מזל טוב לנו, ותודה שהצלחתם להוריד את העיניים מהשער המאוד שמח שלנו. עכשיו, אחרי שצלחתם את נערת העוגה והבלונים (הייתי חייבת, נו), אתם יותר ממוזמנים לצלול לתוך הגיליון החגיגי שלנו. לא משנה מאיזה שנתון אתם, יש לי הרגשה שתמצאו פה המון דברים טובים.
גיליון מספר 900 של "פנאי פלוס" פוגש את עולם הבידור בתקופה סוערת במיוחד: האינפלציה בתחום הרכילות המקומית דוהרת, הפפראצי נלחמים בכוכבים, הכוכבים תובעים את הפפראצי, דיווחים מוקדמים (או מאוחרים) בדבר גסיסתה של העיתונות נשמעים באותו משפט עם קיטורים על תחייתם של הצהובונים, הסלולר בועט, האינטרנט שולתתת1!!!, מדורת השבט כבתה, הטלוויזיה בהפסדים, הוליווד גם, תעשיית המוזיקה בצרות, הריאליטי הרס את התרבות. המציאות עוד יותר.
ואנחנו, מי אנחנו בכל המהפכה הטכנולוגית החדשה והמטורפת הזאת? שבועון בידור, שממש מזמן, לפני 17 שנה, התחיל כמדריך טלוויזיה יעיל (ג'ואן קולינס על השער הראשון). עיתון. נייר. ועוד כזה שיוצא פעם בשבוע. הכי 1989 מצידנו. הטוקבקיסטים יאמרו: "פאסה!" (אחד שיודע).
אלא שבין כל מילות הבאזז והפלטפורמות האופנתיות, אתם הראשונים שיודעים: אין כמו לקבל עיתון שאוהבים פעם בשבוע. להישען אחורה (להעביר שעה יפה בשירותים), ולגלות שמישהו אחר עשה בשבילכם את העבודה. ובמקרה של "פנאי פלוס" – הרבה מאוד אנשים, שכבר 17 שנה מלקטים, מסננים, בודקים, משקיעים ולא פחות חשוב, נהנים להביא לכם אחרי שבוע של בישול את ציר מרק הבידור הכי מדויק והכי טעים.
אז הנה, בלי תוכנת שיתוף קבצים, בלי דור שלישי, בלי שידור און ליין וויירלס בטלפתיה ל־iPOD שלכם – יש לכם מגזין בידור שמארח את אורית פוקס בשער ואת הבמאי דרור שאול באותה מהדורה. נמוך וגבוה, צהוב וביקורתי, מצחיק ומרגש. הכל ביחד. בערבוביה. בלי היררכיות. בלי מעמדות. הכל – בידור טהור.
קריאה נעימה, חברים, ומזל טוב לכולנו שהגענו עד הלום. בכל אופן, 900 גיליונות לא רצים בדפוס בלי הקוראים הכי נאמנים במדינה.
נירית וייס
עורכת ראשית