הרונאלדיניו שלי, הכי טוב בעולם

"המספרת מול ויאריאל קיבעה את מעמדו של רונאלדיניו כאחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה". איזי עין דור חזר מברצלונה עם שק עמוס זכרונות מהגאון הברזילאי

יממה לפני הרגע המכונן, עוד הספקתי לראות בכל חנות את החולצות שלו מתנוססות כדי שעוד תייר יכניס קצת כסף לקופה השמנה של ברצלונה. ציירי הרחוב המקומים תלו את הפורטרטים שלו, אבל חדי העין היו יכולים לשים לב שהמקומיים אוהבים אותו, אבל לא ממש מתלהבים להפוך את רונאלדיניו לאליל שלהם.

 

הקטאלנים תמיד העדיפו את שחקני הבית. במסעי הקצרצר אל מעוזה המפורסם של מי שמכונה בפי המקומיים 'הדרים-טים 2' - אולי הקבוצה הטובה בעולם, שגם מחזיקה בשחקן הגדול מכולם כרגע - הבנתי מהר מאוד שהדור הנוכחי של צ'אבי, אנדרס אינייסטה, אולגר ובעיקר קרלס פויול, מקבל העדפה ברורה. שלט קטן ביציע שמעלי הספיק להבהיר לי מי כאן הבוס, עם כיתוב פשוט: "כדור הזהב לקנבארו? חה חה חה, לפויול מגיע יותר". אתם מבינים? לפויול.

רונאלדיניו. הכי טוב בעולם (איי.פי)

 

פרולוג: הקטלאנים כמשל

שותפתי לחיים, שתיבדל לחיים ארוכים, אינה מחשיבה את עצמה למבינה גדולה בכדורגל. עקב מוצאה הקנדי, אפילו הוקי מעניין אותה יותר. ובכל זאת, סחבתי אותה עימי כדי לחוות, ולו רק לפעם אחת בחיים, מהו משחק כדורגל אמיתי - כפי שמשחק כדורגל צריך להיות. הרי מה יותר טוב מה'קאמפ-נואו', 90 ומשהו אלף צופים ורונאלדיניו אחד, כדי להפוך אותה למעריצה מושבעת, או לפחות להרגיע אותה בכל פעם שהיא תופסת אותי שוקע מול הטלוויזיה וה"11 שחקנים שרודפים אחרי כדור".

 

בערך בדקה ה-20 של המשחק בין ברצלונה לוויאריאל אמרתי לה שכבר הרבה זמן לא ראיתי את רונאלדיניו משחק כך ואף ציינתי בפניה ש"זו ההופעה הכי טובה שהוא נתן בשנה האחרונה". עד אותו רגע כבר הספיק הברזילאי לשלוח מסירה אחת בעקב, להתל בשני מגינים על הקו ולהקפיץ מהמקום מסירה נוספת לחבר בכחול-בורדו.

 

מה עשו האוהדים של ברצלונה באותם רגעים? התפעלו כמובן ושאגו, אבל לא שרו לכבודו של הברזילאי. וכאן אולי חשוב לציין משהו על האוהדים הקטאלנים. כל מי שראה בטלוויזיה איצטדיון מלא, דשא מצויין ואווירה מחשמלת יכול להירגע. להוציא אולי את משחקי הסופר-קלאסיקו הטעונים, האוהדים המקומיים יושבים שקטים כשהם מלאים בחשיבות עצמית ובטוחים שהם מתת האל למין האנושי. שירים לכבוד רונאלדיניו? הצחקתם אותי.

רונאלדיניו והקהל. דווקא לא הכי נערץ בקטאלניה (איי.פי)

 

בין מחיאות כפיים על התקפה יפה, קריאות התפעלות על פעולה אחרת וכעס על שריקה מרגיזה של השופט, הקהל הקטאלני פשוט שותק או מתחרה בהטלת מטוסי נייר אל תוך המגרש. את עשרת האוהדים מוויאריאל שישבו אי שם במרומי היציע הצפוני, שמעו יותר לעומת מדושני העונג מברצלונה - אולי העיר העשירה ביותר בספרד.

 

אבל אז, פתאום, נשמע שיר מהיציעים. פויול חילץ כדור מסוכן בצורה אלגנטית כהרגלו והקהל שאג את שמו. 'בכל זאת מדובר בגיבור המקומי', ניסיתי להסביר לעצמי מדוע הם אינם שרים לאיש שהחזיר אותם לקידמת הבמה של הכדורגל העולמי. זה שהביא להם אליפות ראשונה אחרי שש שנים וגביע אירופי אחרי 14, זה שעושה כרגע על המגרש ככל העולה על רוחו.

 

בדקה ה-34 כבר חשבתי שהקסם ייפסק אחרי שאיידור גודיונסן הוכשל ברחבה. רונאלדיניו, שמסר לו את הכדור בין הרגליים של אחד המגינים, ניגש לבעוט את הפנדל וכבש את שערו ה-50 במדי ברצלונה. 'זהו, הוא השיג את השיא שלו', חשבתי לעצמי, 'עכשיו הוא בטח יירגע'. אני מודה, חלק ממני קצת התבאסת באותו רגע.

 

המשחק נמשך, ברצלונה השיגה את השני ואז גם את השלישי היפהפה של אנדרס אינייסטה, שקצת נשכח בכל ההמולה מהדובדבן שעתיד היה לבוא אחר כך. הקהל השתפר וכבר הספיק להקדיש שלושה שירים נוספים לאליליו על כר הדשא. צ'אבי זכה לכבוד כשנכנס לשדה המשחק. אחר כך הגיעו הקריאות "או-או-אולגר", כשעוד שחקן מקומי קיבל את ההזדמנות, רגע לפני שאינייסטה כבש את השער.

והינה המספרת מגיעה. שער מהסרטים (איי.אף.פי)

 

ואז הגיעה הדקה ה-87. צ'אבי הקפיץ לרחבה, רונאלדיניו התחמק מנבדל, עצר על החזה ותוך כדי שהייה אינסופית באוויר הצליח לבעוט את הכדור במספרת מדהימה לשער של ברבוסה המסכן. בתור אחד מהצופים, מצאתי את עצמי, לראשונה מאז דו-קרב הפנדלים בין ליברפול למילאן לפני קצת יותר משנתיים, תופס את הראש בין הידיים. "איזה גול" שאגתי בעברית כשאני קולט את חברתי בפוזה דומה עם חיוך אדיר על השפתיים.

 

המטפחות הלבנות (או סתם עיתונים וניירות שנמצאו בקרבת מקום) נשלפו מהכיסים ואוהדי ברצלונה, לראשונה במשחק, הזכירו את שמו של רונאלדיניו. קריאה קצובה בלחן שזכור לאוהדים בארץ הקודש עוד משירי אבי נמני של אמצע שנות התשעים, ארכה קצת יותר משתי דקות. הקוסם קיבל את שלו עם השער ה-51, ועוד איזה שער.

 

סרטון פרסומת באורך 90 דקות

לרונאלדיניו היה משחק ענק שכלל שימוש בכל אחד מהטריקים הידועים שלו כך נדמה. התרגיל המוכר בו מסובב רונאלדיניו את הכדור ואת המגן על רגל אחת בשבריר שנייה, כמו גם ה'פדלאה' המפורסם, צצו עוד לפני השער המקנח. דווקא ללא סרט הראש ש'נייקי' ייצרו עבורו במיוחד עבור המונדיאל ואולי בשל היעדר האלמנטים המסחריים, הצליח הברזילאי להפיק את סרט הפרסומת הטוב ביותר שנראה על מגרש אחד מאז ימי דייגו מראדונה.

רונאלדיניו. 90 דקות של פרסומת (איי.פי)

 

הברזילאי נראה היה מאושר ומשוחרר במסיבת העיתונאים שלאחר המשחק - כאילו אין לו כבר מה להוכיח לאף אחד. "תמיד חלמתי להבקיע שער כזה", אמר מי שכבש כמעט מכל זווית ובכל דרך אפשרית.

 

באותם רגעים שבוודאי גרמו ללא מעט ילדים ברחבי העולם להתאהב עוד יותר במשחק ולהצית את הדימיון אצל שחקני הדור הבא, אצלי דווקא עברה מחשבה אחרת. כאילו לאף אחד אין טעם לשחק יותר כדורגל, אפילו לא בשכונה עם החבר'ה, הרי מי יכול להתקרב לרמת ביצוע שכזו?

 

הטוב בעולם

בכל מקרה, בקרוב קיים סיכויי יותר ממצויין, שהברזילאי יזכה בפעם השלישית ברציפות בתואר שחקן השנה של פיפ"א ואחרי שער כזה, גם אחרון המנדרילים יתקשה להרים גבה.

 

יותר מהכל, המספרת קיבעה את מעמדו של רונאלדיניו כשחקן הטוב ביותר בעולם כרגע והקפיצה אותו מדרגה נוספת לעבר רשימת הגדולים בהיסטוריה. בכדור הזהב הוא אולי לא זכה, אבל במחמאות מהגדול מכולם, הוא דווקא כן. "מסי שחקן נחמד, גם וויין רוני מצויין", אמר השבוע פלה, "אבל עבורי רונאלדיניו הוא הטוב מכולם".

פרנק רייקארד. לא יוכל להשאיר את היהלום שלו על הספסל (איי.פי)

 

הפציעות של סמואל אטו, ליאונל מסי, חאבייר סביולה והדיבורים המוקדמים מדי (כנראה) על משבר, מנעו וימנעו מרונאלדיניו מנוחה אפילו מול לבאנטה בשבת. בנוסף לכך, הקוסם יצטרך להיות במיטבו במבחן הגדול ביותר של ברצלונה העונה, ביום שלישי מול ורדר ברמן, כשאלופת אירופה עם הגב לקיר.

 

כאילו לא מספיק העומס האדיר עליו, הרי שבארסה אמורה לצאת בעוד שבועיים לטורניר אליפות העולם למועדונים ביפן. הכסף שזורם מסביב לכוכב שלו, לא ישאיר לפרנק רייקארד יותר מדי ברירות ורונאלדיניו יקבל בוודאי הרבה דקות גם בטורניר היוקרתי ממנו אמורה ברצלונה לחזור עם הגביע, לא פחות.

 

הילוכים חוזרים אל תוך הלילה

בשעות שלאחר המשחק לא הפסיקו להראות את השער בכל ערוצי הטלויזיה, עמוק אל תוך הלילה. שוב ושוב, בלי הפסקה. בשלב מסויים החליטו בערוץ 'לה סקסטה' (6) לעשות השוואות עם שער גדול נוסף. זה שריבאלדו כבש במספרת מפורסמת אחרת לרשת של ולנסיה לפני כשש שנים במחזור האחרון של הליגה.

 

אחרי קליפ ארוך שהביא לנו את ההשוואה המתבקשת מכל זווית, התפנה הפרשן לנתח. "השער של רונאלדיניו אדיר, אין על מה לדבר", הוא אמר, "אבל זה של ריבאלדו היה חשוב יותר ולמעשה העלה בזמנו את ברצלונה לליגת האלופות. אני בוחר בריבאלדו". נו טוב.

 

הכותרות "אלוהי" ו"50 שערים ועוד אחד קסום" התפרשו על שערי ה'אל מונדו דפורטיבו' וה'אל פריודיקו' המזוהים עם קטאלוניה למחרת. השער נכנס לרשימת עשרת הגדולים של הליגה הספרדית בכל הזמנים. על הדרך רונאלדיניו סתם הרבה פיות שנפתחו בעקבות מונדיאל חלש ותחילת עונה הססנית.

 

זכרונות מהוגו סאנצ'ס

למחרת כבר היינו בדרך לוולנסיה ולמשחק בין ריאל מדריד לקבוצה המקומית ב'מסטאייה'. במבט זריז הספקתי להציץ ב'אס' וב'מארקה' המנדרילים וכל מה שמצאתי בשער, היה קידום ענקי למשחק הגדול בערב ובחלק נוסף בעמוד הראשון התייחסו לאתלטיקו ובעיקר לקבוצה השניה של ריאל מדריד - קסטיליה מהליגה השני. בניגוד ליומונים בוולנסיה, רונאלדיניו נדחק שם לעמודים הפנימיים.

 

כמה ימים לאחר המשחק, עצרתי בחנות מכולת בשכונת המגורים לספס שבברצלונה, כדי לקנות לעצמי בקבוק שתייה. על הדלפק שמתי לב לספל כחול-לבן שמתגאה בלוגו של ריאל מדריד. הזבן החביב, אזרח ותיק בשנות השמונים לחייו, עם שיער מאפיר וספרדית קסטיליאנית איטית, ניסה להסביר לי בתקיפות שהוא אוהד את המדרידיסטים ושחבל לי על הזמן עם דיבורים על ברצלונה.

הוגו סאנצ'ס. פעם סקורר בריאל, היום מאמן נבחרת מכסיקו (איי.פי)

 

תוך כדי שהוא מדבר, שמתי לב לדגלון של ריאל מעל מקרר המשקאות. שאלתי אותו על רונאלדיניו ועל השער הגדול. "זה שער קסום. נדיר, אבל הוגו סאנצ'ס, זוכר אותו? הוא הבקיע שערים כאלה כל הזמן. כולם שוכחים".

 

קנבארו שולח מסר

השבוע לא יכלו בספרד, על כל חלקיה הלא מגובשים, שלא להתייחס בהרחבה לזכייה של פאביו קנבארו בכדור הזהב. במדריד התלהבו כמובן, אבל לא יצאו מגידרם מכיוון שלכולם היה ברור שהאיטלקי הביא את התואר בזכות המונדיאל ובזכות אליפות ועונה מצויינת במדי יובנטוס - ולא בזכות הופעותיו במדים הלבנים. ב-0:1 של ריאל, שהביא לוולנסיה את הפסד הבית הראשון מזה שנה, קנבארו בלט מעל כולם וסתם גם הוא הרבה פיות.

פאביו קנבארו. את כדור הזהב נושאים במדרגות (איי.אף.פי)

 

אם אחרי המשחק קיבלתם הרגשה שריאל בעידן פאביו קאפלו נהנית מהגנה אחראית שממעטת לספוג, כל הקרדיט מגיע לשחקן אחד. קנבארו חיפה פעם אחר פעם על החורים של מיצ'ל סלגאדו האיום ורוברטו קרלוס המזדקן בשיבה רעה. בנוסף עוד נפצע לו סרחיו ראמוס במהלך המחצית הראשונה והבלם האיטלקי היה צריך לסחוב את כל ההגנה הלבנה על הגב במשחקו הטוב ביותר מאז נחת בספרד. לא משנה שמולו עמדה התקפה מוגבלת וחסרה, שכאילו נעה על גלי האנרציות של אוהדיה בלבד (איזה הבדל מהקהל בקאמפ-נואו).

 

לעתים היה נדמה כאילו קנבארו מנסה להגיד לכולם, בדרכו שלו כמובן, "הלו, זה זה השבוע שלי ואף אחד לא יכול לקחת אותו ממני". בסיום המשחק סירב האיטלקי להתראיין עם התקשורת הספרדית, ברח אל האוטובוס וכמה שעות מאוחר יותר כבר היה על בפריז עם הכדור המוזהב. עם כל הכבוד לאיש והשיניים הבולטות, השנה הזו היתה שלו.

 

אפילוג: יש עתיד

מה עם חברה שלי אתם שואלים? להפתעתי היא נהנתה הרבה יותר מהשער של רונאלדיניו מאשר ממראהו החיצוני של קנבארו שחלף על פנינו ביעף ב'מסטאיה'. כמובן שזה לא יפריע לה להחליף לי ערוץ או להקים אותי בחוסר הבנה מוחלט בדקה ה-90 של בני סכנין מול הפועל חיפה.