באשדוד יותר זול לעבור באדום

נהגתם בשכרות והרכב הוחרם? קודם כל, מגיע לכם. מעבר לכך, כדאי שתדעו כי תעריפי מגרשי ההחרמה אינם זהים. הידעתם שעל אחסון הרכב המוחרם בצפון הארץ, תשלמו פי 7 מבאשדוד? הידעתם ש־30 יום עולים פחות מ־15? ואיך מסבירים את המצב המגוחך במשרד לבטחון פנים? "זה כמו בחניון"

נהיגה בשכרות, ללא רישיון תקף או בעת פסילה, הן עבירות חמורות המאפשרות לשוטר להחרים לכם את הרכב, לתקופת מינימום של 30 יום. עד כאן אנחנו מבינים. מה שלא ברור, הוא מדוע למרות העונש האחיד, האזור בו מתבצעת העבירה משנה מאד מבחינה פיננסית. לידיעתכם, קיימים הבדלים של מאות אחוזים(!)‬ בין תעריפי האחסנה של רכב מוחרם.

 

כך למשל, אלה שרכבם יאוחסן בצפון הארץ, בחצור הגלילית למשל, ישלמו תעריף גבוה פי 7 ביחס לתושבי אשדוד (ראו טבלה).‬ עיוות נוסף שקיים הוא שככל שתקופת האחסנה ארוכה יותר, התעריף שמשלמים נמוך יותר. לכאורה, צודק ממש כמו עיקרון המנוי בחניון ציבורי. בפועל: על עבירה חמורה יותר, מקבלים בעצם פרס בדמות מחיר נמוך יותר.

 

בעל המגרש לא פראייר

 

סיפורה של ב.ש מדגים היטב את העיוות. בסוף חודש אוקטובר נעצר רכבה על-ידי מחסום של המשטרה. בביקורת נמצאה בדמו של הנהג (חבר של בנה) רמת אלכוהול העולה על המינימום המותר. לפי הוראת השוטרים, החליף הבן את החבר בנהיגה, ולמחרת הביאה האם את הרכב למגרש "א.ט שירותים משפטיים" בפתח-תקווה כדי לאחסנו. במגרש אמרו לה שהמחיר לחודש הוא 450 שקל, לפי 13 שקל ליום, בתוספת מע“מ.‬

 

אלא ש-ב.ש סברה כי החרמת הרכב ל-30 יום החמירה עמה, ופנתה לבית המשפט. זה קבע שיש לקצר את תקופת ההחרמה ל-15 יום בלבד, לאחר שהגיע למסקנה כי יש לכך הצדקה.‬ בתום 15 יום פנתה ב.ש עם הרישיונות והאישורים למגרש, וביקשה לשחרר את רכבה. לתומה הניחה כי אם עבור 30 יום הייתה אמורה לשלם 450 שקל, עבור חצי מהזמן, זה יעלה לה, ובכן, חצי מחיר. ודאי תופתעו לשמוע כי בעל המגרש דרש ממנה 780 שקל, עבור 15 יום, להזכירכם. ההסבר: אם האחסנה היא לתקופה קצרה מ-30 יום, התעריף קופץ ל-45 שקל לכל יום, בתוספת מע"מ. ‬כאשר הציעה לבעל המגרש לשלם עבור חודש מלא, "כאילו" הרכב היה מאוחסן שם חודש תמים, הובהר לה כי בעל המגרש ממש לא פראייר - "אם את רוצה לשלם את המחיר הזה, הרכב יישאר במגרש למשך כל החודש‭."‬

 

בלית ברירה שילמה ב.ש את סכום הגבוה ופנתה אלינו. אנחנו פנינו למשרד התחבורה, שהשר העומד בראשו התגאה באישור החוק להחרמת הרכב. למרות הגאווה, החליטו להפנות אותנו למשטרה, שאף היא מייחסת לחוק החדש יעילות שיא. אלא שגם היא העדיפה להפנות אותנו, למשרד לבטחון פנים. וכך עוד ועוד וחוזר חלילה. עד שלבסוף הופנינו לאתר האינטרנט של המשרד, שם מפורסמים התעריפים במלואם.

 

בין לבין הסבירו לנו גורמים שונים, כי פורסם מכרז להפעלת מגרשי אחסון לרכב, וכי "לטובת הנהגים" נדרשו מגרשים להגיש הצעת מחיר מיוחדת לתקופת אחסנה של 30 יום. אם הרכב מאוחסן במשך זמן קצר יותר - התעריף גבוה יותר. ואכן, מעיון בטבלת התעריפים מתברר כי הפער בתעריף "מ-30 יום ומעלה" בין המגרש הזול ביותר (ירושלים ‭10.71 -‬ שקל ליום) לבין המגרש היקר ביותר (חצור הגלילית ובאר-שבע ‭55 -‬ שקל) הוא למעלה מפי חמישה.‬ התעריף הרגיל נע בין 50-95 שקל ליום, כשגם הפעם חצור הגלילית מובילה

 

במשרד לבטחון פנים, שהיה בין מנסחי המכרז להפעלת המגרשים, ממשיכים לטעון בדבקות כי הדבר נעשה לטובת הנהגים: "זה כמו בחניון. עבור מנוי לחודש משלמים פחות מאשר עבור חנייה יומית".‬ אלא שאנחנו לא ממש מבינים את ההיגיון הזה. שכן עם הוצאת הרכב לפני המועד של 30 יום, מתפנה הרי מקום חנייה נוסף לבעל המגרש.

 

לא הצלחנו גם לקבל הסבר טוב מדוע מחיר האחסנה בכל אזורי הארץ אינו אחיד. למשל, מה חטאם של תושבי הצפון, שתעריפי האחסנה שלהם גבוהים פי חמישה מאלה בירושלים. כאמור, לא הצלחנו.