סיפורה של תוכנת Director

סיפורים רבים מתחילים בחזון איזוטרי של אנשים מוכשרים. כזה הוא סיפורה של אחת מתוכנות האנימציה הטובות בעולם. תוכנה שעד היום, אין לה בעצם אף מתחרה אמיתית. מדובר כמובן, בתוכנת Director

ההתחלה

בואו נחזור לרגע לשנת 1984. שנה שהתברכה ביצירתיות מבורכת בתחומים רבים. שלושה חברים שעבדו בפיתוח משחקי וידאו התלכדו למה שהם כינו אז "להקת רוק של מתכנתים". היו שם ג'יי פנטון - מתכנתת מוכשרת, מארק קאנטר - מוזיקאי שהביא גם את הכסף הראשון מהלוואה שנטל מגיסו, ומארק פירס - אומן ואנימטור.

 

הלהקה המוכשרת הזו יצרה תוכנת אנימציה למקינטוש החדש שזה עתה נולד, תוכנת VideoWorks שאפשרה ליצור סרטונים בשחור לבן ולשלב בהם תמונות, אנימציה וצלילים. בשנת 1986 חתמה חברת MacroMind על חוזה עם חברת אפל, להכליל סרטון אנימציה אינטראקטיבי בשם Guided Tour המציג את יכולות המחשב עם כל מערכת שנמכרה.

 

בשנת 1987 הוצגו לציבור המקינטושים החדשים, שכללו גם יכולת מופלאה לעבודה בצבע. החברים לא איחרו להגיב ושיחררו את תוכנת VideoWorks II, שתמכה בתמונות צבעוניות והוסיפה גם יכולות לשלב פקודות אינטראקטיביות פשוטות בסרטונים. הם החלו לפתח את הדור הבא של התוכנה שנקרא VideoWorks Interactive אבל זו מעולם לא עברה את שלב הבטא. למרות שמספר גופים (כולל אפל בעצמה) השתמשו בתוכנה הזו, היא לא שוחררה לציבור.

 

לאחר השנים הראשונות התפרקה להקת הרוק וחבריה פנו כל אחד לקריירת סולו משלו, אולם החזון כבר קרם עור וגידים והמהפיכה הייתה בעיצומה.

 

שנת 1988 הביאה לעולם את הגרסה הראשונה של Macromind Director. אוסף הפקודות האינטראקטיביות הבסיסיות הוחלפו במנוע תיכנות חזק יותר, שנקרא בשם "לינגו". תוכנה זו שימשה את הצוות הקריאטיבי שיצר את הדמיית מסכי המחשב השונים של Star Trek: The Next Generation.

 

הקונספט שמאחורי תוכנת Director, משלב מאגר אלמנטים שמשולבים ביצירה הסופית הנקרא בשם Cast. אלמנטים אלו יכולים להיות גרפיים, צלילים ואפילו קטעי תיכנות. הסרטון עצמו נוצר בטבלת הזמן הקרויה Score. שם מניחים את האלמנטים השונים וקובעים את התיזמון ואת אופן ההצגה שלהם.

 

תוכנת Director בימיה הראשונים, הייתה שעשוע חביב שהפך לכלי רב עוצמה ליצירת תכני מולטימדיה. גרסה 3 שיצאה בסוף 1991 הציגה את דמותו של "אוטו האנימטור" בתיבת המידע שלה. דמות זו הפכה לסמל המסחרי של התוכנה מאז.

לאחר שמיקרוסופט הוציאה את גרסה 3.1 של מערכת החלונות שלה, גרסה שגילתה סממנים קלושים של יכולות גרפיות,

פיתחו במקרומיינד תוכנה שאיפשרה להמיר סרטים ממקינטוש לפי.סי. לצורך הצגתם. תוכנת Gaffer הייתה סיוטו של כל אנימטור בימים הללו. היא הייתה מלאה בבאגים וסרטים שהומרו ממקינטוש לפי.סי., דרשו התאמות רבות עד שניתן היה להציגם בצורה ראויה.

 

עם המעבר לגרסה 3.13 (שנחשבת עד היום לגרסה היציבה ביותר של דיירקטור) הגיעה הנהלה חדשה לחברה, ששינתה את שמה ל- MacroMedia והתווספה תמיכה לטכנולוגיה החדשנית של חברת אפל - QuickTime. ההנהלה החדשה הכריזה על כך שזוהי הגרסה האחרונה שתפותח למחשב המקינטוש. "המק גוסס ואין טעם להשקיע בפיתוח", הכריז המנכ"ל החדש והפנה את מירב מרצו לכיוון פיתוחים חדשים למערכת חלונות.

 

בתחילה נראה היה שאין אפשרות לבצע העברה של הקוד ממקינטוש למערכת חלונות, אולם במהלך מזהיר ועם המון מזל, הצליח אחד ממהנדסי התוכנה לשכנע את ההנהלה שיש בכל זאת אפשרות לכתוב את Director לחלונות והציל בכך את התוכנה מגניזה.

 

האמצע

שנת 1994 הביאה לעולם את תוכנת Director בגרסה 4, שהייתה אולי המהפכנית ביותר בתולדות התוכנה. הגרסה החדשה פותחה עבור Mac וחלונות ואף אפשרה להעביר קבצים ממערכת אחת לשנייה באופן שקוף לחלוטין (טוב...לא ממש שקוף).

 

התוכנה עברה שדרוג לתמיכה במעבדי ה-Power Mac החדשים, שפת הלינגו הורחבה באופן משמעותי והפכה את התוכנה למערכת Authoring מלאה. התמיכה ברכיבים חיצוניים (Extras), שופרה גם היא ופתחה את התוכנה לאלפי שיפורים מצד חברות תוכנה ומתכנתים יחידים.

 

גרסה 4.04 שילבה ואיחדה את כל השיפורים בגרסאות השונות שרצו בשתי המערכות והיא גם האחרונה שהופצה על גבי

דיסקטים (18 במספר) התאוצה העצומה שצברה מהפיכת המולטימדיה ותחילת העיסוק הציבורי ברשת האינטרנט, עשתה

טוב למקרומדיה. בשנת 1995 הוצגה טכנולוגיית Shockwave שיועדה להציג אנימציות ווידאו, באופן חלק וללא קירטועים. דחיסת הסרטים נעשתה בעזרת מוצר תוכנה נפרד, בשם After Burner.

 

שנת 1996 גם היא הייתה שנה משמעותית ורבת חשיבות. או אז שוחררה הגרסה החמישית הגדולה של התוכנה. שפת לינגו הורחבה עוד יותר וניתן היה כעת להשתמש בקבצי Cast מרובים (במקום קובץ אחד בלבד עד עתה). שנה זו הייתה משמעותית ביותר לעתיד החברה, דווקא בזכות טכנולוגיה חדשנית שיצרה חברה לא נודעת בשם Future Wave.

 

החברה יצרה תוכנת אנימציה שהשתמשה באלמנטים וקטוריים בלבד, ויועדה לשימוש ברשת האינטרנט. התוכנה הוצעה למכירה לחברת אדובי וכן לחברת Fractal Design ,יצרנית Painter. שתי החברות דחו את הטכנולוגיה, אבל (מזל, חברים, מזל) מקרומדיה רכשה את החברה והטכנולוגיה, והציגה בגאווה רבה בסוף 1996 את תוכנת Flash 1.0.

 

שנת 1997 הביאה את Director 6 שנקרא כבר Director Multimedia Studio. בין החידושים בגרסה זו, היו תמיכה משופרת ותוספת אפשרויות לטיפול באלמנטים הגרפיים על המסך (אלמנטים הקרויים Sprites). כמו כן הציגה התוכנה לראשונה, ערכות של פקודות מוכנות מראש (Behaviors) שניתן לשייך לאלמנטים בסרטון. בנוסף, טכנולוגיית Shockwave הוטמעה לחלוטין בתוכנה. גרסה 6 סבלה מבאגים רבים שטופלו רק עם הצגת גרסה 6.5, שבה נוספה תמיכה בטכנולוגיית QuickTime 3 של אפל, שהוצגה באותה העת.

 

השימוש ברשת האינטרנט הגיע לשיאים חסרי תקדים ובשנת 1998 היה ברור לכל, שעתיד מונח ברשת. מקרומדיה כתבה מחדש את תוכנת Director 7, כחלק מחבילת Shockwave Internet Studio והכריזה שעבדה על הפיתוח חמש שנים תמימות. בפעם הראשונה אוחד הקוד של התוכנה לכל הפלטפורמות, מה שהבטיח מעבר חלק יותר וסרטים יציבים יותר.

Director 7 היה מפלצת אמיתית שתבעה משאבי מחשב ניכרים והייתה נגועה בבאגים רבים. היא איפשרה תמיכה ב-1000 ערוצי אנימציה ולראשונה איפשרה שימוש באלמנטים גרפיים בעומק צבע של 32 ביט.

 

לאחר כמה גרסאות תיקון יצאה לעולם גרסה 8 של Director שלא כללה ערימת שיפורים מרשימה, אולם הייתה יציבה יותר ונקייה מבאגים. מנוע הסאונד שוכלל ונוספו אפשרויות שליטה בצלילים.

 

בסוף 2002 שוחררה גרסה 9 של Director שנקראה בשם MX וכללה תמיכה מובנית ב-Flash 6 וגם הותאמה לעבודה במערכת ההפעלה OSX של אפל. הגרסא הבאה של התוכנה התמקדה בעיקר ביכולות התיכנות ואכן גרסת MX 2004 כללה תמיכה ב-JavaScript, במקביל ללינגו הוותיקה והטובה.

 

הסוף (והעתיד?)

בתאריך 18 באפריל שנת 2005, תמה הסאגה של חברת מקרומדיה. ענקית התוכנה Adobe רכשה אותה במחיר מצמרר של כמעט 3.5 מיליארד דולרים. לאחר כמה חודשים של חרדה וחרושת שמועות בדבר מותה של Director, הכריזה Adobe על Adobe Director והחלה הציפייה לגרסה הבאה של התוכנה (תמיכה מובנית ב-PDF?).

 

במבט לאחור ברור כי תרומתה של תוכנת Director לתעשיית המולטימדיה מקבילה לתרומות של אושיות דומות כגון FreeHand ופוטושופ לעולם הגרפיקה. אנחנו תמיד נזכור לטובה את הפליאה שחשנו נוכח הקסם, אי שם בשלהי שנות השמונים.

 

 

הכתבה פורסמה בגיליון 13 של זמן דיגיטלי - מגזין ברזולוציה גבוהה. לחצו כאן לרכישת מנוי.