כשבפוליסת הביטוח שלכם מופיעות בסעיפי ההגבלה - הסעיפים המגבילים את אחריותה של חברת הביטוח לכיסוי נזקים - המילים "ו/או", כדאי מאד שתגלו זהירות רבה בפרשנות. בניגוד למה שאתם נוטים לחשוב, שדי שאחד התנאים יתקיים, הפרשנות של בית המשפט היא של תנאים מצטברים. לאחרונה ניתנה בסוגיה זו פסיקה של שופט בית משפט השלום בתל-אביב, רחמים כהן.
ליזה פרידמן, שרכבה היה מבוטח בחברת כלל ביטוח, תבעה את חברת הביטוח בגין אובדן מוחלט ("טוטאל לוס") שנגרם לרכב בעקבות תאונת דרכים. בעת התאונה נהג ברכב - שערכו היה 46,513 - נהג שגילו היה 21 שנה, בעל ותק של ארבע שנים בנהיגה.
חברת הביטוח סירבה לפצות את המבוטחת בטענה שהנהג לא היה מורשה לנהוג בו בשל גילו הצעיר. פרידמן טענה כי לנהג היה ותק נהיגה של כארבע שנים ועל כן נהיגתו מכוסה בפוליסה, גם אם נכתב כי מי שנוהג ברכב חייב להיות בן 24 "ו/או" בעל ותק נהיגה ברכב של 12 חודשים.
כלל ביטוח טענה כי בפוליסה קיים סעיף "הרשאים לנהוג", לפיו ברכב המבוטח לא ינהג אדם שטרם מלאו לו 24 שנה ו/או שוותק נהיגתו בסוג זה של רכב פחות מ-12 חודשים. לטענתה, חייב נהג הרכב לעמוד בשני התנאים המצטברים. החברה טענה גם כי המבוטחת קיבלה הנחת נהג יחיד של 7.5% שלא היתה מקבלת אילו היה ידוע לחברה שברכב רשאי לנהוג כל נהג.
השופט כהן קיבל את הפרשנות של חברת הביטוח אשר למשמעות המילים ו/או, לפיה מדובר בתנאים מצטברים ולא חלופיים. "במקרה דנן, מהנחת הגיל בשיעור 7.5% שקיבלה התובעת, הניתנת למבוטחים מבוגרים בלבד, עולה כי כוונתם הסובייקטיבית של הצדדים הייתה כי ברכב ינהג נהג מבוגר בלבד ולא נהג צעיר".
השופט קבע כי התובעת אינה זכאית לתגמולי הביטוח, ובנוסף חייב אותה לשלם לחברת הביטוח 1,500 שקל בתוספת מע"מ כהוצאות ושכר טרחת עו"ד.