מבוסס על סיפור אמיתי?

אישה שמגדלת עובר בבטנה עשרות שנים, בחור ללא איבר מין ועוד עיוותים. העונה השלישית של "ניפ/טאק", שחזרה לערוץ 2, היתה המצליחה בתולדותיה אך גם הקיצונית ביותר. מירב קריסטל על סחרור מסוכן

"אני אוהב שכולם מנסים לברר מי אני - מי המסכה שמאחורי המסכה?", כך אומר "המבתר" באחד מפרקי העונה השלישית של "ניפ/טאק", סדרת הדגל של ערוץ הכבלים האמריקאי FX שעלתה אמש (ב', 22:45) לשידור בערוץ 2, במשפט שלוכד את רוח העונה כולה. אין אמת מאחורי מסכת המנתחים או מסכת היופי. מאחורי כל המסכות האלה מסתתרת עוד מסכה ולא איזו אמירה עמוקה.

 

בפרק הראשון ראיתם את ד"ר שון מקנמרה וד"ר ליז קרוז טרודים בניתוח אישה, שהסיליקון שהושתל בחזה דלף מתעלות החלב שלה. הם מנסים לסכור במו כפפותיהם זרמים של נוזל, שנראה כמו דבק מעורב בריר ובעוד כמה דברים טובים. המטופלת המורדמת ידעה על הדליפה כבר שלוש שנים, אך לא עשתה דבר כדי לעצור את ההידרדרות. "אני מניח שהיא הרגישה שהתעלמות מהבעיה, היא הדרך היחידה להתמודד עמה".

 

תראו את השלישית. כדי להגיע לרביעית

 

הפרק הראשון כולו מבוסס על בעיות משתקות, שמביאות את הסובלים מהן לשקיעה במצב קטטוני ולהזנחתן עד שהן מתנפחות לגודל מפלצתי. חולה אחרת היא אישה שמנה כמו שרק באמריקה אפשר למצוא, שעור גופה הפך למערכת אקולוגית אחת עם ספת הטלוויזיה שלה, ממנה לא משה מזה שלוש שנים, דבר שגרם למקבץ לא מלבב של חיידקים. גם ד"ר כריסטיאן טרוי (ג'וליאן מקמהון) מיודענו שוקע בייאוש. אחרי היתקלות טראומטית עם "המבתר" הוא נכנס למוֹד פסיבי לא אופייני.

 

כמוהם גם הסדרה קופאת על שמריה מחד ומתפיחה עובש עלילתי שקשה להשתלט עליו מאידך: העונה השלישית של "ניפ/טאק" היתה המצליחה בתולדותיה אך גם הקיצונית ביותר.

 

האפיזודות הניתוחיות שמוצגות בה אכן "מבוססות על מקרים שקרו באמת", אבל כמה מנתחים נתקלים (קצת אחרי שטיפלו בגורילה) באישה שמגדלת עובר בבטנה במשך עשרות שנים, וכעבור זמן לא רב בצמד אחים שלאחד מהם חסר איבר מין, והשנייה, שנולדה עם עיוות פנים, נוהגת לשכב עמו מפעם לפעם?

 

איפה האמירה?

בעבר הלא רחוק בין "מותק, חזרתי לעצמי" לבין "אפילו לא ירדת על הברכיים והצעת לי כמו שצריך" שורבבו אמירות חדות

כתער על מצב האומה המתנתחת. ובין אופרציה כירורגית ביזארית אחת לרעותה, נרקחה כימיה מצוינת בין הדמויות והעלילות השתלבו זו בזו בצורה מסבירת פנים, למרות שפכי הדם וקרעי הישבנים. העונה הנוכחית לעומת זאת, מציעה תרכובת של קלישאות כמו "באתי מלונדון של ג'ק המרטש" עם דפורמציות קיצוניות יותר בגוף המנותחים ובנפש המטפלים.

 

אין לי תלונות במחלקת החתכים והממולאים. "ניפ/טאק" תמיד היתה סדרה בוטה, פורנוגרפית כמעט, ומי שלא יכול לעמוד בדם שלא ייכנס לחדר הניתוח. הבעיה היא שהסדרה נכנסה לסחרור. שאיפה קיצונית ליופי, תופעות רפואיות נדירות, מוסר, זהות, יחסים וסקס - מכל אלה יש העונה במינוני יתר. אולי יוצריה חשבו שצופיה נעשו קהים לדם, לכן הם הציפו אותנו באיברים ובסנסציות ושכחו את הדרמה.

 

וכך בעצם הופכת "ניפ טאק" לסדרה שטחית שנחמד לצפות בה, רק כדי להתפעל מעולם התופעות הרפואיות המרתק שהיא מציגה וכדי להבין את שיתרחש בעונה הרביעית, הטובה בהרבה. בינתיים, לא תלמדו ממנה כלום על עולם היופי, כי למרות כל פטפוטי היומנוער על כמה ש"יופי הוא בעומק העור בלבד", כולם שם בכל זאת לא מכוערים (במיוחד לא ג'וליאן מק'מהון), עוסקים בשלישיות, רביעיות ובלהיות בלונדינים בוהקים ומיוסרים.