המסמכים פורסמו בעקבות חוק בריטי המתיר לחשוף מידע מסווג לציבור לאחר 50 שנה. מהמסמכים עולה כי פרנסי הצבא בלונדון סברו שניתן להטות את הנילוס ולצמצם את זרימתו למצרים באופן משמעותי. זאת, במטרה לפגוע בחקלאות ובדרכי התקשורת המצריים.
התוכנית הוצגה לראש הממשלה הבריטי סיר אנתוני אדן מספר שבועות לפני תחילת "מבצע קדש" בסוף 1956 ופלישתם של כוחות בריטים וצרפתים למצרים. ממשלת בריטניה והצבא החליטו לבסוף לנטוש את התוכנית השאפתנית מחשש לתגובה קשה מצד מצרים.
כזכור, ביומו האחרון של "מבצע קדש" הצטרפו שתי המעצמות האירופיות למלחמה ופלשו לפורט סעיד שבפתח הצפוני של תעלת סואץ, מהים ומהאוויר, בניסיון להקים ראש גשר שיאפשר השתלטות על איזור התעלה כולו. כוחותיהן הסתבכו בקרבות רחוב עם המצרים שלחמו בחירוף נפש, וכאשר הוכרזה הפסקת אש למחרת היום, היה בידיהן רק חלק מפורט סעיד.
מבחינת בריטניה וצרפת, המלחמה היתה כישלון מוחלט: לא עלה בידן להפיל את נאצר או להשתלט על תעלת סואץ, הן חשפו את עצמן ללחץ בינלאומי כבד, ואיבדו הרבה מיוקרתן בעולם הערבי ובמקומות אחרים. למעשה, מלחמתן בסואץ ציינה את שקיעת מעמדן כמעצמות קולוניאליות.