מה אומרת לכם המילה רדיאטור? ועריסה?

קראתי שהצלחה אצל גברים היא כסף ואצל נשים היא אושר, והאושר אצל גברים קשור לקריירה ואצל נשים - למשפחה. בשיחה תמימה התברר לי, שגם עולם האסוציאציות של גברים ונשים שונה זה מזה גם כשמדובר בחפצים. וזה אחלה

"יש לך עריסה?" שאל חבר, תוך כדי בחינת מחשב כף היד החדש של בעלי. "ודאי שיש לנו עריסה", עניתי, "הנה!" הצבעתי על עריסתה של העוללה החדשה שלנו. הגברים הביטו זה בזה, נדהמים מבורותי, איך לא ברור לי שהם התכוונו לעריסה של מחשב כף היד? נו, באמת.

 

בהמשכו של אותו אחר הצהריים, בצירוף מקרים מוזר, שאל בעלי את חברו אם הוא יכול להביא לו רדיאטור חדש מחו"ל, "זה עולה בסביבות אלף שקל", אמר.

 

"מה פתאום", התפרצתי, "חברה שלי בדיוק עכשיו קנתה אחד ב-300 שקל".

 

"איזה 300? אולי 1,300 ולא שמעת טוב?" אמר החבר.

 

"השאלה היא אם עדיף לפרק ולנקות את הקיים, או לקנות חדש", הוסיף בעלי.

 

"אי אפשר לפרק אותו בכלל", אמרתי אני.

 

"איפה את חיה? בטח שאפשר, וזה נראה לי עדיף, אין לי כוח לסחוב אותו איתי בדיוטי פרי", הסביר החבר.

 

"אבל יש לזה גלגלים, לא?" שאלתי.

 

"תגידי על איזה רדיאטור את מדברת?" ירד פתאום לבעלי האסימון.

 

"על רדיאטור לחדר הילדים החדש", עניתי לו בביטחון, כאילו שאין בכלל שום אופציה נוספת.

 

"אנחנו מדברים בכלל על הרדיאטור של הג'יפ!" נזף בי אישי, בוש ונכלם בפני חברו.

 

כבר קראתי מספיק ושמעתי די והותר על כך שהצלחה אצל גברים היא כסף ואצל נשים היא אושר, והאושר אצל גברים קשור לקריירה ואצל נשים - למשפחה. והנה, עכשיו גיליתי, בשיחה תמימה על כוס קפה של אחר הצהריים, שעולם האסוציאציות של גברים ונשים שונה אחד מן השני גם כשמדובר בחפצים, ולא רק כאשר מדובר בשמות פעולה.

 

גם אם אצא לעבוד, אפתח קריירה מפוארת, אלמד, אעשה תואר שני וגם שלישי, אהיה הכי פמיניסטיות בעולם ואפילו אקים עסק משלי, הלנצח יורכב עולם האסוציאציות שלי מילדים, משפחה, בית? האם אכן עולמי כה צר כעולם הנמלה?

 

והוא? מה איתו? האם כמה שלא יהיה פמיניסט והאבא הכי משקיען והבעל המושלם שיתחלק איתי במטלות הבית שווה בשווה, האם בכל זאת עולם האסוציאציות שלו יתבסס רק על הטכני והמכני?

 

והייתי יכולה, כמובן, להמשיך ולטחון את הקלישאות הכל כך מוכרות של רגש מול היגיון, סיפוק מיידי מול יחסים לטווח ארוך, דיסקרטיות מול לרוץ לספר לחבר'ה ועוד ועוד.

 

יישארו לנו זכרונות הילדות המתוקים שלנו

יש דברים שהפמיניזם הכי מתקדם בעולם לא יפתור, והאמת? גם לא נחוץ שיפתור. לי לפחות, סבבה ככה, כי אם נשים וגברים יתנהגו, יחשבו וידברו אותו דבר, אז נורא אשתעמם ולא יהיה לי במה להתעסק. וזה ממש לא אומר שהעולם שלי צר מעולמו, זה רק אומר שכנראה שיחקתי יותר מדי בבובות כשהייתי ילדה, בעוד שהוא שיחק במכוניות. מאז, שנינו גדלנו ולמדנו (כך נקווה) עוד כמה דברים בחיים. אבל אפילו שלמדנו והתפתחנו, יישארו לנו זכרונות הילדות המתוקים שלנו שימלאו את האלבום. ולעיתים מטבע הדברים, גם ימשיכו להוות חלק מעולמנו הבוגר, וזה כנראה פשרו של עולם האסוציאציות שלנו.

 

ועכשיו, ילדים, נסו גם אתם להיכנס לנעליו של יאיר לפיד ולשחק ב"משחק האסוציאציות": אם את אשה, בחרי חברה טובה, ואם אתה גבר - בחר חבר טוב. לצורך המשחק, שאלו את בן הזוג ואת החבר שבחרתם מהו הדבר הראשון שעולה בראשם (הגברי או הנשי) כשהם שומעים את המילים הבאות: בקבוק, גומיה, עגלה, מכסה.

 

ורמז קטן: אם אתם במקרה זוג של אמא מניקה ורוכב אופניים מושבע, על מה אתם חושבים כשאתם שומעים את המילה "משאבה"?