אני הכי אוהבת חורף (כשאני לא שונאת אותו)

אומרים שאין עונה יותר טובה מלהיות מאוהב מאשר בחורף. לשבת בבית יחד, להתכרבל מתחת לשמיכות, להכין שוקו חם, לראות סרטים. זה נשמע כל כך רומנטי ומקסים. אבל מה קורה עד שהמיטה הקפואה מפשירה קצת?

העונה הכי זוגית ודביקה הגיעה סופסוף. הקור, הרוחות, הגשם, כל הסריגים שחיכינו להם שנה שלמה יוצאים מן הארון, המעילים המדהימים ששמרנו מנוילנים מאז הניקוי היבש האחרון בחורף הקודם, המגפיים, הגרביונים, הכפפות, הצעיפים, כל ההפתעות החורפיות שלנו שהחבאנו עמוק בארון הבגדים וכמעט שכחנו. החורף הגיע!

 

אומרים שאין עונה יותר טובה מלהיות מאוהב מאשר בחורף. לשבת בבית יחד, להתכרבל מתחת לשמיכות, להכין שוקו חם, לראות סרטים. נשמע כל כך רומנטי ומקסים, באמת משכנע. מי רוצה לצאת מהבית כשיש אהבה והחורף עם הגשם בחוץ? בכלל יש משהו בעונה הזאת שעושה טוב: הגשם שיורד ומנקה אותנו שוב ושוב. לחורף יש ריח מיוחד, של הלכלוך הנשטף. מה יכול להיות רע בעונה הזאת? השלוליות לא ישברו אותי, גם לא הרוחות והקור. אין, אין על החורף!

 

אבל בלילה, קצת לפני שנכנסים למיטה, מתפשטים. תחילה מורידים את החולצה, מעט עור ברווז לא הרג עוד איש. אחר כך הידיים נשלחות לאחור כדי להתיר את החזייה. איך שהחזייה עוזבת את גופנו, מתעוררים לחיים שני גושי קרח באמצע הגוף, פעם הם נקראו פטמות, היום הן מקור של כאב. עברת את השלב הזה, שרדת, כעת את נכנסת למיטה שהוכנה מראש. נוגעת בכיסוי הקרח שאמור להיות בעצם שמיכת פוך נוצות, כזאת שמחממת לא משנה מה ועלתה הון תועפות. את נשכבת על הסדינים שעשויים אף הם מקרח, הרי זה סט. ראשך נח על האבנים שפעם היו כריות, את כבר השלמת עם מר גורלך, הפנמת את העובדה שאיכשהו הגעת לארץ לעולם לא (לעולם לא יהיה לי חם, לעולם לא תזרח השמש, לעולם לא יהפכו גושי הקרח לפטמות בחזרה, לעולם לא אזכה לחוש חום). כנועה ומותשת, את מכניסה את רגלייך החשופות אל מתחת לשמיכת הקרח. עוברת שניה. שניה של שקט, שלווה מדומה, רגיעה.

 

הוא זה שמחכה לך מתחת לשמיכות הקרח

הצרחות מתחילות. חשבת שאין יותר קר מממלכת לעולם לא? טעות. האם פגשת פעם את מלך ממלכת לעולם לא בריבוע? כי הוא זה שמחכה לך מתחת לשמיכות הקרח. הוא זה שמביט בך בעיניים כמהות לנשיקה, מגע, חיבוק, ליטוף.

 

אבל את בקושי מסוגלת לסבול בקור הזה את המגע של עצמך על גופך, שלא לדבר על מגעו של אדם אחר. כל נגיעה, גם מקרית, הופכת להיות עינוי מתמשך המלווה רעידות רבות, ולא כאלה של אורגזמה שמימית.

 

ככה זה בחורף, יש בקרים שאני מתעוררת והתחושה של הניתוק מהגוף עוד חקוקה בעורי, הכאב לא עובר גם לאחר שנת לילה גרועה, ואני מגששת באצבעותיי שהפכו לשלגונים אחר הגושים הקטנים והחמודים שלי.

 

מתפלל שתרגיש משהו בין כל השכבות

גיוון בסקס, למשל בסלון ולא בחדר שינה, הפך להיות מלאכת מומחים. אם בעונות כתיקונן זה הצריך הכנות של כמה דקות וארגונים קטנים, בחורף צריך לפחות יום מראש. זה מתחיל מהסקה מרכזית. אם אנחנו אמורים להישאר בסוף עירומים כביום היוולדנו, צריך לוודא שהטמפרטורה תהיה סבירה, לא כזאת שתגרום לאיברים מהגוף לנשור. אז אתה מפעיל את המזגן, את מאוורר החום, את תנור הספירלה, מסדר את כולם שיהיו מכוונים לנקודה אחת בה אתה משער שתושיב את התחת שלך (או כל איבר אחר שתמצא לנכון). רץ לחדר, מארגן שמיכות, גרביים בכמות מספקת. מביא צעיף. עוטף ומכסה כל איבר בגופך שאתה לא צופה בו שימוש בדקות הקרובות. מתחיל לחמם את הידיים, ובעיקר את האצבעות החשובות והמרכזיות. ואז מתפלל. מתפלל שיעבור מהר. מתפלל שתרגיש משהו בין כל השכבות. מתפלל שהשמיכות לא יעלו באש בזמן שאתה עסוק בשמירה על קצב אחיד ומתגבר. הסיוט בסוף נגמר, ואחרי שניה אתה תופס אזימוט לחדר הקרח הראשי וחוזר על סצנת ההכנה לשינה.

 

אבל ממלכת הקרח לא נשארת באמת קרה לנצח. אחרי שאתה נאבק בקרחונים וקושר את כל האיברים למקום, אתה מתחיל להרגיש את העייפות נוחתת. ככל שהיא יותר משתלטת עליך, והעיניים נעצמות, לפתע, ממקום לא ידוע, מתחילים להגיע גלי חום קטנים. הם מציפים את החלל שנוצר מתחת לשמיכת הקרח שהפשירה.

 

נהיה נעים. אפילו חמים. כבר לא כואב ולא מציק דבר. הגוף חזר לצורתו הטבעית. העור חזר להיות רך ונעים. הכל במקום. את שניות הערות האחרונות שלך אתה מעביר בחיוך של אושר. ארץ לעולם לא הפכה לארץ לפעמים כן. כבר לא משנה לך שאתה לא נושם כי פניך מכוסים לחלוטין בשמיכה (אחרת האפקט נעלם כליל ושוב משתלט הקיפאון). אתה יודע אושר מהו. את, מצידך, כבר מוכנה לשקול איחוד אחד או שניים עם מלך ממלכת לעולם לא בריבוע שנמצא שם איתך. החיים יפים.

 

המלצה שלי, אל תתעוררו בבוקר. ממלכת הקרח הנצחי מחכה לכם ממש מעבר לחוטם. ובבקרים היא אכזרית עוד יותר.

 

אח, אין כמו החורף להיות עם בן זוג. כמה רומנטי. ממש גורם לך להתאהב מחדש. נכון? אני הכי אוהבת את החורף. ברגעים שאני לא שונאת אותו.