איווט בשערי עזה

האם אביגדור ליברמן, השר האסטרטגי הטרי, יצליח לחלץ את ממשלת אולמרט מהבלאגן ששמו עזה? ולמה בעצם ממשלת ישראל לא עושה דבר, בעוד ראשי מערכת הביטחון מזהירים מיצירת "חמאסטן מחופרת" ברצועה? האם זה קשור לביקור הקרוב של אולמרט אצל בוש?

אולמרט איבד את דרכו בעזה, אבל הוא לא לבד. גם שותפיו להנהגה, לבני ופרץ, איבדו את דרכם בסמטאות הייאוש. אלא שהבשורה הטובה, מנחמים אותנו, היא שנמצא לישראל שמשון חדש: איווט ליברמן שמו. הוא יפיל את שערי עזה וייקחם על שכמו, כל הדרך במעלה ההר. כי ליברמן, רצוי להזכיר, אחראי על איראן "וגרורותיה" - ולפי התפיסה שלו ושל אולמרט, זה כולל גם את החמאס העזתי.

 

ישראל מבקשת לשמר את הבערה העזתית בגובה נסבל. אולי עושים פטרול אלים ברפיח ובמנהרות פילדלפי ואולי לא. אולי ימצאו פתרון טכנולוגי לקסאם ואולי לא. אולי יחלצו את גלעד שליט ואולי לא. השיטה מזכירה את מע"ץ, אללה ירחמה: איפה יש בור, סותמים אותו. לא סוללים מחדש. כך נראים הכבישים שלנו וכך נראית מדיניות ישראל בעזה - טלאי על גבי טלאי.

 

אולמרט מבקש להחיל בעזה את מפת הדרכים, אבל אין לו עם מי. אבו מאזן לא בא, הוא גם לא מטלפן. עם איסמעיל הנייה אין לאולמרט מה לדבר. פרץ, לעומתו, אמר שימשיך לנהוג תבונה ורגישות. הוא גם יורה וגם רוצה שלום. איך עושים זאת? רק לו הפתרונים. לבני אל מול שניהם, רוצה תכנית מדינית חדשה לפני שהגויים, לא עלינו, יביאו תכנית משלהם. אבל לצערנו אזלה התקווה מהמדפים הריקים של עזה. בינתיים, כולם שם יורים ובוכים.

 

ליברמן הרי יכול, כך הוא אומר, לטפל באיראן, בחיזבאללה ובחמאס. שאלנו מה יעשה בעזה. "אני אלמד את הבעיה, אני אאחד את הכוחות ואני אהדק את הקשרים עם ירדן ומצרים", אמר ולא יסף. אחרי הכול נותרה פתוחה שאלה אחת לפחות: מה יקרה עד שילמד, עד שיאחד, עד שיהדק ועד שיכה? בינתיים, כנראה, יוסיפו תושבי שדרות לקום לבוקר רע קסאם. עד אז נדמיין את ליברמן קושר זנבות השועלים בלפיד ומצית את שדות פלסטין.

 

חמאסטן בעזה? מבליגים

גם בעזה מחכים לתקיפה נרחבת של צה"ל, אך צה"ל לא מקבל אישור. אחרי הביקורת שחטפו בעימות מול החיזבאללה בלבנון, לא לוקחים בצבא ובשב"כ צ'אנס. מי שנכווה ברותחין, נזהר בצוננין. דיסקין, חלוץ וידלין מאמ"ן, שונים וחוזרים בפני הממשלה שבעזה נבנית חמאסטן מחופרת. הם מזהירים שאם לא ייעשה שם עכשיו ניקיון יסודי, נמצא עצמנו מול חיזבאללה משודרג. אבל אולמרט נמנע, כמעט, מלשחרר להם חבל.

 

ביקשנו לברר השבוע מדוע. הרי שמעבר ללקח הלבנוני, שמה שלא מנקים היום נערם למחר, הרי ברור שמהלך התקפתי שכזה יעניק לאולמרט נקודות זכות במשבר האמון עם העם שלו. אז מדוע הוא אינו מתיר לצה"ל לפעול עוד בטרם נתייצב מול צבא צורר ישראל ורבבות טילים? אולמרט לא מדבר, אך תמיד אפשר ללכת לרוני בר-און. בדרך כלל בר-און אומר בגלוי את מה שאולמרט אומר לו במסתרים.

 

למה ישראל אינה עושה מעשה לבנון בעזה, שאלנו. "אנחנו עובדים שם בגלוי, אך גם בשכל ובשקט. כל תקיפה נרחבת היום בעזה תעורר מהומה. אני לא צריך שכל הקהילה הבינלאומית תשב לי על הראש. ההחלטה להיכנס פנימה לעזה צריכה להיות ההחלטה האחרונה, אחרי שכבר ניסינו הכול. לא רק ארצות הברית ומדינות הקווארטט לוחצות נגד, אלא גם המדינות האיסלמיות בציר המתון. לתושבי שדרות אסביר, את מה שהסברתי לילד שלי בזמן הפיגועים כאן בירושלים, יש פשוט מחיר למלחמת הקיום שלנו", אמר.

 

אז כך כנראה אולמרט חושב. כלומר ממשלת ישראל, כמעט מקיר לקיר, נכנעת ללחץ הבינלאומי. ישראל עוצמת עין ובולעת את צפרדע הקסאם, כדי לא להתעמת מול העולם. השאלה אם מדיניות ההבלגה משרתת את עם ישראל, נותרה תלויה באויר. זמנים יגידו. מה שבטוח הוא שההבלגה בעזה תהיה דורון ראוי מאולמרט לבית הלבן, בביקורו שם בעוד כשבועיים.

 

שאלות לסדר היום:

• האם שמעון פרס יוכל להמשיך ולממש את חזון עמק השלום, בין ים סוף לירמוך, גם ממשכן הנשיא?
• האם קולט אביטל מתכוונת להכריז על שביתת שבת מול לשכת אולמרט בכנסת, עד שיודיע זה על תמיכתו בה לנשיאות?
• מישהו יכול לעזור לאהוד אולמרט, ולומר ליעקב אדרי שיפסיק להתבזות, כי ראש הממשלה אינו רוצה בו כשר רווחה?