אלמנת מלחמה ואחיו של בעלה המת ביקשו להינשא. סיפור עצוב עם עתיד של נחמה. היהדות אפילו אוהבת זוגות כאלה. למעשה, אלמנה מצוּוה להינשא לאחי בעלה המת (ייבום), וכדי להימנע מכך צריכים השניים לקיים טקס מיוחד - חליצה.
אבל רצה הגורל, והאשה היתה בהריון כאשר מת בעלה. במקרה כזה, היא אסורה על גיסה. איסור חמור שבחמורים, ברמה של גילוי עריות. אפילו הרב גורן, שנחשב בזמנו למחדש בעל שם וגמיש גדול בתורה, הרים ידיים. הוא המליץ לבני הזוג להינשא בארץ אחרת, בתנאים של שתיקה חמורה.
בני הזוג לא הרימו ידיים. הם פנו אל משרד הביטחון, ששלח אליהם נציג בטחוני, איש בכיר ביותר, עם הצעה לממן את הנישואים בכל מקום בעולם, שרק יבחרו, אפילו בקוטב הצפוני או בארץ האש, ובלבד שלא ידברו יותר מדי.
הבעל נהרג בקרב על ירושלים
אלא שהערמומיות הזו לא התאימה לשני צברים שיושבים על אדמתם. אנוסים היו בספרד, לא בארץ שהצבא שלה הוא אחד החזקים בעולם. הבעל נהרג בקרב על ירושלים, לא רחוק מהכותל. אפשר, אם רוצים, לנסח זאת בצורה מתלהמת - הבעל נהרג על קידוש השם. מה זה נהרג? הוא הקריב עצמו למען איחוד ירושלים שהרים סביב לה. ציווה לנו את היהדות במותו. והנה, אלמנתו ואחיו היו ליהודים נרדפים בארצם, מולדתם.
לכן, הם נישאו על חשבונם בארץ זרה והודיעו למשרד הפנים. משרד הפנים שמח בתחילה לרשום אותם, על פי תעודת הנישואים שבידם, אבל בני הזוג לא סגרו את הפה. הם אמרו לפקיד מי הם ולמה. בעיה, אמר הפקיד. הסיפור הגיע עד למעלה, שם ישבה אישיות דתית שהציעה לסגור את העניין בשתיקה, כאילו בני הזוג לא הוסיפו דברי הסבר לתעודת הנישואים.
נניח שהיו סוגרים עסקה. מה הלאה? הילדים שייוולדו ייחשבו לממזרים. אפילו האישיות רמת המעלה אמרה שלא תוכל לעבור על כך בשתיקה. יש לנו כאן סיפור של זוג תועבה. והם לא הומואים ולא לסביות.
האלמנה והגיס שקלו פנייה לבג"ץ, אבל ויתרו. האם השכולה היתה חלשה מדי. היא, ששלחה את הבן שלה למות בקרב על מזבח התורה, נבהלה מהאפשרות שתשמע את אלה ששולחים את בניהם למות באוהלה של תורה טוענים בכותרות העיתונים שהבן החי שלה וכלתה האלמנה הם בושה וכלימה לעם היהודי, לתורת ישראל ולעובדה שהם יהודים. ושהנכדים שלה עלולים להיות ממזרים.
כמו כל סיפור טוב, היו בסיפור הזה - סיפור אמיתי, אזכיר שוב - הרבה מצבים אבסורדים. אבל נסתפק בשאלה מסכמת - מה זו מדינת יהודית דמוקרטית: מדינה של התורה, או מדינה של יהודים? נדון בזה בלי להתייחס כרגע לשאלה של אזרחי המדינה הערבים.
מדינה של התורה היא מדינה שיהדותה נקבעה על פי יסודות הלכתיים, ומדינה של יהודים היא מדינה שיהדותה נקבעת על פי תושביה היהודים, דתיים וחילוניים. חוקיה של מדינת התורה מוגבלים על ידי ההלכה, בעוד שחוקיה של מדינת היהודים פתוחים לרצונו של רוב היהודים היושבים בארץ. התורה מגבילה את סמכות הכנסת, והיהודים מרחיבים אותה.
מדינת התורה מסוגלת לרדוף יהודים בשל יהדותם, כמו בסיפור על האלמנה ואחיו של בעלה המת, בעוד שמדינת היהודים אינה משאירה יהודים פצועים מאחור.
מדינת התורה, כמדינה יהודית דמוקרטית, היא מדינה עבריינית. היא מנהלת פנקסנות כפולה - רשימה אחת גלויה של "כולנו יהודים", ובמקביל רשימות אפלוליות של יהודים "שתוקים". מצד אחד דיבורים נאים ברוח הדמוקרטיה, ומצד שני – פסולי חיתון, ממזרים, ילדים לאב לא ידוע, גרים, ספרדים ואפילו חרדים שלא מבית אבא. מדינה שהשתיקה יפה לה.
מדינה שהופכת חלק מאיתנו לסוג של אנוסים. חיים כרגיל, אבל בלי לדבר יותר מדי.