ירידה לצורך עלייה - הסיפור שאינו נגמר

ההתפתלויות, האנחות וההתכווצויות הבאות בתגובה לירידה הגונה נמנות עם הדברים המדליקים ביותר שאני יכול להעלות על הדעת. אבל משנוקפות הדקות והאשה לא מגיעה לסיפוק, הצוואר מתחיל לכאוב, הלשון כבר מסרבת לזוז, ובחורף הרגליים, המשתלשלות אל מחוץ למיטה, קופאות. מה כבר ביקשתי, שתגידי מה עושה לך את זה?

בדיחה גברית ידועה נפתחת בשאלה: "מה עדיף, אשה שגומרת אחרי דקה, או כזו שגומרת אחרי רבע שעה?". התשובה המוחצת היא - "מה זה משנה?". צחוק בצד, אבל כל גבר שבילה דקות ארוכות בנסיונות כושלים להביא אשה לידי סיפוק, בלשונו או בכל דרך אחרת, יודע שזה מאוד משנה.

 

מבחינתי, ואני מתאר לעצמי שאני לא ה"סוטה" היחידי, ירידה לאשה יכולה להיות חוויה מגרה ביותר. אין בעיני ריח סקסי יותר מזה העולה מבין רגליה של אשה חרמנית, בתנאי, כמובן, שהיא מקפידה על כללים בסיסיים של היגיינה. ההתפתלויות, האנחות וההתכווצויות הבאות בתגובה לירידה הגונה נמנות עם הדברים המדליקים ביותר שאני יכול להעלות על הדעת. ומה נעים יותר לאוזן מצעקותיה האורגזמיות של אשה, שבדרך כלל מושכת אותי לאחר מכן כלפי מעלה ולוחשת לי בקול רווי תשוקה "בוא אלי!".

 

אבל משנוקפות הדקות והאשה לא מגיעה לסיפוק, הצוואר מתחיל לכאוב, הלשון כבר מסרבת לזוז, ובחורף הרגליים, המשתלשלות אל מחוץ למיטה, קופאות. ואם בדקות הראשונות עוד נדמה שאנחותיה ההולכות ומתגברות - כמותית ואיכותית - מרמזות על אורגזמה מתקרבת, הרי שאחרי כמה אזעקות שווא כבר ברור שקל זה לא הולך להיות, ואולי זה לא הולך להיגמר בכלל. אחרי כ-20 דקות של ירידה אינטנסיבית, אני כבר מפסיק לחשוב על ההנאה הצפויה לי בהמשך. ועם כל הרצון הטוב לכך שגם שותפתי למיטה תזכה לרחף ברקיע השביעי, כי הרי לשם כך התכנסנו כאן, כבר קצת קשה לי לחשוב גם על ההנאה שלה.

 

כמו מסטיק שאיבד את הטעם

לשון מאובנת, צוואר דואב ורגליים קפואות מסוגלים להרוג - זמנית, כמובן - את התשוקה. במצב כזה, המשך הירידה משול ללעיסת מסטיק שכבר איבד את הטעם. ואם בתחילת הירידה אני מרגיש בדרך כלל שאני עומד להתפוצץ מתשוקה, הרי שככל שמתחוור שהמלוקקת קשת-גמירה אני מתחיל לפנטז שפשוט אוכל לשכב בחיקה, לכסות את הרגליים ולתת מנוחה ללשוני המותשת.

 

מובן שתיאורטית אפשר להפסיק ברגע שהעסק הופך מהנאה לעינוי. אבל כל גבר חפץ חיים יודע, שזה מאוד לא מומלץ. ירידה לאשה הוא מסוג הדברים שברגע שהתחלת, אינך יכול להפסיק עד שהיא לא גומרת, או הפסיקה אותך מיוזמתה. כמובן, המקרה הראשון עדיף לאין שיעור, אבל אם הסיפור כבר נמשך מעבר לכל זמן סביר, לפעמים אתה נאחז בשמחה בחבל ההצלה שהיא שולחת לך.

 

אני חייב להודות, שבכל אותן פעמים שאני מוצא את עצמי ממשיך ללקק רק מתוך כוח רצון אדיר אני לא יכול שלא לחשוב, איך לעזאזל הגעתי למצב הזה. אולי תאשימו אותי בחוסר הבנה באנטומיה הנשית, אבל האמת היא שהבעיה נעוצה בדיוק באותה אנטומיה. מי זה המטומטם ששם את הדגדגן לא בתוך הנרתיק, שם אמורה להתרחש הפעילות המינית, אלא כמה מילימטרים מעליו? איזו פאשלה איומה. התוצאה היא, שבעוד איבר ההנאה המינית של הגבר מתחכך בעת הזיון במלוא היקפו ואורכו, נשאר הדגדגן רק עם רטיטות קלות, ולרוב לא מספקות.

 

בעוד הגבר גומר מזיון כמעט בכל מצב, ורק צריך להיזהר שזה לא יקרה מהר מדי, צריכה האשה "להכיר את עצמה", "להיות מחוברת לעצמה", "להתרכז" ובנוסף היא צריכה - לרוב - שיירדו לה או שיאוננו לה. וכל זה בגלל תכנון או ביצוע לקוי. על מחדלים בסדר גודל כזה מקימים ועדות חקירה.

 

עדיפה מערכת פשוטה ואמינה, שהפעלתה קלה

לא פעם נתקלתי בטענה, שמנגנון ההנאה הנשית משוכלל ומשובח יותר ממקבילו הגברי. אין ספק שהדגדגן קטן ואלגנטי יותר מאחיו הזין, והוא גם מאפשר רצפים של אורגזמות. אבל קשיי הגמירה של נשים כה רבות מלמדים אותנו מה שכל מהנדס אמור לדעת היטב: עדיפה מערכת פשוטה ואמינה, שהפעלתה קלה והיא עובדת תמיד, על מערכת מתוחכמת, קשה להפעלה ובלתי אמינה בעליל.

 

שלא תבינו אותי לא נכון: חשוב לי שהאשה שאיתי תגמור. בוודאי כשמדובר בקשר שאינו חד פעמי, אבל אפילו כשמדובר בסטוץ. פשוט נעים לי להרגיש שהיא נהנית. כשאני חולק עם מישהי אינטימיות כה עמוקה, אני רוצה שיהיה לה טוב. אני מוכן להתאמץ ולהשקיע, כי סקס הוא יצירה משותפת. מעבר לכך, אשה גומרת זה דבר מחרמן בטירוף. לכן אני בהחלט מוכן לעשות מאמצים ניכרים כדי שהאשה שלצדי תגמור.

 

אני לא אומר זאת כמי שמבקש פרס, או טפיחה על השכם. הבעיה היא, כאמור, שלפעמים זה פשוט לא עובד. אני עושה כמיטב יכולתי במשך דקות ארוכות, והיא לא מגיעה לאורגזמה. מה שעבד נפלא אצל אחרות, מותיר אותה מתוסכלת ובלתי מסופקת.

 

הבעיה החמורה יותר היא, שמעטות הנשים המסוגלות להתגבר על התסכול ולנסות, יחד עם הגבר, להגיע לעונג הנכסף. חלקן מוותרות, ממלמלות שתמיד היה להן קשה לגמור או שהן צריכות יותר זמן יחד. עם הזמן הן מאמצות את הגישה של דחיית החדירה כמה שאפשר, מה שכמובן לא מקרב אותן אפילו במילימטר לאורגזמה הנכספת.

 

אחרות מטילות על הגבר את מלוא האחריות לכישלון. רוב הנשים אינן מתעצבנות יותר מדי אם הן לא גומרות בפעמים הראשונות, אבל אחרי חודש-חודשיים אתה מגלה פתאום שכל אחת מהאין-אורגזמות האלה נרשמה בפנקס השחור, ושבעצם אתה ממש לא בסדר, אגואיסט חסר תקנה, שלא אכפת לו אם בת זוגו נהנית. הדקות הארוכות שבילית בליקוקים מסורים לא יירשמו לזכותך אם נכשלת במבחן התוצאה.

 

היא התביישה להגיד איך ומה היא אוהבת

התנערות של נשים מהאחריות להנאה של עצמן, והטלתה במלואה על הגבר, מקוממת בעיניי. למשל, הייתי עם מישהי, בוגרת וחכמה בכל מובן אחר, במשך כחודשיים. היא התקשתה מאוד לגמור, ואני מאוד רציתי לעזור לה, מהסיבה הפשוטה שאהבתי אותה. אבל לאורך רוב התקופה בה היינו ביחד היא העדיפה להתחמק מהנושא. היא התביישה להגיד איך ומה היא אוהבת שעושים לה. היא זייפה. היא לא שיתפה פעולה עם נסיונותיי הכנים להבין מה מפריע לה, מה חסר לה. היא ויתרה על המשך הירידה בכל פעם שלא הצליחה לגמור. והמרגיז מכל - בסופו של דבר היא האשימה אותי בחוסר רגישות, באנוכיות, ובכך שכמעט אף פעם היא לא גמרה באמת.

 

תרשו לי לגלות לכם: טוב זה לא עשה ליחסים בינינו. רוצה ליהנות? תפתחי את הפה. אם מה שאני יודע לעשות מתוך נסיוני, ועם כל הרצון הטוב, לא מביא אותך אל האושר הנכסף - תגידי לי מה עושה לך טוב. את ביישנית? תלמדי להתגבר על זה. את מזייפת? אל תצפי שאני אדע שלא גמרת. את צריכה זמן? זה בסדר, קחי את הזמן שלך. אני כאן איתך, מוכן ורוצה לעזור. רק תגידי.

 

אני זוכר בערגה את אותן נשים מופלאות - ודי נדירות, לצערי - שיודעות להגיע לסיפוק מיני תוך זמן סביר בסקס אוראלי, ואפילו טוב מכך - תוך כדי חדירה. כולן סיפרו לי שזה משהו שהן למדו עם הזמן. חלקן בשנות ה-30 המאוחרות לחייהן, ואפילו בגיל 40 ומעלה. אז הנה, עוד לא אבדה תקוותנו.

 

האימייל של איוון