להיות אמא בלי אמא

אישה המאבדת את אמא שלה בגיל צעיר נושאת את תחושת האובדן והיתמות שנים רבות. זו תחושה המשפיעה על כל חייה ומתעצמת בעיקר כאשר היא עצמה נכנסת להריון והופכת לאם. שתי אמהות ללא אמהות בסיפורים אישיים במיוחד

 

"אני זוכרת את הרגע הזה כל כך טוב. כמו הרגע של האזעקה ראשונה במלחמה, כמו הרגע שבו נודע שרבין נרצח, כמו הרגע הזה שבו אבא אמר לי שאמא מתה. רגעים שהולכים אתי. זוכרת היטב איפה הייתי, עם מי, מה עבר לי בראש, מי היה לידי, מה לבשתי. כזה היה גם הרגע של התשובה החיובית. היא היתה כל כך חיובית, שהלכתי ועשיתי עוד בדיקה. אולי הפלסטיק דפוק. גם הבדיקה השנייה היתה חיובית.

 

אני בהריון. מה עושים עכשיו? בפועל, לא הרבה. בפנים הכל מאבד פוקוס לרגע. בעיקר בלתי נתפס. עכשיו אני גם נזכרת בחיוך על פני כמה חברות שלי. כמו איזה סוד של בנות המסדר. למה לא סיפרו לי? היום אני מבינה את מה שלא הבנתי אז: כל אחת עם הגשר שלה. כל אחת חוצה את הגשר שלה לבד. 'אמא', הוא המסע שלי. שנתיים של מסע אישי לתוך עולם האמהות הראשונה שלי.

 

נכנסתי להריון בגיל בו חלתה אמי. היא היתה בת 35 ואני בת עשר. ילדתי את בני מיכאל בגיל בו מתה מסרטן. על החיים החדשים שלי, שעמדו להשתנות, לא ידעתי דבר.

 

הדברים השתנו במהירות עצומה. כתבתי וצילמתי הכל. היום יומי, הבנאלי, הקטן. שם היתה הדרמה. הגוף המשתנה, הבדיקות האינסופיות, ההפקה הבלתי נגמרת של טיפול ברך הנולד. שום דבר לא הכין אותי לתשישות, ללילות חסרי השינה, לתחושת המחנק, השעמום, הבדידות. פחדתי מהלידה. על הרגע שאחרי מי חשב. אמא שכבר שנים לא היתה בתמונה עברה בראשי מדי פעם, אבל שום דבר לא הכין אותי למה שעתיד היה לקרות. היו לידי משפחה תומכת, בן זוג אוהב. ובכל זאת, אני זוכרת ימים ארוכים, מתישים ובודדים. ימים שבהם ספרתי את הגרגירים של השפכטל על הקירות, כי שום דבר לא יכול להכין אותך לקראת החוויה הגדולה בחייך" (תמנע רוזנהיימר).

 

 

 

מתוך התהליך והתחושות החזקות יצרה תמנע רוזנהיימר סרט מרגש ומיוחד בו היא נוגעת בכל הרגשות הכי עמוקים ובכל התהליכים שעוברים על אישה, מהרגע בו היא מגלה שהיא בהריון ותוך כדי הלידה וההורות. היא מצלמת את הרגעים הכי אינטימיים וחושפניים, בכל רגע בתהליך ומספרת את סיפורה. זהו סיפור של ילדה בת עשר המאבדת את אמה ומטופלת על ידי אביה וסיפור של הילדה, שגדלה והפכה בגיל 35 לאמא של מיכאל - הגיל בו מתה אמה. את הסיפור היא הופכת לסרט תיעודי בשם "MYאמאMOM", שישודר הערב, לראשונה בטלוויזיה, בערוץ "הופ הורים", בשעה 21:30 במסגרת ערב מיוחד בנושא "אמהות". בצילום עזרו ארי שביט, בן זוגה של תמנע והצלמים איתן חריס ונורית אביב. הסרט ישודר בשידור חוזר ב-11 בנובמבר, בשעה 14:15 ובשעה 22:20. למי שמחמיץ, ניתן לצפות גם ב-VOD ב-HOT או להגיע להקרנת הבכורה בקולנוע, בסינימטק תל אביב ביום חמישי ה-2 לנובמבר.

 

פחד נורא

"...בעת שהפכתי פתאום לאם כאמי המתה. היו סביבי בן זוג תומך, בני משפחה וחברים. ועדיין חרותים בי ימים של שקט נורא ופחד. פתאום הבנתי שאחרי 25 שנה אמא שלי חסרה" (רוזנהיימר).

"נסו לרגע לעצום את העיניים ולהעלות בדמיונכם אסוציאציות למילה אימא", מסבירה גלית שפר, M.A בתראפיה בתנועה ומנחת קבוצות לאמהות שאיבדו אמהות. "רוב האנשים, שלהם מערכת יחסים בריאה ותקינה עם אימם, יחשבו על מילים כמו חום, אהבה, מגע, קבלה ללא תנאי, בית וכדומה. עכשיו, דמיינו ילדה קטנה הנאלצת לחיות בלי אמא. בודאי תחושו תדהמה, עצב ותחושה כי זהו מצב בלתי אפשרי. כמנחת קבוצות לאמהות שאיבדו אמהות, אני מגלה, בניגוד למה שחשבתי כשגדלתי כילדה ללא אם, שיש המון נשים בארץ, שהן אמהות שאיבדו את אימן. המון נשים שאימן לא לידן, מהרגע שהן חושבות על רצונן בילד ועד לרגע המדהים של לידתו, וההתרגשות לצד הקשיים שבגידולו".

 

"האירוע היחיד המשתווה לאובדן אם בעוצמתו והשפעתו על האישיות, הוא הלידה והאמהוּת" ממשיכה שפר לספר. "פעמים רבות הלידה מעוררת זיכרונות של הטיפול האימהי שהאם עצמה חוותה,

בעיקר זיכרונות גופניים-תחושתיים, העלולים להשאיר בת ללא אם עם הצפה רגשית וקושי בעיבוד. הלידה מעוררת שאלות רבות אצל אם ללא אם לגבי ילדותה, התא המשפחתי בו גדלה וכיצד זה יעצב אותה כאם, שאלות שנותרות ללא מענה.

 

אמהות ללא אמהוֹת זקוקות נואשות לחיבוק, לתמיכה ולקבלה ללא תנאי, שאותם לעולם לא יקבלו בצורה שהן רוצות. זה עלול לפגוע ביכולת שלהן לראות את הצרכים של ילדיהן ולהוות מצע להתפתחות יחסים לא תקינים עד כדי חילוף תפקידים בין הילד לאם.

 

אחת הדרכים להתמודד עם הקושי הגדול המלווה אמהות שאיבדו אמהות היא להשתתף בקבוצות ייחודיות לאמהות שאיבדו אמהות. בקבוצות תמיכה טיפוליות הנשים מוצאות אוזניים קשובות המבינות את רגשותיהן כמעט ללא מילים. כל מגוון הרגשות מתקבל בהבנה. מעצב, געגוע ובכי ועד לצחוק, הומור וכעס על האם המתה. פחד מלהיות אמא או רצון נואש להיות אמא ולפצות את ילדה על החסכים שלה, קנאה בחברות עם אמהות או סתם בנשים שעוברות ברחוב עם העגלה ביד אחת ואמא ביד השנייה, חיפוש בן זוג עם משפחה שתמלא את החוסר, רצון בבניית משפחה גדולה או פחד מהרבה ילדים שייוותרו לבדם אם יקרה משהו".

 

ובנימה קצת אישית מספרת שפר, שאיבדה בעצמה את אמה בגיל צעיר: "בלי אמא בחגיגות בית ספר, בלי אמא ביום האם, בלי אמא בימי הולדת, בלי אמא בגיל ההתבגרות, בלי אמא באהבה ראשונה, בלי אמא בקבלת המחזור, בלי אמא בגיוס, בלי אמא באוניברסיטה, בלי אמא בחתונה, בלי אמא בלידות, בלי סבתא לילדים שלי, בלי חמות לבעל שלי, בלי אוכל של אמא, בלי חיבוקים של אמא, בלי להכיר את המילה הזו בתוכי עד שהפכתי בעצמי לאמא. כל כך הרבה 'בלי'. ואז היא נולדה, הבת שלי, ובשנייה הראשונה שראיתי אותה, הגוף שלי כאב מרוב אהבה ומרוב געגועים למשהו שלא הכרתי לפני כן. אני אמא. איזו מילה מופלאה. החור השחור שבתוכי התכווץ קצת ופינה את מקומו להמון צבעים חדשים. אני אמא. המילה שעד עכשיו נתקעה בפי כמו ליחה בגרון, פתאום הופכת להיות מי שאני - אני אמא".