפרטים: 03-6060960