עטוף בטרנינג זול וישן וכפכפי טבע יצאתי אל רחובות העיר הרטובים הנטושים. תל אביב - יום הדין, כך זה לפחות נראה בחוץ. בעודי משוטט לי עם חברתי המתנשמת הגעתי לכמה מסקנות, או יותר נכון, הן הגיעו אלי. דבר ראשון, אני צריך להתחמש במרק של אמא ובכמויות, אחרת זה לא יהיה חורף כהלכתו. בנוסף עלי גם למצוא איזה קצה חוט להתארגנות על משהו קטן שיעזור להעביר את הזמן ולנדוד עם המחשבות כמו ענני הגשם האפורים. אבל הדבר האמיתי, עד כמה שזה קשה לי להגיד, הוא למצוא חברה, וכמה שיותר מהר.
אני יודע, אין דבר יותר נדוש מזה. מי מאיתנו לא מפנטז כל תחילת חורף להעביר את הזמן מתחת לפוך עם קפה וטימטם ולזיין את השכל. מי לא היה רוצה להתחמם בבוקר מסקס טוב ולא מלשבת על הרדיאטור. אבל למרות הקלישאה והנושא החבוט, זה באמת באמת מה שהכי בא לי עכשיו. השמיים אפורים, העיר בלי הפסקה יצאה בכל זאת להפסקונת, הרוח קצת מקררת, אתה חומק מהשפרצות של מכוניות, והמסקנה שחברה זה מה שחסר לך פשוט מתבקשת.
איזה כיף לזה לחשוב על מישהו שאוהב אותך כשקר וגשום בחוץ, איזה נוח זה שלא צריך לחפש סקס מזדמן במזג האוויר כזה, איזה ילדותי זה להירטב יחד בגשם בגלל ששכחת מטריה וכל מה שיש לך זה מעיל ג'ינס. כן, בת זוג, בהנחה שהעסק עובד והולך כמו שצריך, זה באמת מתכון מנצח. אולי בגלל זה אנחנו תמיד נחפש מישהו שיהיה לידנו, המישהו הזה שישלים אותנו, אותה אבירה על הסוס הלבן.
קיץ זו העונה להתפרפרויות: בגדים קצרים, גופיות צמודות
אם ניקח קצת הפסקה מהרומנטיקה, עולה אצלי השאלה הדי מתבקשת, למה דווקא בחורף אנחנו מרגישים כל כך דביקים ונואשים לחברה? מה ההבדל בעצם בין החורף לבין אחיו חם המזג העצבני? באינסטינקט ראשוני כולם יגידו שקיץ זו העונה להתפרפרויות: ים, בגדים קצרים, גופיות צמודות, יוצאים הרבה יותר מהבית. לעומתו, החורף מזמין אותנו להתכנס בחדרי חדרים, וכל יציאה אל הרחוב משולה לכיבוש עיר קטנה בגדה. בקיץ, רובנו יחפצו במישהי זמינה במשרה חלקית, עדיפות לניידות, שאפשר לצאת איתה לשתות ואולי אפילו לרקוד ולסיים במיטה, ולהיעלם עוד לפני שמתחילים להזיע אחד על השני.
בחורף, מצד שני, הפורמט הדרוש קצת שונה. בעונה זו מדובר כבר באחת שאפשר להעביר איתה ערב שלם בבית בכרסום טייק אווי וחיסול בקבוק יין מול "עדי אשכנזי" ו"היום שהיה". החברה החורפית היא מישהי שאתה הולך להיות איתה הרבה יותר זמן, לקחת נשימה עמוקה, ול-ב-ד. מעבר לסקס טוב דרושה פרטנרית שגם תוכל ממש לדבר איתה ולהתעניין בה, אחת שלא תשעמם אותך למוות ורק תפצה במיטה, כי אתה יודע שכך לא תשרוד אפילו שני סרטים בדי.וי.די.
מדובר באותה גברת בשינוי הסווטשרט
בהסתכלות קצת יותר זהירה ומדויקת, לדעתי מדובר באותה גברת בשינוי הסווטשרט. שתי הטיפוסיות באות למלא את אותו החלל, ולא בטוח בכלל שמדובר כאן באהבה. למרות שעל הנייר נראה שיש הבדל בין שתי "האחיות" זה לא באמת ככה. מהות הקיום של שתיהן זהה: בשני המצבים אתה באיזשהו מקום נשאר עדיין לבד, גם אם אתה מכורבל עם מישהי מתחת לפוך. והכי עצוב - בלי אהבה אמיתית. כשהבורא יגמור לטפטף עלינו, אתה תשלח את שקית החימום הזו, שהעברת איתה את החורף, לחפש מישהו אחר. אתה תחזור לים ולברים לחפש את הפרועה עם הגופייה הקצרה והעור השזוף, שתיעלם בבוקר.
ונראה שכך זה יחזור על עצמו, כמו עונות השנה, עד שתמצא את האחת שתתאים לך לכל העונות.
אני בן 23, ועד שהאחת הזו תגיע כדי להישאר, אני בוהה במקלדת וממש לא בטוח על מה הצהרתי יותר פעמים בחיי: שאני מפסיק לעשן וזהו (כרגע אני שוב בשינרורים), או שאני רוצה חברה. אם הייתי צריך להמר, המשפט "אני רוצה חברה" יצא מפי לפחות פי שניים משנות חיי הקצרים. וכמו הרומן האסור עם הסיגריות, אני יודע שעם חברה זה אותו הדבר, וממש לא בטוח שאני מוכן לזה באמת.