אם את מאחרת לעבודה זו הפעם השלישית השבוע, וכלל אינך מוטרדת מאפשרות לפיטורים, גם אם זו המשכורת היחידה ממנה את חיה; אם הילד שפך את השוקו וזה לא ממש מעניין אותך; אם את סובלת מהפרעות שינה או תיאבון, כדאי שתבדקי טוב טוב, ייתכן שאת חווה דיכאון.
ד"ר יוכי בן נון, מנהלת השרות הפסיכולוגי בבי"ח מאיר בכפר סבא, מנסה לעשות סדר בבלגאן:
מהו דיכאון?
"דיכאון הוא מצב של נסיגה ביכולת האדם לתפקד, על רקע תחושות ורגשות שליליים כמו דכדוך, בלבול, דאגה או פסימיות, המלווים לא פעם בחרדה חסרת בסיס. הדיכאון כולל לעתים גם תופעות גופניות כמו חוסר תיאבון, רצון לשינה מרובה, כאבי ראש לא מוסברים ועוד. דיכאון הוא כמו מחסום בין הסובל לבין הסביבה שלו".
אלו רמות דיכאון מאובחנות?
"מבדילים בין שלוש קבוצות דיכאון: קל, בינוני וקשה. ההבדל נעשה תוך התייחסות למשך הזמן וחריפות המצב".
מהן דרכי הטיפול?
"הרמה הקלה עוברת בדרך כלל מאליה. זה עניין של מספר ימים עד שבועיים-שלושה, שבו חווה החולה תופעות בדרגה
קלה יחסית. תפקודו של החולה בדרך-כלל רגיל, והפגיעה היא בעיקר ברמה החוויתית.
בדיכאון בינוני מדובר כבר על תקופה של ארבעה עד שישה שבועות של תפקוד לקוי, קושי לצאת מהמיטה, וקושי להתחיל את היום. במקרה כזה יש מקום להערכה מקצועית.
במצב של דיכאון קשה יש חוסר תפקוד מלא ולעתים אף תחושת שיתוק. לקבוצה הזו כבר נציע גם עזרה מקצועית וגם עזרה תרופתית".
מי נמצא בקבוצת הסיכון? האם זו נטייה גנטית?
"בקרב הסובלים מדיכאון קשה יש גם מאפיין גנטי. חשוב גם לדעת שמי שחווה דיכאון בעבר, רבים סיכוייו לחוות דיכאון שוב בעתיד".
זה יכול לקרות לכל אחד
מה אומרת הסטטיסטיקה?
איילת ש., בת 35, למדה על בשרה דיכאון מהו. "התגרשתי לפני 6 שנים. אישה צעירה עם שלושה ילדים קטנים. רציתי בגירושים כי הרגשתי תקועה. היינו אצל יועץ נישואים, הבנו שהישועה לא תצמח ממנו והתגרשנו. עשינו את זה מהר, בלי
להכאיב אחד לשני. ביום בו הוא עזב את הבית חל בי השינוי. לא התעניינתי בבית, במשרה או בילדים. לקחתי חופשה מהעבודה והתחפרתי לי מתחת לשמיכות. לא ספרתי את שעות השינה, אבל הן בזבזו את מרבית יומי. הילדים הבינו שמשהו לא בסדר עם אמא ולא ידעו מה לעשות עם זה. ככה נראו חיי במשך שבוע, ואז נכנסה לתמונה חברה טובה שלי. גם היא הבינה שקורה משהו בגלל אובדן הקשר. היא נחתה עליי בבית בשעות הצהריים וניערה אותי. עזרה לי להתחיל מחדש. אכלנו ביחד צהריים, קפצנו לקניות, למספרה. אספנו את הילדים ועשינו איתם ערב כיף. זו הייתה הדרך שלי לצאת".
גלית ו., בת 37, חוותה דיכאון כתוצאה מפיטורין. "ביום בהיר אחד זה קרה לי. הבוס שלי, שתמיד היה מרוצה ממני והבהיר
לי מספר פעמים כמה אני טובה ורצויה למערכת, הודיע לי פתאום שאני כבר לא רצויה. רה-ארגון במערכת הוביל לכך שאין לי מקום יותר. הרגשתי שהשמיים נופלים עליי. אני צריכה את המשכורת כמו אוויר לנשימה. עם ארבעה ילדים בבית והמשכורת הממוצעת של בעלי, אי אפשר לעשות הרבה. הפכתי לצל של עצמי. לא זכרתי מה זה לחייך. פיתחתי אדישות לאוכל. הייתי בתוך זה כחודש. כאשר התחלתי לחשוב על דרכים אחרות לפרנסה חזרה לי שמחת החיים. היום אני עצמאית ומאושרת. לא הגעתי לאותן רמות הכנסה בהן הייתי מורגלת, אבל אני משחקת עם השעות כך שאני נהנית יותר עם הילדים".
אז מה עושים?
ד"ר בן נון מייעצת: "ראשית אני רוצה להשיא עצה לסוכני הבריאות: היו קשובים. בין אם זה רופא המשפחה, האחות בטיפת
חלב אשר שוקלת את התינוק ואין לה שאלון לאמא הטריה אודות תחושותיה, או הרופאה במחלקת הדיאליזה שרואה חולים המגיעים לטיפול. תשאלו את החולים איך הם מרגישים, מה עובר עליהם, תעקבו אחר התגובות שלהם. מצד שני אני רוצה לבקש מהסביבה הקרובה שתתמוך, שתהיה קשובה.
"חשוב לדבר עם אנשים שנמצאים בקבוצת סיכון: מי שחווה משבר רציני, חולים במחלות כרוניות, נשים לאחר לידה וכן הלאה. בעיקר חשוב לדבר איתם על התחושות והרגשות שלהם. הבעיה היא שסביב כל הנושא הזה יש קשר שתיקה. צריך להבין שזוהי מחלה לגיטימית כמו כל מחלה, ואף אחד לא בוחר אותה. הטאבו הזה צריך להישבר אחת ולתמיד".
אם אתם חוששים שאתם סובלים מדיכאון, יש מי שיכול לעזור: