ביקורת משחק: Caesar 4 - מי רוצה להיות קיסר?

מהנה, מספק, נאה, אבל לא ממש משומן בקצוות - בתקופה בה כמעט ולא יוצאים משחקי בניית ערים, גם Caesar 4 יחשב לקיסר

מכתבו של ברוטוס פמפלונה, משנה למושל המקומי.

אל: הנציב קוקוס, רומא.

 

נכבדי, הריני לתאר בפניך את מעלליו של המושל האגדי, אשר עובר מפרובינציה אחת לשניה ומקים בהן ערים מפוארות בשמה של רומא. החל מפשוטי העם בשדות ועד השרים המכובדים המצפים ללחם ושעשועים מהמעלה הראשונה, כולם מרוצים מעשרות המבנים שהקים בשבילם, והדרכים שסלל עבורם.

 

האם ציינתי שהוא פשוט נהדר?

 

היום הראשון: הגעה למקום  

השמש האירה על שדות פוריים נרחבים, בהם נוכל לגדל מגוון סוגי מזון ומבחר של גידולים חשובים נוספים, כגון זיתים, ענבים וכבשים. לצד השדות ראיתי מכרות ברזל וזהב, בורות טיט וחול, רק מחכים לנו שנבוא וניקח את תוכנם (שלא נגמר אף פעם, משום מה. אבל היי, אין תלונות).

 

לא תמיד זה המצב: בחלק נכבד מהארצות היה מחסור במשאבים מסוימים, או שנאלצנו להתמודד עם תנאים לא נוחים לבנייה. אך זה לא עצר בעדנו - קיים מגוון רחב של מוצרים ומשאבים, וניתן תמיד לפצות על היעדרו של אחד במשנהו. ארצות יבשות שכאלו מספקות אתגר מוצלח לשכלו המבריק של המושל.

 

האם ציינתי שהוא גם מוכשר בצורה יוצאת מגדר הרגיל?

 

היום השני: התיישבות ראשונית

הו, יום עליז הוא זה! עשרות תושבים נוהרים אל עירנו החדשה! באופן מפתיע, בדיוק מספיק כדי למלא את הבתים שבנינו. כמה מוזר.

 

התושבים נחלקים לשלושה מעמדות: הפלבאים הם הפועלים שעובדים בשדות, בשווקים ובמפעלים. הם מהווים את הבסיס המוצק עליו עומדים האקווטים, מעמד הביניים אשר דואג לתחזק את מבני הדת, התרבות, הבידור והבריאות. ללא עזרתם, לא נוכל לספק את כל השירותים שדורש המעמד הגבוה, הפטריקנים, אשר מספקים לנו כסף ממיסים ותורמים לצמיחתה של העיר.

 

המושל היה חכם מספיק כדי לבנות את בנייניהם של הפטריקנים בקרבת כל המבנים הציבוריים החשובים, בצמוד למערכת המים, ורחוק ממרכזי התעשייה, בתוספת גנים ופסלים יקרי ערך כמו שהם אוהבים. האם ציינתי שהוא דגול כמו השמש עצמה?

 

היום השלישי: הארץ מתפתחת בצעדי ענק

כפי שבוודאי השתמע מדברי עד כה, תכנון העיר אינו עניין פשוט, אך כל עוד זוכרים את צרכיהם ודרישותיהם של המעמדות השונים, לא נוצרת בעיה של ממש. לצערי, המושל נדרש לעיתים קרובות להתערב בענייני הכלכלה המקומית. פתאום יש יותר מדי צמר, והוא סותם את כל המחסנים, ודקה אחר כך יש פחות מדי מזון בשווקי האוכל בעיר, למרות שהקמנו חוות ענקיות.

 

גלגלי השיניים של העיר דורשים תשומת לב מתמדת, ולעיתים מעט מתסכלת, במיוחד

כאשר אנו תחת לחץ זמן בניסיון לעמוד בדרישה למשאבים שנשלחה אלינו מרומא.

 

עם זאת, אציין לטובה את מערכת המסחר הענפה של האימפריה, אשר מאפשרת לנו למכור מוצרים עודפים לערים שכנות, ולקנות מהן בתמורה דברים החסרים לנו.

 

מושל חכם כמו זה שלי יודע לנצל היטב את כוח העבודה שלו, ויעדיף אולי לוותר לגמרי על ייצור סחורה אותה יוכל לקנות מחו"ל, בתמורה לייצור עודף של סחורה אחרת אשר נדרשת בארץ אחרת בכמויות גדולות. הרווח עשוי להיות גדול, וארנק רחב משמעו ביטחון רב יותר. המושל שלי תמיד מנצל את הארץ בצורה החכמה ביותר.

 

האם ציינתי שהוא מבורך כמו האלים שבשמיים?

 

היום הרביעי: הצבא צועד על קיבתו

יום מריר הוא זה. שמענו כי ברברים גרמניים עומדים לפלוש לעירנו. למרבה ההפתעה, אין לנו מושג מאיפה, כך שאין טעם בלבנות חומות להגנה מפניהם. זה די טיפשי. אלא שבכל מקרה אין טעם בכך, מאחר והחומות דורשות המון מקום, ובעיר גדולה הן גם עולות הרבה מאוד כסף.

 

עד כה, לא הקמנו לנו צבא: מדובר בעניין יקר, בזבזני, שדורש משאבים ללא סוף ואינו מספק דבר בתמורה. מניסיון העבר, אנו יודעים שבדרך כלל הברברים רק מסתובבים קצת מסביב, מציתים איזה בניין או שניים, והולכים. נו, אז שיבואו. אין טעם בתמיכה בצבא שלם, חוץ מאשר בארצות בהן הוגדר לנו כי נדרש כזה, ובארצות המעטות בהן אנו מותקפים תדירות. ואפילו בהן, הלחימה מהירה למדי ומאוד לא מתוחכמת. זה בוודאי בגלל שהמושל הוא אסטרטג צבאי מבריק.

 

היום החמישי: עד מתי?

על מנת לשכנע את הסנאט הרומי להעבירנו לאזור חדש ולהקים בו עיר חדשה, אנו נדרשים לעמוד בחמישה תנאים: אוכלוסיה, ביטחון, תרבות, שגשוג, וטובתה של רומא. את כמות האוכלוסיה המינימלית אנחנו תמיד עוברים במספר מאות אנשים, שכן נראה שכל כמה דקות מוצא המושל סיבה לבנות מבנה ציבורי חדש או איזה מפעל, ועל כן יש דרישה מתמדת לכוח אדם.

 

הדרישה לביטחון העיר מסופקת במהירות – אלא אם אנו מותקפים כל שבוע, לא צריך לבנות אפילו חומת עיר כדי שהתושבים ירגישו בטוחים. ובמידה ואנו אכן מותקפים תדירות, ברור שנבנה לנו צבא בכל מקרה.

 

דרישה פשוטה נוספת היא תרבות – לשם כך עלינו למלא את עירנו בגלריות, תיאטראות, ספריות ושאר מבנים ציבוריים יקרי ערך. מאחר ובכל מקרה הפטריקנים דורשים זאת לנוחיותם, זוהי דרישה שנענית במהירות, שכן אנו שמחים לספק את רצונותיהם של הפטריקנים העשירים.

 

הדרישה הרביעית היא שגשוג, מונח שקצת קשה לשים עליו את האצבע הרומית המלומדת שלנו, אך בסופו של דבר משמעו הבאת כל מבני המגורים בעיר, ובמיוחד אלו של הפטריקנים העשירים, לרמת הפיתוח הגבוהה ביותר שלהם. זאת, כאמור, על ידי סיפוק צרכיהם: בעיקר ייבוא מוצרים נדירים מחו"ל ומיקום נכון של בנייני הפטריקנים בקרבת המבנים החשובים.

 

הוי ארצי מולדתי

וכך אנו נשארים עם הדרישה האחרונה והבעייתית ביותר: רומא! הו, עיר מולדתי המופלאה,

מדוע את כה אכזרית אלי? עלינו להגיע למידת שביעות רצון מסוימת על מנת שהבכירים ברומא יסכימו לשלוח אותנו הלאה, ולשם כך יש שתי דרכים בלבד.

 

הראשונה היא משלוח מתנות מכיסו הפרטי של המושל, מהמשכורת שהוא מקבל כראש העיר. אך הארנק מתרוקן במהירות והמתנות יכולות להרשים רק עד מידה מסוימת, כך שזהו בקושי פתרון טוב ובוודאי שלא לאורך זמן. עם זאת, מדי פעם יבקשו הבכירים ברומא משלוח של מצרכים או חיילים, תחת הגבלת זמן.

 

מצד אחד, בקשות אלו מטבלות ומעשירות את חיינו כאן. כל בקשה חדשה גורמת למושל להתפרץ בפעילות, לנטוע שדות חדשים, לשנות את המוצרים הנמכרים בשווקים, לעדכן את דרישות הייבוא והיצוא שלנו, לסגור עסקים מיותרים כדי לספק כוח אדם למפעלים חדשים. אנו שמחים מאוד על העניין שדרישות אלו מכניסות לשגרת העבודה הרגילה.

 

מצד שני, לא פעם ולא פעמיים קרה שנשארנו בניהול העיר שנים לאחר שעמדנו בשאר המדדים, רק מחכים שרומא תשלח איזו בקשה שנוכל למלא כדי לזכות בטובתה. התייבשנו בשמש ונרטבנו בגשם, בהמתנה למספיק בקשות שכאלו. למדנו גם שאסור בשום אופן להיכנס לחוב עם תחילת הבנייה, אפילו שזה מאיץ את העבודה, מאחר והדבר גורם לרומא להביט עלינו בפנים חמוצות, ויידרש זמן רב מאוד כדי לשכנע אותם אחרת.

 

זו הסיבה שאני כותב אליך, הנציב קוקוס המכובד. כולי תקווה שהמכתב הזה יסביר לך את מצבנו. אנו נהנים מהעבודה, ואפילו שלא קפצנו משמחה בשום שלב, ולעיתים קרובות הזמן נמתח מעבר לסביר, בסך הכל אנו מרוצים. היינו שמחים אם הייתה נמצאת דרך יעילה יותר להציג את המידע הנדרש לנו, במקום שנצטרך לפנות ליועצינו כל העת.

 

היה נחמד אילו היתה דרך יעילה יותר לבחור את הבניין שאנו רוצים להקים בעיר. אנחנו גם חושבים שכדאי להפריד בין העיר לצבא, השילוב אינו עובד היטב. ובכל זאת, עם כל הטרוניות, חווית בניית העיר הינה מהנה למדי, עשירה במידה מספקת, ולא מזיקה.

 

מי ייתן ויופיטר יאיר את דרכך,

ברוטוס פמפלונה, משנה למושל המקומי

 

נ.ב.

האם ציינתי שאנחנו מתחתנים בקרוב?

 

השורה התחתונה  

נעזוב לרגע את המשל היצירתי ונדבר לעיקרו של עניין: Caesar 4 הוא משחק בניית ערים הגון, מספק במידה רבה, וממכר באופן פושע. מהבחינה הגרפית הוא מציע מחזה עירוני עשיר למדי ומציאותי למראה, עם אווירה רבה, מלבד בממשק המנוון משהו.

 

הוא גם לוקה במקומות רבים ומגוונים, כמו במערכת הקרבות המקרטעת, הדרישה למיקרו-ניהול לעיתים קרובות, ומחסור במסך מידע או שניים שהיו יכולים לעזור פלאים. אלו הם רק עיקומים בקצוות, ואף אחד מפגמים קלים אלו אינו מהותי מספיק בשביל לפגום בחוויה המהנה - הם רק מונעים מ-Caesar 4 להפוך למשחק הבנייה המצויין שהוא יכול היה להיות.