ביקורת: משחק הביריונות Bully

Canis Canem Edit או Bully בשמו האמריקני, לא עונה על ציפיות מתנגדיו באקשן שהיה אמור לספק. ובכל זאת, מדובר במשחק פעולה מתוחכם, קליל ומשעשע

עוד טרם צאתו, המשחק Bully אשר מתמקד בבריון בית הספר, עורר מהומות וחששות רבים בקרב הורים ופעילים נגד אלימות במשחקי מחשב, שמיהרו לקטול ולחרף את המשחק שעתיד היה להשחית את הנוער. והייתה להם סיבה טובה:

חברת Rockstar, יצרנית המשחק, היא זו שאחראית גם לסדרת משחקי GTA עתירי האלימות וגורפי השערוריות.

 

אבל, כמו כל בריון ממוצע, כל הרעש והצלצולים התגלו כפוזה אחת גדולה. ברגע שפגשתי את ג`ימי,נער מנומש בן 15 וכוכב המשחק, החששות שלי התגלו כבזבוז אנרגיה מוחלט. במקום הבריון חסר הרחמים לו ציפיתי, הגיע נער שהוא פשוט קורבן של המערכת.

 

במקום סרט אקשן מדמם, קיבלתי סיפור קורע לב היישר מערוץ הולמרק. לאחר שג`ימי נזרק מכל בית ספר אפשרי, אמא שלו ממשיכה את השרשרת וזורקת אותו בפנימיה לילדים בעייתיים, ובמקום לתת לו את האהבה שהוא צריך – היא מרעיפה אותה על הבעל התורן.

 

אם זה לא מספיק, מהרגע הראשון שג`ימי דורך בבית הספר הוא נאלץ להתמודד עם בריונים שמתנפלים עליו מצד אחד, ועם משגיחי בית הספר שמענישים אותו על כל עבירה מצד שני.

 

אין מצב לאלימות?

למרות שכל מה שג`ימי שלנו צריך זה קצת חיבה, מנהל בית הספר הקשוח לא מתכוון לוותר לו. הוא חייב ללבוש את מדי בית הספר, להיות במיטה ב-11, לא להסתבך בצרות ולהגיע לשני שיעורים ביום. השיעורים הם בעצם משחקונים מוצלחים

למדי, למשל שיעור מלאכה שדורש לחיצה מתוזמנת על כפתורים וסיבוב מהיר של הסטיקים האנלוגיים, שיעור התעמלות שמלמד מהלכי היאבקות חדשים, או שיעור אנגלית שבו צריך להרכיב כמה שיותר מילים משש אותיות.

 

רגע אחד... משחק האימים שאמור לגזול את נשמותיהם של ילדים צעירים שולח אותנו ללמוד? מסתבר שכן, ולא רק שחייבים להגיע לשיעורים,  הצלחה אפילו נותנת לג`ימי בונוסים ופרסים, ומוכיחה את הקשר החינוכי בין לימודים להתקדמות בחיים.

 

אבל לא הכל ב-Bully נמצא במדריך למורה המתחיל. למעשה, רוב המשחק דורש מאיתנו להיות ילדים רעים מאד. הפנימיה היא עולם קשוח שלא מותיר ברירות: הכה או שיכו אותך. השפל או שישפילו אותך.

 

ג`ימי חייב, אפילו בניגוד לרצונו, להוכיח לכל אחת מהכנופיות שהוא הבוס ושלא מתעסקים איתו. בכל פרק במשחק כנופית בריונים אחרת שמה אותו על הכוונת, ודרך שורת משימות עליו לגרום להן לכבד אותו.

 

החנונים, למשל, רק זקוקים להגנה, וכך מצאתי את עצמי משקיפה על נאום הבחירות של החנון השכבתי מיציע האודיטוריום, ויורה ברוגטקה בכל הבריונים שניסו להפריע. הילדים העשירים דרשו קצת יותר, וכדי שיבינו שכסף זה לא הכל בחיים, נדרשתי להשפיל בזירה את אלוף האגרוף שלהם.

 

מקורי, קליל, רענן

בדומה ל-GTA, כמעט לא הרגשתי שחזרתי על משימה פעמיים. מקטטות ומרוצי אופניים, דרך מעקב אחרי המורה המושחת למתמטיקה שמוכר ציונים, ועד ליציאה לדייט עם בחורה עשירה ותובענית – כל משימה מרגישה רעננה לחלוטין. גם ב-Bully נחשף בפנינו עולם פתוח, שאמנם אינו גדול כמו San Andreas, אבל מכיל לא פחות אפשרויות, משום שכמעט כל בנין בו הופך לשימושי בשלב כלשהו של המשחק.

 

למרות קווי הדמיון, ישנו שוני מהותי בין Bully ל-GTA באווירת המשחק. בניגוד לאווירה הקשוחה של GTA, הפעם Rockstar כיוונו לאווירה קלילה וצינית ופגעו בול. במקום לקחת את עצמם ברצינות, המפתחים החליטו ללכת עד הסוף עם כל מה שאנחנו מדמיינים שמתרחש בבית ספר תיכון.

 

כל תעלול אפשרי שראיתם בסרטים קלאסיים כמו קארטה קיד מופיע ב-Bully ומבוצע באופן מושלם. זיקוק בשירותים? יש. דחיפת חנונים לפחי אשפה? יש. תחתונים נמשכים מעל הראש? בוודאי. גרפיטי? החלקה על מעקה? פריצה ללוקרים? זריקת ביצים על מגורי הבנות? איך אפשר אחרת.

 

בהתאם, ארסנל כלי הנשק שלנו לא כולל תתי מקלע, אלא כל כלי נשק אפשרי מהמיתולוגיה הטראשית של חיי התיכון: ביצים, פצצות סירחון, גולות, אבקות גירוד ורוגטקה משוכללת.

 

אלוהים נמצא בפרטים

אל תתבלבלו, אולי המפתחים לא לקחו את עצמם ברצינות, אבל גם לא איבדו את הראש. Bully שומר רוב הזמן על עלילה איכותית, דבר שהפך לסימן ההיכר של Rockstar (אחרי דם, יזע ותביעות משפטיות). קו העלילה עובר דווקא במקומות פחות צפויים, כמו מפגש עם האלכוהוליזם של המורה לאנגלית, או ריסוס צמח טורף ברעל לבקשת המורה לביולוגיה. הדמויות אמינות, קל להזדהות איתן וקשה לשכוח אותן, והדיבוב, כרגיל, מצוין.

 

אפילו הגרפיקה מצליחה להתעלות אל קצה גבול היכולת של ה-PS2. הסביבות והדמויות זכו לפירוט אדיר בהתחשב במגבלות הטכניות, והאנימציות המוקפדות תורמות לתחושה הריאליסטית. העיצוב השונה של חלקי העיר והעונות המתחלפות נותנים פן ייחודי למשחק, ולמרות שפה ושם קצב הפריימים יורד, מדובר בחוויה חיובית לעיניים.

 

השלילי היחיד בתעודה

למרות כל השבחים, Bully לא נקי לחלוטין מבעיות. העיקרית שבהן היא האפשרות לבצע את המשימות רק מארבע אחר

הצהרים, אחרי הלימודים, ועד אחת עשרה בלילה, שעת השינה. התחמקות מלימודים גוררת משגיחים ושוטרים שרודפים אחרינו בכל העיר - אך התחמקות משינה בעייתית אפילו יותר: סביב השעה שתיים לאחר חצות, ג`ימי פשוט יתעלף מרוב עייפות.

 

עקב מגבלת הזמן הזו, רודפת אותנו במהלך היום תחושה דחוקה ולעתים מלחיצה. הצורך להספיק כמה שיותר בכמה שפחות זמן חשוב מצד אחד, משום שהוא ריאליסטי יותר ביחס לעולם של נער, אבל מצד שני מונע את תחושת החופש שהכניסה את GTA לפנתיאון המשחקים הגדולים.

 

מי אמר GTA?

Bully חושף בפני תומפסון (פעיל נגד אלימות במשחקי מחשב) וחבריו את ישבנו המתבגר, ומלמד אותם שלא הכל שחור ולבן.

 

במקום לדרדר את העולם המוסרי של הנוער, Bully מערבב בחוכמה את המיתוסים של חיי התיכון ויוצר תערובת הומוריסטית וקלילה. יש בו משימות מרכזיות מגוונות והרבה צדדיות, משחקיות מקורית וסיפור מצוין, ולמרות כמה בעיות הוא מומלץ ביותר.